השבוע חוגג רוברט דה נירו יום הולדת 80. כשעושים חיפוש עליו בגוגל, השאלה הראשונה שעולה היא: למה רוברט דה נירו נהדר? והתשובה הניתנת: "רוברט דה נירו הוא שחקן אמריקאי המפורסם בזכות הגילום הבלתי מתפשר שלו של דמויות אלימות ומטרידות, ובהמשך הקריירה שלו, בזכות תפקידים קומיים של זקנים עצבנים".
הסרט "חיים שלמים": פילוסופיה קוריאנית שפונה לכולם
כמו שחקנית מתחילה: גל גדות חושפת מה נאלצה לעשות כדי לזכות בתפקיד שלגיה
בקושי מצמצנו ודה נירו הפך מאנטי־גיבור צעיר, מיוסר וזועם, שכל אגרוף שהוא נותן או מקבל נובע ממשבר אקזיסטנציאליסטי עמוק וכל הבעה שלו טומנת בחובה אמירה על הבדידות של הקיום האנושי והחיים בשולי החברה, לקשיש נרגן ומשעשע. לא הספקנו להגיד מרטין סקורסזה והקריירה של דה נירו, שפעם הייתה רוויה בדרמות חברתיות אפלות וסרטי פשע, התמלאה בקומדיות משפחתיות שבהן הוא מגלם את האבא הזקן שעושה בושות לגיבור הסרט.
דה נירו הוא אחד האייקונים הגדולים של הקולנוע בן זמננו. הוא נחשב לאחד השחקנים הגדולים של דורו ולאחד השחקנים המתודיים המובהקים ביותר של הוליווד. הוא למד משחק אצל לי סטרסברג ואצל סטלה אדלר – שני המורים הגדולים ביותר בארצות הברית לשיטת המשחק של סטניסלבסקי, שקיבלה ביבשת החדשה את השם "השיטה".
יש האומרים שדה נירו הגדיר מחדש את המשמעות של להיות שחקן קולנוע. אחרי שהעלה 30 קילו כדי להיראות כמו אלוף האגרוף ג'ייק למוטה המבוגר בסוף של "השור הזועם" של סקורסזה, דה נירו קטף את האוסקר לשחקן הטוב ביותר (הוא כבר החזיק בבית את הפסלון לשחקן המשנה על תפקידו בתור ויטו קורליאונה הצעיר ב"סנדק 2" של פרנסיס פורד קופולה) והעלה את הרף לגבי מה מצופה משחקן קולנוע המתמסר לתפקיד.
למרות התדמית המאוד איטלקית שלו, שאותה אפשר לייחס לשם שלו ולתפקידים שגילם, רוברט דה נירו הוא רק רבע איטלקי. השחקן נולד בניו יורק ב־17 באוגוסט 1943: אביו, שיצא מהארון ונפרד מאמו של דה נירו כשהוא היה בן שנתיים, היה ממוצא אירי ואיטלקי. ואילו לאמו של דה נירו היו שורשים הולנדיים, אנגליים, צרפתיים וגרמניים. מה שכן, הוא מדבר איטלקית כי גדל חלק מילדותו בשכונת "ליטל איטלי" עם אמו, וב־2006 הוא קיבל אזרחות איטלקית, למורת רוחם של לא מעט איטלקים שהרגישו שסרטי המאפיה שלו פגעו בתדמית הציבורית של בני עמם בעולם.
50 שנות סקורסזה
הקריירה הקולנועית של דה נירו התחילה עם תפקידים קטנים באמצע שנות ה־60, כשהתפקיד הראשי הראשון שלו היה בקומדיה השחורה של בריאן דה פלמה "ברכות" מ־1968. בכמעט 60 שנות קריירה הצטלם דה נירו ליותר מ־130 סרטים, ייסד את חברת ההפקה "טרייבקה" ומאוחר יותר את פסטיבל הסרטים "טרייבקה". הוא כמובן יהיה מזוהה לנצח עם ניו יורק ועם סרטיו של חברו הוותיק מרטין סקורסזה, שידע לנווט את דה נירו בצורה מושלמת בין איפוק מיוסר ובין פיצוצים מרשימים.
שני התפקידים הגדולים ביותר בקריירה של השחקן נוצרו בשיתוף עם סקורסזה: ראשית היה זה נהג המונית הפסיכוטי שחזר מעורער מווייטנאם ("נהג מונית", 1976) ומאוחר יותר המתאגרף שהמזג הרע שלו הפך אותו לאלוף בזירה אך הרס את חייו מחוצה לה ("השור הזועם", 1980).
בין סרט הפשע "רחובות זועמים" מ־1973 – שיתוף הפעולה הראשון בין השניים – ועד סרטו החדש של סקורסזה "רוצחי פרח הירח", שגם בו דה נירו מככב, עברו בדיוק 50 שנה (את "רוצחי פרח הירח", אגב, תוכלו לראות מה־19 באוקטובר, כשיוקרן בבכורה בבתי הקולנוע, לפני שיופץ ברחבי העולם באפל טי.וי פלוס). במהלך 50 השנים הללו יצרו השניים יחד עשרה סרטים עלילתיים באורך מלא וסרט אחד קצר, והרבה מהם הפכו לקלאסיקות וצפיית חובה, ביניהם קלאסיקת המאפיה "החבר'ה הטובים" והמותחן הפסיכולוגי "פסגת הפחד".
דה נירו זכור לא רק בגלל שיתופי הפעולה שלו עם סקורסזה, אלא גם בזכות לא מעט תפקידים בלתי נשכחים אחרים בסרטים כמו "צייד הצבאים" של מייקל צ'ימינו, "התעוררות" של פני מרשל, "ברזיל" הפוסט־אפוקליפטי ההזוי של טרי גיליאם, וסרטו האחרון של הבמאי האיטלקי סרג'יו לאונה, סרט המאפיה "היו זמנים באמריקה".
אם לא מחשיבים את סרט הפשע הסאטירי של סקורסזה "מלך הקומדיה", אפשר להגיד שדה נירו המציא את עצמו מחדש כשחקן קומי בסוף שנות ה־90, עם סרטים כמו קומדיית הפשע "בואו נדבר על זה", בה כיכב לצד בילי קריסטל, ו"פגוש את ההורים" עם בן סטילר (וסרטי ההמשך "פגוש את הפוקרס" ו"פגוש את הפוקרס הקטנים"). בהתחלה היה מוזר לראות את דה נירו בקומדיות, אבל הוא התגלה כשחקן קומי מוכשר, ומאז ועד היום הוא מזגזג בקלילות ובטבעיות בין דרמות לקומדיות.
לאחרונה עלה בקולנוע בארץ סרטו החדש, "אבי החתן", קומדיה משפחתית שבה הוא מככב לצד הקומיקאי סבסטיאן מניסקלקו, שגם כתב את התסריט שאותו ביסס באופן רופף על חייו שלו. דה נירו מגלם בסרט את אביו המהגר האיטלקי של מניסקלקו. נחשו מה קורה כשמניסקלקו לוקח אותו לפגוש את הוריה העשירים של חברתו האמריקאית.
שמחה וטרגדיה
בראיון לקראת יציאת הסרט, דה נירו דיבר על נושא הסרט – אבהות – ועל הדרך בישר לעולם שנולדה לו תינוקת חדשה. בראיון מאוחר יותר חשף כי ג'יה וירג'יניה צ'ן דה נירו, נולדה בתחילת אפריל, ומאז התינוקת גם נתנה הופעת בכורה טלוויזיונית בתוכנית הבוקר של CBS בחודש שעבר. מדורי הרכילות יצאו מגדרם מכך שדה נירו הפך שוב לאב בגיל 79, אך מאז הספיק המתחרה הנצחי שלו, אל פאצ'ינו, לעקוף אותו בסיבוב, כשהפך לאב בפעם הרביעית ביוני האחרון, בגיל 83.
אמא של ג'יה הקטנה היא חברתו הנוכחית של דה נירו, טיפאני צ'ן, הצעירה ממנו ב־34 שנים. צ'ן הניו־יורקית היא מדריכת אמנויות לחימה והשניים הכירו ב־2015 כשהשתתפה בתפקיד מדריכת טאי צ'י בקומדיה "המתמחה", שבה דה נירו כיכב. אז הוא עוד היה נשוי לאחרת. השמועות על הרומן החלו להסתובב בקיץ 2021, כשהם נצפו מחזיקים ידיים בזמן חופשה בדרום צרפת, שם בילו על יאכטה מפוארת עם קבוצת חברים.
הם גם צולמו יחד כשהם עוזבים את מסעדת ג'ורג'יו באלדי בסנטה מוניקה במרץ 2023, שם הם סעדו עם חבריו של דה נירו, הארווי קייטל ובילי קריסטל. אחר כך, בחודש מאי, זמן לא רב לאחר לידת התינוקת, צולמו בני הזוג יחדיו במסיבה של המגזין "וניטי פייר" והמותג פראדה במסגרת פסטיבל קאן. דה נירו הגיע לקאן על מנת לקדם את "רוצחי פרח הירח", שזכה לתשואות רמות בפסטיבל. דה נירו מככב בסרט לצד לאונרדו דיקפריו, שגם הפיק, והעולם התרגש לראות על השטיח האדום בקאן את דה נירו, סקורסזה (בן גילו של דה נירו) ודיקפריו זה לצד זה.
לצד השמחה הגדולה על תינוקת חדשה, דה נירו ומשפחתו חוו גם טרגדיה נוראית לאחרונה. בתחילת יולי מת הנכד שלו, ליאונדרו דה נירו רודריגז, ממנת יתר של סמים, כחודש לפני יום הולדתו ה־20. ליאו היה בנה היחיד של בתו של דה נירו, השחקנית דרינה דה נירו. "פוקס ניוז דיגיטל" פרסמו עם מותו את ההודעה הזו של סבו: "אני בצער עמוק על פטירתו של נכדי האהוב ליאו. אנחנו מעריכים מאוד את התנחומים מכולם, ומבקשים שייתנו לנו פרטיות כדי להתאבל על אובדנו של ליאו".
בנוסף לאמו של ליאו, ולתינוקת החדשה, יש לדה נירו עוד חמישה ילדים. בסך הכל הוא אב לשבעה ילדים, מארבע נשים שונות, ששתיים מהן היו נשואות לו רשמית. בין דרינה – המבוגרת ביותר – ובין ג'יה הקטנה, מפרידות לא פחות מ־51 שנים. דרינה היא למעשה בתו המאומצת של דה נירו. ב־1976 הוא התחתן עם השחקנית דיאנה אבוט, שגילמה תפקידים קטנים בסרטיו "נהג מונית", "ניו יורק, ניו יורק" ו"מלך הקומדיה". השניים היו נשואים במשך 12 שנים, במהלכן אימץ דה נירו את דרינה, בתה של אבוט מנישואיה הקודמים, וגם נולד להם בן בשם רפאל, היום בן 46 ועוסק בנדל"ן.
באמצע שנות ה־90 נולדו לדה נירו תאומים מהשחקנית והדוגמנית טוקי סמית. אחר כך התאהב בגרייס הייטאוואר, אמריקאית שאותה פגש כשעבדה כמלצרית במסעדה סינית יוקרתית בלונדון. אחרי שיצאו במשך עשור הם התחתנו ונולדו להם שני ילדים: ב־98' נולד אליוט, בן אוטיסט שהוא שחקן טניס מוכשר, ובהמשך נולדה לו אחות בעזרת פונדקאית.
הלן גרייס דה נירו היא היום בת 12, ועד הגעתה של ג'יה התינוקת הייתה הקטנה מבין ילדיו המרובים. אחרי לידתו של אליוט נפרדו דה נירו והייטאוואר, אך הם חזרו זה לחיק זה וב־2004 חידשו את נדריהם לעיני שמות ענקיים כמו מרטין סקורסזה, מריל סטריפ, בן סטילר וטום ברוקאו. אך גם זה לא החזיק לנצח וב־2018, אחרי עשרים שנות זוגיות, התגרשו סופית.
בתור אב עם ותק נשאל דה נירו לא פעם על סגנון ההורות שלו. "לילדים שלי אני אומר: אם אתה רוצה להיות שחקן או כל דבר אחר, זה בסדר, כל עוד אתה מאושר", אמר דה נירו למגזין "פיפל" ב־2020. "המסר שלי אליהם הוא: תתאמצו, תדחפו את עצמכם עוד קצת ותגיעו למה שאתם באמת חושבים שאתם רוצים לעשות. אל תפחדו... חשוב שהילדים ימצאו את הדרך שלהם בחיים".
עכשיו דה נירו חוגג 80 ולא מראה סימני האטה – לא בחייו האישיים ובטח שלא בקריירה. כרגע ממתינים לצאת שלושה סרטים שכבר צולמו: הדרמה הקומית “Ezra”, בה הוא מככב לצד בובי קנאבלי; סרט מאפיה חדש של בארי לוינסון; ומותחן אקשן בשם "Tin "Soldier, שבו ישחק לצד ג'יימי פוקס וסקוט איסטווד, בנו של קלינט. הוא גם עומד לככב בסדרת מתח פוליטית חדשה של נטפליקס בשם “Zero Day”, עליה הוא חתום גם כמפיק. דה נירו פותח את העשור התשיעי של חייו, ועם תינוקת חדשה ושלל פרויקטים בקנה, נראה שהוא עומד להיות עסוק מתמיד.