תקופת האבן

"לב של אבן", נטפליקס

סרט הכאילו־ג'יימס־בונד, שבו מככבת גל גדות, עשוי על פי תבנית משומשת עד זרא. גדות עושה אותו רע יותר

הנה תסריט אקשן קצר:

הלוקיישן: מיקום אקזוטי כלשהו, נגיד מונקו.

שחקנית ראשית: אמה בלקוול, כבת 30, יפה וחטובה.

העלילה: אמה עומדת במרפסת פנטהאוז מפואר במונקו, מביטה אל אורות העיר. מסך הולוגרפי נפתח מאחוריה ומציג מידע על נשק אימתני שנגנב.

קול גברי בקרבת מקום: “הם חשבו שיוכלו לגנוב את הנשק אבל לא ידעו עם מי הם מתעסקים".

קאט ללילה: אמה, לבושה בבגד סקסי, נכנסת לקזינו במונקו. עיניה סורקות את הסביבה עד שהיא מוצאת את מבוקשה בשולחן הפוקר על סכומים גבוהים - דימיטרי, סוחר נשק בינלאומי.

אמה: “אפשר להצטרף?".

דימיטרי: “נשים יפות תמיד מוזמנות להצטרף".

הם משחקים ביניהם. הסכומים עולים, המתח גובר.

לינה, מומחית סייבר, לוחשת באוזנייה הנסתרת של אמה: “זהירות, אל תרגיזי אותו, זכרי שאנחנו צריכים להגיע למקום המסתור שלו".

אמה מביסה את דימיטרי.

לינה: “את תמיד חייבת לעשות את זה בדרך הקשה".

דימיטרי קם מהשולחן זועם: “אני שונא להפסיד. אולי עוד יזדמן לשחק פעם נוספת".

אמה: “אולי. אני אשמח. אני אוהבת לנצח".

תקציר של התקציר לקראת סיום - אמה מוזמנת ליאכטה של דימיטרי למשחק גומלין, מצליחה לגלות איפה מחסן הנשק שלו (איפשהו בטיז אל־נבי באיזה מדבר), חודרת לשם, מפוצצת את הכל, כולל הנשק האימתני הגנוב, הולכת מכות עם דימיטרי ומנצחת אותו.

קאט ללונדון, אמה מביטה דרך חלון אל הרחוב, קול של מישהו מאחוריה, “כל האנשים האלה שחיים בשלווה לא יידעו לעולם מה הם חייבים לך".
אמה: “אבל אני אדע. זה הגמול שלי". סוף. כתוביות.

את התסריט הזה לא אני כתבתי. מכונה כתבה אותו. נכנסתי ל־ChatGpt שלי במחשב וביקשתי ממנו - כתוב לי תסריט קצר מאוד בסגנון ג'יימס בונד, שהגיבור בו הוא אישה, המנסה להשיג נשק רב־עוצמה שנגנב. שנייה אחת מאוחר יותר תוכנת ה־AI הדפיסה לי את סיפורה של אמה העשויה ללא חת, המצילה את העולם.

אמה מוכרת לנו היטב. צפינו בסרטים שלה משיבה נשק רב־עוצמה גנוב ומצילה את העולם כבר אלף פעמים לפחות. למעשה קשה להאמין שמכונות הייצור פולטות עדיין סרטים כאלו שעשויים בדיוק לפי התבנית הישנה. לא מן הנמנע לחשוב שהמפיק אומר לבן שלו, תלמיד כיתה ח', תכתוב לי סרט על גיבור/גיבורה שמחזירים נשק שנגנב ומצילים את העולם ברגע האחרון, ונחסוך מיליון דולר על שכר התסריטאי ויהיה לנו כסף לקנות לך ארטיק.

הסרט “לב של אבן" (לסוכנת קוראים “סטון", אז בנטפליקס, אוי נטפליקס נטפליקס, תרגמו את השם המקורי של הסרט - "Heart of stone" - ל"לב של אבן") בכיכובה של גל גדות “שלנו" הוא מוצלח עוד פחות מהסרט שיצרה בתוך שנייה מכונת ה־AI שלי. הוא כה שדוף, כה חסר דמיון, אין בו מאמץ ולו הקטן ביותר ליצור תוספת תחכום בודדת לאלף הסרטים הדומים שראינו בעבר. סטון היא סוכנת MI6 בריטית, כשבעצם היא סוכנת סתרים של ארגון מסתורי שנקרא “האמנה", שמטרתו להציל את העולם מאנשים רעים. היא מגיעה לקזינו אקזוטי בלב הרים מושלגים כדי להתקרב ל־סורפרייז סורפרייז, סוחר נשק בינלאומי שהשיג גישה, סורפרייז סורפרייז בריבוע, לנשק היכול להביא לבעליו שליטה בכל העולם. עכשיו היכונו לשוס האמיתי: מפעיליה של סטון בארגון האולטרה־סודי מעבירים אליה הודעות בעזרת מסך הולוגרפי שנקרא “המוח". גם האויב רוצה לגנוב את המוח, והקרב הסופי נערך על גבי לוויין בצורת צפלין שמורד מהאטמוספירה, ונחשו מי מנצח בו.

גל גדות היא סטון. בלשון המעטה אפשר לומר שגדות לא נדרשת כאן לפסגות של משחק, והיא בהחלט מספקת כאן את האין־משחק הנדרש ממנה. לא מבין למה ההתרגשות הגדולה, כי גדות היא בעלת נוכחות, כריזמה ויכולת משחק בערך כמו צנונית גינה. היא מבחינתה מספקת קרוב לוודאי את מטרותיה - בליעת מילים באנגלית מסורבלת ותרגילים כאילו היא מרביצה, בעבור כך וכך שפע מיליוני דולרים. זו בהחלט תמורה מרשימה מבחינתה. זו לא סיבה מבחינתי לצפות בסרט הרע הזה.

לראות או לוותר: לא לראות לגמרי. עדיף לחפש ג'יימס בונד ישן ולהתענג על הקלאסה האמיתית.