לסטודנטיות בחוג לספרות // רחלי אברהם־איתן
שְׁאַלְתֶּן אִם כָּל שִׁירַי
נִדְחֲפוּ בִּתְעָלַת חֶבְלֵי הַלֵּדָה.
חָשַׁבְתִּי עַל כָּל הַשִּׁירִים
שֶׁנָּהֲרוּ בְּלִבִּי מִשִּׂמְחָה
וְלֹא נִדְחֲפוּ בְּצִירֵי הַשִּׁיר
אֶל נְמַל תְּעוּפָתָם
כִּי עִנְיְנֵי הַשָּׁעָה
דָּחֲקוּ יוֹתֵר בַּמְּנוֹעִים.
רחלי אברהם־איתן, משוררת וחוקרת ספרות ישראלית. מייסדת בית הסופר במודיעין וכתב העת לספרות ולאמנות ״שבילים״. בשנת 2017 זכתה בפרס ראש הממשלה ליצירה. שיר זה לקוח מתוך ספרה החדש ״דעסא־קרקוביאק ומחול הקורונה״.
* // גלי רביץ
אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לְךָ
עַל הַשָּׁנִים, בָּהֶן
רָחַקְתִּי מֵעַצְמִי, מִדְּרָכַי
עַל הַקּוֹל שֶׁקָּרָא לִי
לָצֵאת שׁוּב לִנְדֹּד
וְלַחְזֹר הַבַּיְתָה
אֵלַי
הַכֹּל אָז סֻפַּר לִי עָלֶיךָ
לֹא הָיוּ לְךָ פָּנִים וְלֹא שֵׁם
וְהָיִיתִי בּוֹדְדָה
בְּמִדְבַּר הַפְּחָדִים
בִּקַּשְׁתִּי שֶׁהַחֲלוֹם יִתְגַּשֵּׁם
הִתְחַלְתִּי לָלֶכֶת
פֶּסַע, פֶּצַע,
חוֹלוֹת חָדְרוּ לְעֵינַי
לֹא רָאִיתִי דָּבָר
זוּלַת שְׁתֵּי עֵינֶיךָ
וְיָדַעְתִּי לֹא תּוּכַל עוֹד
לִחְיוֹת בִּלְעָדַי
גלי רביץ, משוררת ישראלית ומטפלת רב תחומית ברפואה משלימה. נולדה בארגנטינה ומתגוררת כיום בגני תקווה. ספרה הראשון ״נועזנו״, יצא לאור בשנת 2019 ובקרוב יראה אור ספרה השני ״רכוסים״.
בריאה // אלעד ארנון
אֶת הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי
בָּרָא לַמְּשׁוֹרְרִים
שֶׁיִּכְתְּבוּ בְּשִׁיר אֶחָד
לְעַם אֶחָד
אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים.
אֶחָד מֵהֶם פָּשַׁע
סִפֵּר סִפּוּרִים אֲחֵרִים
בִּגְלָלוֹ שָׂרַף אֶת כֻּלָּם
נוֹתְרוּ אוּדִים עֲשֵׁנִים
הֵם מַזְכִּירִים לָנוּ בִּרְגָעִים קְטַנִּים
אֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
שֶׁמַּתִּירָה לָחוּשׁ טַעֲמָהּ שֶׁל שִׁירָה
בְּמַסֶּכֶת כְּאֵב יְצִירָה
מֵהַגֵּרוּשׁ נוֹתְרוּ צַלְמֵי רְמָזִים
כֹּחַ הָרָצוֹן
וְצַעַר הַיֵּאוּשׁ
בֵּינֵיהֶם גּוֹסֵס חֹפֶשׁ הַבְּחִירָה
זְכֹר אֶת הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְקַדְּשׁוֹ
כִּי בּוֹ יָדַעְתָּ טַעַם כְּפִירָה.
אלעד ארנון, משורר ואיש חינוך, מוסמך לרבנות חילונית־הומניסטית מטעם מכון "תמורה" בירושלים.
שפת אמי // גד קינר קיסינגר
כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי הָיְתָה שְׂפַת אִמִּי אֲסוּרָה
גַּם אִמִּי הָיְתָה אֲסוּרָה כִּי כְּשֶׁנּוֹלְדָה
נֶחְגְּגָה לֵדָתָהּ בְּשָׂפָה אֲסוּרָה.
וְהִיא מֵעַטָּה לֶאֱכֹל, וְהִשְׁתַּדְּלָה לָלֶכֶת
בַּצְלָלִים כְּדֵי לֹא לְהַטִּיל אֶת צִלָּהּ,
כְּדֵי שֶׁרְזוֹנָהּ לֹא יַזְכִּיר מֶה עָשׂוּ
אֵלֶּה שֶׁדִּבְּרוּ בִּשְׂפָתָהּ וּמֶה חָבָל
שֶׁלֹּא עָשׂוּ גַּם לָהּ.
וּכְשֶׁהָיִיתִי מִתְפָּרֵץ לַכְּבִישׁ וְהִיא
אָמְרָה תִּזָּהֵר בִּשְׂפָתָהּ הָאֲסוּרָה
הִכִּיתִי אוֹתָהּ
וְנָשַׁכְתִּי בִּבְשַׂר זְרוֹעָהּ כְּדֵי
לְקַעְקְעָהּ
כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֲנִי לֹא
מִדּוֹבְרֵי הַשָּׂפָה הָאֲסוּרָה.
שֶׁדָּבָר אֵין לִי אִתָּהּ.
גד קינר קיסינגר, איש תיאטרון וספרות ופרופסור בגמלאות בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית. שיר זה לקוח מתוך ספרו החדש ״בסיכון גבוה״.
לשליחת חומרים למערכת בנושא שירה הכוללים: שירים, מחזורי שירה, שירים אקטואליים, ספרים חדשנים ורעיונות לפרויקטים נוספים, ניתן לפנות לכתוב הדואר האלקטרוני של המערכת: [email protected]