אחד הרגעים העוצמתיים והמרגשים שסומנו אמש (שני) בטקס פרסי אופיר 2024, הוא רגע ההכרזה של הסרט "הילד", סרטו של יוצר ובמאי הקולנוע יהב וינר ז”ל שנרצח ב7.10 בכפר עזה, אשר זכה בפרס הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר.
הדור הבא: תום נשר זכתה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר
"איפה תלכי": סרט תיעודי חדש מצליח לזקק את תופעת המפונים
היוצרת ובמאית הקולנוע שי לי עטרי וינר, אלמנתו של יהב ז"ל, קיבלה בשמו את הפרס וברגעים אלה ממש אף עין לא נותרה יבשה וכל האולם עמד על רגליו. אני עוקבת זמן רב אחרי פועלה של שי לי, גם לאור העובדה שהיא במאית מוכשרת ובוגרת החוג בו אני לומדת לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, וגם בעקבות העוצמות והחוזקה שלה להנציח דרך המדיום הקולנועי את פועלו ואישיותו של יהב.
בראיון עם שי לי מחוץ לאולם, היא סיפרה על התחושות לקבל את הפרס במקום אהובה, ועל האופן בו המדיום הקולנועי למעשה מספק לה ממד להמשיך אותו.
"ברגעים בהם עליתי על הבמה, פנס התאורה סנוור אותי והתמסרתי לזה. זה גרם לי להרגיש כאילו הקהל הוא בן אדם אחד. את מבינה? המרחב הזה גרם לי להרגיש שאין הרבה אנשים שמסתכלים עליי, שאני יכולה לדבר מהלב שלי. קשה לתפוס את זה. אני לא חושבת שגם יהב היה מצליח לתפוס את זה למען האמת. הוא היה בן אדם די צנוע. הוא רצה פרסים, כמו כל יוצר קולנוע, אבל תכל'ס זה לא היה משהו מאוד נוכח בבית וביצירה. היינו שמחים אם זה היה קורה, אבל זה לא היה משהו שמכתיב לנו את סדר היום אף פעם. תמיד עמדה לנגד עינינו חדוות העשייה".
"זה היה כיף להיות שני יוצרי קולנוע, כי יצרנו מעין מפעל סרטים ביתי משלנו בקיבוץ הזה בדרום", אמרה. "אבל אני כן בעיקר הרגשתי ברגעים האלה על הבמה שהפנס הזה פשוט עוזר לי להתנתק מהסיטואציה. להרגיש אותה אבל באותה נשימה גם לא להרגיש אותה. מתוך זה אני כמו הרגשתי דווקא אותו, את יהב. בממד הסאב-לימינלי הזה, שלא קיים ולא נוכח באופן גשמי בחדר".
לא יוצא לי מהראש הרגע שבו אמרת שבקולנוע אין מוות.
"תחשבי שהסרט זכה והמשיך אחריו. אנחנו כבר 11 חודשים מאז שיהב נרצח. ויהב מת אבל הסרט לא. הוא המשיך. כי זה באמת הלך הרוח של הנשמה שלו. הסרט חי אחריו וזה לא יאומן. זה נותן מעין תקווה שאני יכולה להמשיך לכתוב גם עליו. אני חושבת שהיה בקשר שלנו משהו מלא באור, אהבה ובחברות. והסרטים זה המקום לספר את זה".
"יש במדיום הזה הכל. אפשר לעבור בתוכו בין עולמות. כמו שאמרתי לך שהייתי בממד טרנסדנטלי, לא הייתי מול הקהל. אז הקולנוע לא כפוף להגדרה הזו. הוא באמת יכול לתפקד בתור גשר בלי חוצץ. ובמובן הזה הוא מסקרן אותי. כלומר השאלה איך אציג את הקשר שלנו, ואת האהבה והחוויה שלי שממשיכה. גם אם לא בממד הזה כאן, הגשמי".
“הילד” עוקב אחר אבינועם (יורם טולדנו) וברק (נמרוד פלג): אב ובן שמנהלים יחסים מורכבים, מהקיבוץ הסמוך לרצועת עזה, העומדים כל אחד בפני סבב קרב נוסף בדרכו. בעוד שאבינועם מתעקש להמשיך בשגרה ובעבודתו החקלאית בשטח, ברק מתקשה לעצום עיניים ולהמשיך כרגיל. לילה אחד, ברק, שמתמודד עם פוסט טראומה, מגיע לנקודת רתיחה ואבינועם נאלץ לספוג את הלהבות.
הסרט מבוסס על חוויות אישיות של יהב בכפר עזה. הקיבוץ שלו, שכל כך אהב, ספג מהלומות קשות לאורך השנים ויהב רצה לתת קול אמנותי למקום ולתושבים שלו.