החודש לפני 50 שנה מת באופן פתאומי, מפתיע והרבה יותר מדי מוקדם נער הפוסטר של הקונג פו. האיש שהפך אומנויות לחימה סיניות עתיקות לאחד הטרנדים הכי חמים וסקסיים של הסבנטיז. ברוס לי הוא ללא ספק אחד האייקונים הזכורים ביותר של תרבות הפופ של המאה ה־20. הוא היה השחקן הסיני הראשון שכבש את הוליווד, כוכב אקשן ענק שכיכב בסרטים גם באמריקה וגם בהונג קונג והיווה גשר בין מזרח למערב.
גם חצי מאה לאחר שהוא עזב את העולם - בגיל 32 בסך הכל - ברוס לי עדיין זכור ונערץ, אך לא בטוח שאתם יודעים את כל הפרטים הקטנים של סיפור חייו הלא ייאמן. לכבוד 50 שנה למותו, אנחנו מביאים לכם 50 עובדות (או לפחות מיתוסים) על האיש שכבש את העולם בבעיטות סופר־מהירות, גוף מושלם, כריזמה אינסופית ופניני פילוסופיה תאואיסטית.
1. ברוס לי לנצח ייזכר בתור האיש שהביא את אומנויות הלחימה של המזרח הרחוק למערב. הוא גם נחשב לאבי אומנויות הלחימה המשולבות (Mixed Martial Arts או MMA) - ענף ספורט פופולרי מאז שנות ה־90 - שכן הוא האמין שלוחם טוב צריך לדעת לשלב את כל השיטות, בלי להיצמד לשיטה אחת.
2. לי ייסד ופיתח אומנות לחימה משל עצמו, שלה קרא ג'יט קון דו (בתרגום חופשי: “דרך האגרוף המסכל" או “דרך האגרוף המיירט"). האומנות הזאת משלבת קונג פו (במיוחד סגנון הווינג צ'ון, שבו התמחה בנעוריו), אגרוף (הוא הושפע מאוד ממוחמד עלי) וסיף. תוכלו ללמוד את השיטה בשלל מרכזים ברחבי הארץ.
3. הקריירה של ברוס לי ככוכב קולנוע הייתה קצרה מאוד. קשה להאמין, אך עברו פחות משנתיים מאז שכיכב בפעם הראשונה בסרט ועד שהוא מת. הוא שיחק בתפקידים קטנים בתור ילד, אך הקריירה שלו כשחקן ראשי נמשכה בסך הכל בין 1971 ל־1973, שבמהלכן צילם חמישה סרטי קונג פו בלתי נשכחים (ששניים מהם יצאו אחרי מותו).
4. “שאגת הדרקון" ("The Way of the Dragon") מ־1972 הוא הסרט הראשון שברוס לי לא רק כיכב בו ולא רק היה אחראי על סצינות הלחימה שבו - את זה הוא עשה כבר קודם - אלא גם כתב וביים, והפיק ביחד עם מפיק סרטי הקונג פו הוותיק ריימונד צ'או.
5. “הדרקון" ("Enter the Dragon") מ־1973 הוא הסרט האחרון שלי הספיק לסיים והוא שהפך אותו לסופרסטאר בינלאומי. זהו סרט אומנויות הלחימה הסיני הראשון שהופק בידי תאגיד הוליוודי גדול (וורנר ברדרז) ונחשב לאחד מסרטי האקשן הטובים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים. הוא יצא לבתי הקולנוע שישה ימים לאחר מותו של לי.
בסרט נלחם ברוס באימפריית פשע, לצדם של גיבור לבן (ג'ון סקסון) וגיבור שחור (ג'ים קלי); הרעיון היה לשמור על גיוון אתני כדי לפנות לקהלים כמה שיותר רחבים ברחבי העולם.
חוקרים פירשו מאז את הסרט כאלגוריה על אסיה הפוסט־קולוניאלית, אבל כמובן שאין צורך לראות אותו כך. אפשר פשוט ליהנות מהכוריאוגרפיה המשגעת של סצינות הלחימה, מאסתטיקת הסבנטיז המושלמת ומהמוזיקה הנהדרת של לאלו שיפרין. הסרט הופק בתקציב זעום של 850 אלף דולר והכניס 400 מיליון דולר.
6. ברוס לי נולד ב־27 בנובמבר 1940 בצ'יינה טאון של סן פרנסיסקו, כשהוריו הגיעו לשם מהונג קונג כחלק מלהקת תיאטרון נודדת. עוד כשהיה תינוק חזר עם הוריו להונג קונג, שם גדל. אך העובדה שנולד על אדמת ארצות הברית אפשרה לו בבגרותו לשוב לאמריקה ולקבל אזרחות אמריקאית.
7. ברוס לי גדל בהונג קונג תחת שלטון בריטי, וסומן כילד בעייתי. הוא היה היפראקטיבי, קרא יותר מדי קומיקס, הנהיג כנופיה בבית הספר, היה תלמיד גרוע והסתבך כל הזמן בקטטות. זה הסיפור הרשמי, אך יש המפקפקים, הטוענים שסיפור הרקע שלו כילד רע שנלחם ברחובות הונג קונג הומצא כחלק מבניית התדמית שלו.
8. לברוס לי היו מספר שמות. הוא נולד בשם הקנטונזי לי ג'וּן־פַאן. השם ג'ון־פאן, שזהו בעצם השם הפרטי, זהה בצליל למילים “חוזר שוב", ואומרים שאמא שלו נתנה לבנה את השם הזה כי הרגישה שהוא יחזור לארצות הברית, שם נולד. היה לו עוד שם, שפירושו “עוף חול קטן", ואילו השם האמריקאי ברוס ככל הנראה ניתן לו בבית החולים כשנולד.
9. לי לא היה רק אלוף אומנויות לחימה אלא גם אלוף ריקודים. בנעוריו היה רקדן חובב, והוא רקד את כל הריקודים הפופולריים של התקופה: ריקודי סווינג כמו ג'יטרבאג ולינדי הופ, ג'ייב, ומעל לכל הוא אהב את הריקוד הקובני הלוהט צ'ה צ'ה צ'ה. ב־1958 קיבל לי את התואר אלוף הצ'ה צ'ה צ'ה של הונג קונג.
10. בילדותו הוא השתתף בכ־20 סרטים בהונג קונג, לפני שעבר לארצות הברית בגיל 19. הסרט הראשון נקרא “Golden Gate Girl" - דרמה הונג קונגית שצולמה בסן פרנסיסקו. בזמן צילומי הסרט היה לי בן שלושה חודשים.
11. אביו, לי הוי צ'ואן, שמקורו במשפחה צנועה בדרום סין, היה כוכב בז'אנר האופרה הקנטונזית, ואמו הייתה בת למשפחה אירו־אסייתית עשירה ומכובדת מאוד. הרוטשילדים של סין, אם תרצו. ללי היו שני אחים ושתי אחיות.
12. בגיל 19 הוריו שלחו אותו לארצות הברית ללמוד, כי בהונג קונג הוא (לכאורה) הסתבך ביותר מדי קטטות. תחילה הגיע לסן פרנסיסקו. אחר כך עבר לסיאטל, ובהמשך למד באוניברסיטת וושינגטון. כשרק הגיע לאמריקה, עבד כשוטף כלים במסעדה סינית. אחר כך פתח בית ספר לאומנויות לחימה בסיאטל, ובהמשך פתח סניפים נוספים בקליפורניה: באוקלנד ובלוס אנג'לס.
13. ג'יי סברינג, מעצב השיער של כוכבי הוליווד בסיקסטיז שנרצח על ידי משפחת מנסון יחד עם האקסית שלו שרון טייט, הוא זה ש"גילה" את ברוס לי. הוא ראה את לי הצעיר הסיני המרשים בתחרות קראטה בלונג ביץ', קליפורניה, התלהב וסיפר עליו לחברו המפיק ביל דוזייר.
14. דוזייר ליהק את לי לתפקיד קאטו בסדרת האקשן “הצרעה הירוקה", שהייתה מבוססת על תסכיתי רדיו וחוברות קומיקס משנות ה־30 (וזכתה לרימייק קולנועי של מישל גונדרי ב־2011). לי גילם את קאטו בטלוויזיה ב־1966־1967. זו הייתה הפריצה הראשונה שלו באמריקה.
15. את צעדיו הראשונים בהוליווד עשה לי מאחורי הקלעים, כמורה לאומנויות לחימה. הוא נתן שיעורים פרטיים לשלל כוכבים, ועם תלמידיו נמנו סטיב מקווין, צ'אק נוריס (שיהפוך לחבר טוב שלו), רומן פולנסקי, שרון טייט, שחקן הכדורסל האגדי כרים עבדול־ג'באר (שהשתתף בסרטו של ברוס לי, “משחק המוות"), פרנק סינטרה, פול ניומן, וג'יימס קובורן.
16. כאסייתי, לא היה קל לו בהוליווד. בסוף שנות ה־60 שיחק בכמה תפקידים קטנים. לבו נשבר כשהוא לא קיבל את התפקיד הראשי בסדרת הטלוויזיה “קונג פו". אף שזאת הייתה סדרה על נזיר שאולין סיני המתמחה בקונג פו שמגיע לארצות הברית בתקופת המערב הפרוע - כלומר תפקיד שתפור עליו - נתנו את התפקיד לשחקן לבן שבזמנו לא היה לו שום ניסיון באומנויות לחימה: דיוויד קאראדין.
17. בביוגרפיה שכתבה עליו לינדה אלמנתו היא טענה שלא רק שבעלה לא לוהק לסדרה “קונג פו", אלא שעלילת הסדרה גנובה מהצעה לסדרה בשם “הלוחם", שלי הגה והציע למפיקים שונים. קוונטין טרנטינו, שהוא מומחה לא קטן לענייני ברוס לי, אמר כעבור שנים שזה לא נכון.
18. ברוס לי עבר מילה בגיל 22 כדי “להיראות יותר אמריקאי".
19. אחרי שהתאכזב מהוליווד, חזר לי להונג קונג ופצח שם בקריירה קולנועית בסרטי קונג פו מקומיים. ב־1971 יצא הסרט הראשון בכיכובו, “הבוס הגדול". הסרט הפך את לי לכוכב ענק באסיה, וקיבל תשומת לב גם מעבר לים.
20. הבעיטות של לי היו כל כך מהירות עד שלא ניתן היה לתפוס את תנועותיו בסרט והן נראו מטושטשות, אז הוא נאלץ להאט אותן. פעמים רבות גם הראו את תנועותיו בהילוך אטי, כדי שיוכלו לראות מה הוא עושה.
21. על פי הביוגרפיה המדוברת “Bruce Lee: A Life", שהוציא מתיו פולי ב־2018, ברוס לי היה טיפ־טיפ־טיפה'לה יהודי. על פי ממצאיו של פולי, סבא רבא של הכוכב היה משה הרטוג בוסמן, בנו של קצב הולנדי יהודי. בוסמן הפליג בספינה לאסיה ונהיה שם איש עסקים מצליח ושגריר הולנד בהונג קונג. הוא קנה לעצמו פילגש סינית, שילדה לו שישה ילדים. אחרי שעשה הון בתעשיית יצוא פועלים סינים, הוא פשט את הרגל, נטש את משפחתו ועבר לקליפורניה.
למרות זאת, בניו של מוזס גדלו להיות עשירים מופלגים. אחד מהבנים הללו היה סבו של לי, הו קום טונג. הוא היה כה עשיר עד שהיו לו אישה חוקית, מאהבת אנגלייה, 13 פילגשים ו־30 ילדים. אחת מילדיו הייתה גרייס הו, אמו של ברוס. ישנן טענות שגרייס הייתה בכלל מאומצת, ולכן הדם היהודי לא באמת זרם בעורקיה. אז אף שזה לא ודאי, אתרים יהודיים מסביב לעולם חגגו את הגילוי ושמחו מאוד לחשוב שברוס לי הוא קצת משלנו.
22. מי שהציל את לי מהידרדרות וממסלול ישיר למוסד לעבריינים צעירים (בהנחה שהחלק הזה הוא לא מיתוס) הוא ייפ מאן - אומן לחימה קנטונזי שפעל בהונג קונג והתמחה בווינג צ'ון, שזה סוג של קונג פו. הוא לימד את ברוס לי הנער בעיטות נמוכות, חבטות מהירות, חסימות ומלכודות, משמעת עצמית ורעיונות טאואיסטיים של אחדות עם הטבע. ב־1972, שנים לאחר מותו, הפך ייפ מאן לגיבור סדרת סרטים הונג קונגיים הקרוים על שמו ומבוססים על סיפור חייו. בין 2008 ל־2018 יצאו חמישה סרטי ייפ מאן.
23. ברוס לי התאמן כל חייו באומנויות לחימה. הוא למד טכניקות שונות של אומנויות לחימה סיניות וגם טאקוונדו, ג'ודו, אגרוף ועוד. הוא התאמן באופן אובססיבי ועשה הכל כדי לשמור על כושר ללא רבב.
24. גם בענייני דיאטה היה לי פנאטי והרכיב לעצמו תזונה שאמורה הייתה לתמוך באימוניו המפרכים. אומרים שהוא שתה שייקים של בשר טחון נא. עוד משקה עתיר חלבון שהוסיף לתפריט הקבוע שלו היה מורכב מאבקת חלבון, מי קרח, אבקת חלב, ביצים, קליפות ביצים, בננות, שמן צמחי, קמח בוטנים וגלידת שוקולד.
25. ברוס לי מעולם לא החזיק בשיאים ספורטיביים רשמיים, אך על פי ספר השיאים של גינס, הוא שבר שבעה שיאים בתחום שכיבות הסמיכה (הוא יכול היה לעשות מספר אדיר של שכיבות סמיכה ביד אחת, בשתי אצבעות או באגודל).
26. ברוס לי יכול היה לנקב חורים בפחיות קולה בעזרת האצבעות. בסיקסטיז ובסבנטיז, כשפחיות הקולה עדיין לא היו עשויות מיריעות אלומיניום רכות, ברוס לי ניקב בהן חורים בשתי אצבעות!
27. אמרת הכנף שלו הייתה “תהיה מים, ידידי". ולהלן ההסבר, במילותיו שלו: “רוקן את דעתך, תהיה חסר צורה, כמו מים. אם אתה מכניס מים לכוס, הם הופכים לכוס. אם אתה מכניס מים לבקבוק, הם הופכים לבקבוק. אם אתה מכניס מים לקנקן תה, הם הופכים לקנקן תה. מים יכולים לזרום והם יכולים להתנפץ".
28. אחת ממטרותיו הייתה להביא את אומנויות הלחימה האסייתיות לכולם, ללא הבדלי דת, גזע ומגדר. כשפתח סטודיו לאומנויות לחימה בסיאטל, הוא הפך למורה הקונג פו הראשון באמריקה שקיבל תלמידים ללא הבדל גזע. הגישה האינקלוסיבית הזאת הכעיסה לא מעט אסייתים אליטיסטים וטהרנים, שחשבו שקונג פו היא מסורת עתיקה שיש להנחיל לקומץ נבחרים ותו לא. אבל לברוס לי זה היה חשוב, כי בתחילת דרכו הוא נקלע לסיטואציות שבהן לא רצו ללמד אותו אומנויות לחימה כי הוא לא היה סיני “טהור" אלא בעל מוצא מעורב.
29. למרבה האירוניה, ברוס לי - האיש בעל הכושר המושלם - לא גויס לצבא האמריקאי בגלל שתי בעיות רפואיות: אשך טמיר ובעיית ראייה קשה (הוא היה קצר רואי עד מאוד, עדשות משקפיו היו עבות, ואף היה אחד האנשים הראשונים שניסו טכנולוגיה חדשה בשם עדשות מגע).
30. לאשתו של ברוס לי קראו לינדה אמרי. השניים הכירו זה את זה כשלמדו באוניברסיטת וושינגטון והתחתנו בסתר ב־1964 למורת רוחם של משפחותיהם והסביבה, שלא ראתה נישואים בין־גזעיים בעין יפה. אחרי מותו של לי היא התחתנה בשנית. כיום היא בת 78 ונשואה בפעם השלישית.
31. לברוס וללינדה נולדו שני ילדים: השחקן ואומן הלחימה ברנדון לי, שבעצמו נהרג במהלך צילומי סרט, והשחקנית ואשת העסקים שאנון לי, שהיא היום בת 54.
32. חלק ממעריציו מסרבים להאמין לזה, אך לי היה רודף שמלות שבגד באשתו ללא הרף. בין היתר ניהל רומן עם השחקנית הבלונדינית שרון פארל, שעזבה אותו בשביל סטיב מקווין. היא אמרה שלי היה אהבת חייה, העידה שהוא היה מאהב נפלא, אמרה שהוא “לקח אותה עד לירח ובחזרה", ושהיא מעולם לא פגשה מישהו כל כך חתיך ושמבין כל כך הרבה בגוף האישה. עוד בלונדינית שניהל איתה רומן הייתה נערת הזוהר הגרמנייה תורדיס בראנדט, שגם היא הייתה מרוצה מאוד.
33. ברוס לי קיבל את הכינוי “דרקון קטן". הוא נולד בשנת הדרקון הסינית, ובשעת הדרקון.
34. אין ספק שברוס לי היה בחור חזק מאוד ובכושר שיא, אך ישנם ויכוחים לגבי יכולות הלחימה האמיתיות שלו. יש הטוענים שהוא לא באמת היה אלוף קונג פו שיכול היה לנצח בקרבות, ושמדובר בזיוף משכנע ופוטוגני במיוחד. שגם זה, כמובן, לא מעט.
35. הוא היה איש רב־כישרונות וסטודנט חרוץ שלמד פילוסופיה, ביומכניקה, אגרוף, סיף ותזונה, ואף כתב שירה.
36. ברחבי העולם מפוזרים שלושה פסלי ברונזה של ברוס לי. האנדרטה הציבורית הראשונה בדמותו נחשפה ב־26 בנובמבר 2005 בעיר מוסטר, בבוסניה והרצגובינה. למחרת היום נחשפה אחת נוספת, בהונג קונג, והפסל השלישי שלו הושק בצ'יינה טאון בלוס אנג'לס ב־2013.
להעמיד פסלים של ברוס לי בהונג קונג ובאל־איי זה לגמרי מובן - נשאלת השאלה מה פתאום בנו לו אנדרטה בחבל הבלקן?
ובכן, הגיבור האסייתי נבחר כסמל לאחדות וסולידריות בעיר שסועה מבחינה אתנית. או כפי שהסבירו הוגי הרעיון: “ברוס לי היה מספיק רחוק מאיתנו כדי שאף אחד לא יוכל לשאול מה הוא עשה במהלך מלחמת העולם השנייה... דבר אחד משותף לכולנו והוא ברוס לי".
37. ברוס לי הוא אחת הדמויות בסרטו של קוונטין טרנטינו, “היו זמנים בהוליווד" (2019). בסרט מגלם אותו השחקן מייק מו כטיפוס שחצן, דבר שהרגיז מאוד את בתו של לי. שאנון לי לא אהבה שהבמאי הסתלבט על אביה וטענה שזה לא מכבד. ה"הוליווד ריפורטר" ציטט אותה באומרה: “נמאס לי שגברים לבנים בהוליווד מייחסים בטעות את הביטחון העצמי, התשוקה והמיומנות שלו להיבריס ולכן מוצאים צורך לדחוק אותו ואת תרומתו לשוליים". טרנטינו אמר להגנתו שגם בביוגרפיה שכתב מתיו פולי מצוין כי הפעלולנים בהוליווד שנאו אותו והרגישו שהוא מזלזל בהם. אחרים שהכירו אותו אומרים שהוא לא היה שחצן אלא פשוט בחור מאוד נלהב שמאמין ביכולותיו.
38. זו כמובן לא הפעם הראשונה שטרנטינו התייחס לברוס לי בסרטיו. אפשר לפרש את “להרוג את ביל" (2003) כאלגוריה על חייו של הכוכב ותשוקתו לנקמה מעבר לקבר. וזה לא רק שהחליפה הצהובה של אומה תורמן לקוחה מהלוק של לי ב"משחק המוות". על פי התיאוריה, אומה תורמן בסרט היא בת דמותו של ברוס לי, ואילו ביל, האיש שבו היא יוצאת לנקום, משוחק על ידי לא אחר מאשר דיוויד קאראדין - מי ש"גנב" לברוס לי במציאות את התפקיד הראשי בסדרה “קונג פו" (ראו עובדה מס' 16). הנקמה הסימבולית היא כמובן לא בקאראדין עצמו אלא בהוליווד הלבנה בכללותה.
39. אחת העובדות המוזרות ביותר על ברוס לי היא שהוא הסיר את בלוטות הזיעה בבתי השחי בניתוח, כדי לא להזיע בסרטים, שזה די מוזר בשביל בחור שמשפט המפתח שלו היה “תהיה מים, ידידי".
40. מספרים שלי היה טיפוס מלא שמחת חיים, משעשע ובדחן שאהב לעשות צחוקים ולמתוח את חבריו - גם בזמן צילומי סרט.
41. ב־10 במאי 1973 נמצא ברוס לי מפרכס, ועם כאב ראש חזק. הוא הובהל לבית חולים. הרופאים אבחנו בצקת מוחית, אך הוא התאושש לחלוטין ושוחרר. אותם פרכוסים וכאב ראש חזרו גם ביום מותו.
42. כך נראה היום האחרון בחייו של ברוס לי בהונג קונג ב־20 ביולי 1973: בבוקר הוא נפגש עם השחקן האוסטרלי ג'ורג' לייזנבי, שגילם את ג'יימס בונד בסרט “בשירות הוד מלכותה", כדי להציע לו תפקיד בסרטו הבא. אחר כך הוא קפץ לדירתה של ידידתו, השחקנית הטאיוואנית בטי טינג פיי, שאומרים שהייתה המאהבת שלו. לי לא הרגיש טוב והתלונן על כאב ראש. בטי נתנה לו כדור המכיל אספירין וגם חומר הרגעה, והוא הלך לנוח על מיטתה. באותו ערב הם קבעו להיפגש לארוחת ערב עם לייזנבי והמפיק ריימונד צ'או.
כשבטי לא הצליחה להעיר את לי לארוחת ערב, היא הזמינה אמבולנס. על פי עדויות מסוימות, היא ראתה שהוא מת וצלצלה לצ'או, שהגיע ואמר לה להזמין אמבולנס. מותו של לי הוכרז באותו ערב בבית החולים המלכה אליזבת בהונג קונג. הוא היה בן 32.
43. ריימונד צ'או אמר לתקשורת שלי מת לצד אשתו - ככל הנראה כדי להסתיר את העובדה שהייתה לו מאהבת - אך כשהתגלה שהוא מת במיטתה של בטי טינג פיי, פרצה שערורייה ענקית בהונג קונג. במשך שנים רדפה התקשורת את האישה האחרונה שראתה אותו בחיים, כדי לפענח את מהות מערכת היחסים ביניהם, ולהבין מה גרם למותו של ברוס לי.
44. הסיבה למותו של ברוס לי לא ברורה עד היום. הנתיחה חשפה שהוא מת מבצקת מוחית (נפיחות במוח) - אך חוקר מקרי המוות לא ידע מה גרם לה. היו רופאים שהאשימו את הגראס שלי עישן באותו אחר צהריים, אך מהר מאוד נקבע שקנאביס לא יכול לגרום לבצקת מוחית. אחר כך טען מומחה שמדובר בתגובה אלרגית קשה לאספירין. גם הסברה הזאת בוטלה, בטענה שהוא לקח אספירין אין־ספור פעמים, מה גם שלא היו לו סימפטומים אחרים של תגובה אלרגית.
אחר כך עלו סברות שהוא מת ממכת חום והיו שקשרו את מותו לניתוח להסרת בלוטות הזיעה שהוא עבר מספר חודשים לפני מותו. הסרת בלוטות הזיעה הפחיתה את יכולת הגוף שלו להתמודד עם החום הכבד ששרר בהונג קונג באותו יום. כזכור, ב־10 במאי לי כבר התמוטט בזמן הקלטות דיאלוגים. טכנאי הסאונד כיבה אז את המזגן בגלל הרעש, והחום גרם ללי להתעלף.
45. כמו במקרה של אייקונים אחרים שמתו צעירים, כמו מרילין מונרו, אלביס פרסלי, מייקל ג'קסון, הנסיכה דיאנה, בוב מארלי וקורט קוביין, גם סביב מותו הפתאומי והלא ברור של ברוס לי נרקמו תיאוריות קונספירציה. יש המאמינים שהוא נרצח על ידי הטריאדות (ארגוני פשע הונג קונגיים), על ידי נינג'ות יפניות, או על ידי ריימונד צ'או (בעזרתה של בטי, המאהבת, שהרעילה אותו בפועל). חלק גם מאמינים שהוא מת בגלל קללה עתיקה. לאחר מותו סיפר המפיק אנדרה מורגן, שעבד איתו: “הסיפורים השתוללו: היו סיפורים על כך שהוא מת ממנת יתר, שהוא מת מיותר מדי סקס, מת עם זקפה, הותקף על ידי בריונים צעירים, הורעל על ידי משרתו. והייתה גם טענה שהוא לא באמת מת".
46. אשתו לינדה לקחה את הגופה חזרה לארצות הברית וקברה את בעלה בבית קברות בסיאטל. כעבור 20 שנה נטמן לצדו בנו, ברנדון לי.
47. ברנדון לי נורה למוות ב־1993 בגיל 28 בזמן צילומי הסרט “העורב". כמו עם סרטים שאביו לא הספיק לסיים, גם במקרה הזה הוחלט לסיים את הסרט בלי השחקן הראשי (הפעם באמצעות CGI) ולהוציאו לאקרנים לאחר מותו.
48. ז'אנר סרטי הברוספלויטיישן (Bruceploitation) צמח בהונג קונג, טייוואן וקוריאה הדרומית עם מותו של הכוכב. כפילי ברוס לי, בהם השחקן ואומן הלחימה הטאיוואני שנולד בשם הו צ'ונג־טאו, ברוס לה (Bruce Le), ודראגון לי שלפעמים גם נקרא ברוס ליי (Bruce Lei). תעשיית ניצול ברוס לי היא כמובן לא רק קולנועית אלא מתפרשת גם לתחומי אנימה, מנגה ומשחקי מחשב.
49. ההשפעה של ברוס לי מגיעה מאוד רחוק. בלעדיו לא היינו מקבלים את ג'קי צ'אן, קונג פו פנדה, ההיפ הופ המוקדם והברייקדאנס, ואת הקולנוע של טרנטינו.
50. אילו הוא היה חי, ברוס לי היה חוגג בסוף השנה הזאת יום הולדת 83.