על חזירים ועקרונות: ג'יי.קיי. רולינג חוזרת בענק, והעולם כמרקחה

ג'יי. קיי. רולינג, "ג'ק וחזיר חג המולד", מאנגלית: גילי בר־הלל סמו, ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 326 עמ'

השבוע חזרתי לשעה קלה לגיל 7. היה נחמד. בעיקר היה נחמד לדמיין שחג המולד הוא החג "שלי" ולא, נאמר, ט"ו בשבט על פירותיו המיובשים, ושסנטה קלאוס - שהוא "האדם הכי מפורסם" שגיבור הסיפור פגש מימיו - הוא התחליף הזוהר שארגנו לי לאליהו הנביא/התשבי/הגלעדי, למשל, עם כל הכבוד לו, ויש כבוד.

ילדי כל העולם (כמעט) התכבדו סימולטנית, באותו יום ממש, בספרה החדש של ג'יי. קיי. רולינג - שרואה אור 15 שנה אחרי הספר האחרון בסדרת "הארי פוטר" - מתורגם לשפתם שלהם, במסגרת אירוע מו"לי שיווקי גרנדיוזי. העובדה שחלקם אינם מציינים את חג המולד, ושחזיר הוא לא הבחירה הראשונה של כולם כחיית צעצוע, לא באמת משנה. החג האמיתי אמור להיות עצם פרסומו של הספר, כשרולינג בתפקיד הכוח העליון והקדוש, חוצה הדתות והמגזרים, שמכשיר כל חזיר ושרץ.

הסופרת המיליארדרית משקיעה זמן וכסף רב בפעולות צדקה, ומסבירה לקוראיה הצעירים שעקרונות זה דבר חשוב. ג'ק וחזיר חג המולד פוגשים בארץ איבוד שישה כדורי אור כחול זוהר, שבכל אחד מהם יושב גבר זהה, וכולם "נמוכים ומסודרים וחמורי סבר". מתברר שהם עקרונות, והם מפרטים: "אנחנו הדברים שבזכותם אנשים מתנהגים ביושר ובהגינות. למרבה הצער, הבעלים שלנו - איש עסקים - איבד אותנו בזה אחר זה כשרדף אחרי כסף. כיום הוא פושע עשיר. הוא אוהב את הכסף, אבל הוא לא מאושר, כי הוא יודע שאהבו אותו וכיבדו אותו יותר כשעוד היה לו אותנו. למרבה הצער, עקרונות שאבדו הם אחד הדברים שהכי קשה למצוא, ואנחנו צופים שנחיה פה לצמיתות".

אוקיי. מעניין. רולינג אכן ידועה כאשת עקרונות, שמוכנה להילחם עליהם גם כשהם מסבכים אותה חזור וסבך. רק תשאלו את הקהילה הטרנסית, שפחות או יותר החרימה את הסופרת לעולמים בגלל התבטאויותיה בנושאי מגדר מולד ונרכש. אבל עכשיו כאמור זמן חג ופיוס, אז נניח לשערוריות.

ההשקה הגלובלית של "ג'ק וחזיר חג המולד" (רולינג הרי הייתה יכולה למצוא שם אחר מלבד ג'ק, אז אפשר לשער שיש פה מחווה כלשהי לאגדת "ג'ק ואפון הפלא") מקבילה לזו של הסרט החדש בסדרת "ג'יימס בונד". נראה כי המותג של בונד משתווה למותג של רולינג, אם לא נופל ממנו, וסוחרי המרצ'נדייזינג יעלוזו. רולינג מלמדת את קוראיה לא רק מה הם עקרונות, אלא גם מה זה מוות, ומוות זו הרי ההתמחות של בונד.

בארץ איבוד, שאליה הולכים כל החפצים שבני האדם מאבדים, רודן נוראי שנקרא "המאביד", "מוצץ את החלק המונפש מתוך דברים", ואז מופיע המשפט הבא, באותיות מודגשות: "זה מה שבני אנוש מכנים מוות".

כשג'ק שואל את סנטה קלאוס מאין בא המאביד, אחד ההסברים האפשריים הוא כדלקמן: "יש אומרים שבני האדם יצרו אותו: שבעולם למעלה יש כל כך הרבה אנוכיות ואכזריות, שחלק מזה טיפטף למטה לכאן, והתחיל לחטוף דברים כדי ליצור מהם גוף לעצמו".