אל הספר ״כשפנקייק מדבר צריך להקשיב״ מאת רוני קאפח, ניגשתי בקריאה נקייה וקשובה. משהו בכותרתו, שיוצאת מתוך קביעה שנדמה שאין להטיל בה ספק, סקרן אותי מההתחלה. כשהדברים מגיעים בליווי איוריה הנפלאים של כריסטינה קדמון, הדבר נכון אפילו יותר.
הספר נפתח בהזרה מושכת לקריאה: כמדי ערב, דני אוכל פנקייק, אבל הערב הזה שונה: הפנקייק שמונח על השולחן פוצה את פיו ומתחיל לדבר. לא סתם: יש לו בקשות מיוחדות ותובנות פילוסופיות מעניינות על גלגולם של החומרים השונים והחיים. העץ שממנו עשוי השולחן, למשל, הוא חומר מת בשל מעשה ידי אדם. אני, אומר הפנקייק, חי. הפחתם בי חיים בעצם הכנתי. והרי יצור חי זקוק למזון ולשתייה.
הסיפור מתגלגל לעלילה עשירה בדמיון, גמישות מחשבתית, יצירתיות והסתגלות שבבסיסה שאלות בסגנון “מה יקרה אילו". בקריאה ראשונה, העלילה הקטועה, שקשורה במלאכת העריכה של הספר, העלתה בי סימני שאלה. והנה, העלילה שנותרת פתוחה, מקבלת פנים חדשות: הכותבת המחוננת, רוני קאפח, הייתה ילדה צעירה מאוד כשהגתה את הסיפור ליד שולחן ארוחת הערב המשפחתית.
לבקשתה של אמה, העלתה אותו על הכתב. כשנה וחצי לאחר מכן רוני נהרגה בתאונת דרכים והיא בת 11 בלבד. אמה מצאה את כתב היד בחדרה של רוני ז"ל והחליטה להוציאו לאור. בהקדשה כתבה: “רוני, ממך ובשבילך, עשיר בחוכמתך ומלא חיים". בדיוק כמו הספר.
״כשפנקייק מדבר צריך להקשיב״, מאת רוני קאפח, איורים: כריסטינה קדמון. אשמורת הוצאה לאור. מחיר: 72 שקל