לסופרי ישראל נמאס. זה לא שהם לא אוהבים את הספריות הציבוריות או את הקוראים. להפך, האהבה היא המניע העיקרי שלהם. כבר שנים שהם כותבים ושותקים. אבל עכשיו די. בקבוצת פייסבוק שפתחו - "מאבק הסופרים 2016" - הם כותבים: "זה שנים מספר שמשרד התרבות אינו משלם ליוצרים את התמלוגים המגיעים להם בגין השאלת ספריהם בספריות ברחבי הארץ. זאת חרף החלטות חוזרות של ועדות שכונסו לצורך העניין ואשר ישבו על המדוכה ופעולת גופים שונים תחת חסות המשרד אשר פעלו להסדרת העניין. אם לא די בכך - היוצרים, ככל שהם מקבלים תמלוגים כלל, התמלוגים שהם מקבלים הנם מזעריים ובוודאי שאינם משקפים את היקף ההשאלות בפועל ואת התשלום הראוי בעבורן...".
בקבוצה חברים כבר עשרות סופרים, והעמוד גדל בטור הנדסי של מאה ויותר תומכים מדי יום. לצד ותיקים כמאיר שלו, דויד גרוסמן, חיים באר, אורלי קסטל בלום ודורית רביניאן, יש תומכים צעירים כיונתן יבין, שהרה בלאו, מתן חרמוני, ינץ לוי, דקלה קידר ואחרים, וגם אנשים שהספר והספרות קרובים ללבם.
"על פי המנגנון הנוכחי, המעוות, שמשרד התרבות מפעיל, מרבית הסופרים - גם המצליחים ביותר, אלה שספריהם מושאלים אלפי ולפעמים גם עשרות אלפי פעמים בשנה - אינם זוכים לשום תגמול עבור השאלות אלה", אומרת נעה ידלין, מחברת רבי המכר "שטוקהולם" ו"בעלת הבית", שמבוקשים מאוד בספריות הציבוריות. "זאת בשונה מאוד ממוזיקאים ומקולנוענים, למשל, שזוכים לתגמול עבור השמעות או שידורים ציבוריים של יצירותיהם. ספריות ציבוריות הן מפעל יוצא מן הכלל וכולנו בעדו, אבל אנחנו תובעים שינוי גורף. אם היו לי עשר אגורות - את יודעת מה, אגורה - עבור כל השאלה של אחד מספרי בספריה, מצבי היה הרבה יותר טוב".
עושים היסטוריה
שלא כמו המשפט הידוע שבו נהג דן בן אמוץ לפתוח את ספריו, "ספריות ההשאלה שודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומו"לים", התלונה שלהם אינה מופנית לספריות, אלא למי שאמור לשלם להם - משרד התרבות והספורט. "ברמה הראשונית, וזה החידוש עד כה במאבקי סופרים, אנחנו פועלים עם עורכי דין שהתגייסו לטובתנו בהתנדבות, כדי לתבוע את התמלוגים שמגיעים לנו על שנת 2015, ושמלין משרד התרבות בלי להניד עפעף", מסביר הסופר והפובליציסט יונתן יבין, חבר ועדת ההיגוי של הסופרים.
"בהמשך אנו מתכוונים לתבוע את המגיע לנו שבע שנים לאחור. בנוסף, אנו מתכוונים לפעול חקיקתית כדי להסדיר את הנושא. המודל שלנו הוא תשלום של תמלוגים על ידי הספריות, כמו שמשלמות תחנות רדיו לאקו"ם על המוזיקה. אני יכול להגיד לך גם מה פגום בסקר שנעשה עד כה, ושאנחנו מתכוונים להילחם בעניין הזה ולנוע לכתיבת תוכנה שתרכז בצורה אלקטרונית - ולא על ידי סקר טלפוני מצומצם מאוד - נתונים בזמן אמת. אחת הססמאות הראשונות שלנו היא 'די לשאול בלי לשאול!'"
מה התוכניות?
"אני פועל בתוך קבוצת סופרים מאוגדת היטב, אולי לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל. מובן שאת הצעדים המפורטים אנחנו שומרים לעצמנו בשלב זה, אבל אפשר לפרט שהמוקד המיידי הוא תקיפת המנגנון העקום של תמלוגי הספריות. במצב הקיים אין בכלל ראייה כזו, שלסופרים מגיעים תמלוגים על שימוש מסחרי בספריהם, כלומר השאלה בספריות. אני רוצה להדגיש שאנחנו אוהבים את הספריות והן בית שלנו, ולא אויב. כולנו מופיעים בספריות ונפגשים עם הקהל, אבל אי אפשר שהסופרים יועלו כקורבן בגלל האהבה הזאת. אנחנו תולים תקוות גדולות במשרד התרבות ובהבנה שלו שאסור לפגוע באוכלוסייה שמחזיקה בכרטיס ספרייה, בדרך כלל הילדים והנוער, שהם העתיד שלנו, כמו גם אוכלוסיות מוחלשות שהפרוטה לא נמצאת בכיסם להוציא אותה בחנות הספרים".
אז איך עבד נושא התמלוגים בשנים האחרונות? זוכת המכרז שפרסם משרד התרבות והספורט לניהול התמלוגים בשנים 2010־2014 היא חברת מרטנס הופמן. פעם בשנה שלחו אנשי החברה מכתב לחלק מהסופרים והודיעו להם מה הסכום שמגיע להם - בלי פירוט באילו ספריות נבדקו ההשאלות, בכמה השאלות מדובר ואיך בכלל נעשה החישוב. לאחר הגשת חשבונית התקבל התשלום בהעברה בנקאית. בשנת 2015 יצא משרד התרבות והספורט במכרז חדש, בחר את הזוכה, ומאז דממת אלחוט. התמלוגים עבור 2015 ו־2016 לא נראים באופק.
יעל שכנאי, מוציאה לאור בהוצאת רימונים וסופרת, מסבירה: "משרד התרבות, בצעד מבורך, החליט להעמיד תקציב של 2.7 מיליון שקלים לסופרים עבור תמלוגיהם מספריות, אפילו שאינו מחויב לעשות כן על פי חוק. אבל למרות הכוונה הטובה התהליך נעשה באופן חלמאי מובהק. אין פרסום על כך שסופרים צריכים להירשם וליידע את הזכיינית של המשרד בכך שהם אמורים להיכלל ברשימת הסופרים שצריכים לקבל תמלוגים. למה האחריות היא על הסופר? לא ברור שיש פה יוצר שהספר שלו הושאל והוא צריך לקבל תגמול על קריאת היצירה שלו?
"השנה החלמאות לקחה אותנו צעד אחד קדימה, כיוון שהזכיין האחראי לתשלום הוחלף, וגם התשלומים הזעומים האלה מתעכבים. סופרים בישראל מקבלים יחס של עובדי קבלן ולמטה מכך. לא ייתכן שלא יקבלו את המגיע להם על היצירות שלהם או שהתשלום להם יידחה בשנה או בשנתיים. לא ייתכן שלא יקבלו מידע התחלתי על גופים שאמורים לתגמל אותם או על פרסים שמגיעים להם, מה שמצריך אותם לחפש נתונים כמעט באופן בלשי, לכתת רגליים ולמצוא מידע לבד ומפה לאוזן. חוק הספרים שבא להגן עליהם ועל הספרים בוטל, התמלוגים עבור מכירות ספרים הם תמלוגים נמוכים מכל התמלוגים שמקבלים יוצרים בכל תחומי יצירה אחרים, אז מדוע להמשיך ולמרר את חייהם ולדחות ולטרטר עד אינסוף אנשים שכסף שמגיע להם לא ניתן להם?"
מנכ"ל התאחדות הוצאות הספרים בישראל, אמנון בן שמואל, אינו מתפלא. "הכל רייטינג", הוא אומר. "מי שמושמע או נראה יותר, מקבל יותר. איפה את רואה סופרים או משוררים מופיעים בחיי הריאליטי שאנחנו חיים? הם לא נחשבים, אפילו שספרות ושירה הן היסוד של כל התרבות. מהן צומחים הסרטים, השירים, הפזמונים וכל יתר ענפי התרבות. המקופחים ביותר הם דווקא אלו שעוסקים ביסודות התרבות. נכון שאיגוד הסופרים ואגודת הסופרים פעילים, אבל סופרים רבים אינם חברים בהם, ולכן אין להם ייצוג ואין מי שיילחם עבורם".
נאבקים על השיטה
ינץ לוי, אבי הסדרה המצליחה "הרפתקאות הדוד אריה", "תוחלת החיים של אהבה" וספרים נוספים, מספק הצצה לחיים של סופר בישראל, ערב 2017: "כתיבה היא עבודה. היא מצריכה זמן, חשיבה מעמיקה, אימון, למידה מתמדת וחריצות. גם אם עלה בידי לכתוב ספר או סיפור כזה או אחר, הרי הסיפור הבא הוא דבר חדש שמצריך יכולות אחרות, עבודה אחרת והתכווננות שונה. חשוב לי לומר שהספרים שפרסמתי הם קצה קרחון קטן של המון כתובים שלא פרסמתי. ניסיונות שלא עלו יפה, דברים שהחלטתי לגנוז או דברים שאני פשוט עדיין עובד עליהם, לעתים שנים ממושכות. מבחינת שגרת יומי, אני כותב כמעט כל יום. אין לי שעות קבועות, כי כנראה זה אופיי וגם סגנון החיים שלי אינו מאפשר זאת.
אני עובד במקביל על כמה דברים - לא ממש באותו רגע, אלא בכל תקופה יש כמה דברים שנמצאים בתהליך יצירה. נוסף לכתיבה, אני פוגש מדי שבוע קוראים בכל רחבי הארץ. אני מגיע ליישובים קטנטנים וגדולים, מרוחקים או קרובים. כמספר סיפורים אני נהנה להימצא עם מבוגרים ועם ילדים במרחב של סיפורים ולהופיע בפניהם. בכל מפגש עם ילדים אני נשאל, 'כמה זמן לוקח לכתוב ספר?' והתשובה היא בין שנתיים ל־14 שנה".
המאבק, מסביר לוי, הוא על השיטה. בשיטה הזאת הסופרים יוצאים מופסדים בכל היבט שהוא. ובתחתית שרשרת המזון - סופרי הילדים. לצד העובדה שהתמלוגים הם חלקיים ומוענקים רק על חלק מההשאלות, יש הבדל בגובה התמלוגים על ספרי ילדים ונוער לעומת ספרי מבוגרים. "זה כבר אבסורד מוחלט", אומר לוי. "כמי שכותב גם לילדים וגם למבוגרים, אני יכול להעיד שהעבודה על ספר היא ממושכת, מצריכה כישרון וכישורים, בין אם מדובר בספר ילדים או בספר למבוגרים. משרד התרבות ואף אחד אחר לא יכולים לקבוע שספר ילדים הוא חצי ספר או שקורא צעיר הוא חצי בן אדם. כמו שמוזיקאים, תסריטאים, מעצבים ויוצרים אחרים מקבלים תמלוגים על שימוש ביצירה שלהם, כך צריכים לקבל גם סופרים וסופרות".
מי מעביר אליכם את נתוני ההשאלה?
"אף סופר לא מקבל נתונים על ההשאלות של ספריו בספריות. זה חלק מחוסר השקיפות וההוגנות בתחום. כל הנתונים פתוחים לכל מי שרוצה לבדוק, אבל הסופרים לא מקבלים דוח. עד כה מדי שנה חלק מהסופרים קיבלו תמלוגים חלקיים ביותר בלי לפרט בפניהם על מה ועל כמה. בימים אלה, ביוזמה משותפת, סופרים רבים אוספים נתונים כדי לפנות למשרד התרבות ולהציג בפניו את העיוות שקיים בכל ניהול תשלומי התמלוגים.
"סופרים וסופרות פנו פעם אחר פעם גם למשרד התרבות ונענו לצערי בתשובות מבטלות וללא שקיפות. הדבר הקשה מכל, בעיני, הוא שהתשובות התאפיינו בחוסר הזדהות עם הזכות הפשוטה הזאת וחוסר הזדהות עם החשיבות שהיוצרים יוכלו להתקיים ויקבלו את מה שמגיע להם", מוסיף לוי, "שרת התרבות קיבלה את כל המצב הזה כירושה, אבל אני בטוח שאם היא תבחן את הדברים ותיפגש עם סופרים וסופרות, היא, שעוסקת בצדק ובהוגנות בחלוקת התקציבים, תזדהה עם הדברים ותעשה את התיקונים האופטימליים".
ממשרד התרבות והספורט לא התקבלה תגובה עד לסגירת הגיליון.