אחד הסרטים הכי מדוברים של התקופה האחרונה, "לה לה לנד" הרומנטי, צפוי לעלות מחר (חמישי) בבתי הקולנוע בארץ. מדובר במיוזיקל המספר סיפור אהבה בין פסנתרן קשה יום לשחקנית מתחילה בלוס אנג'לס, בכיכובם של שניים מהשחקנים הלוהטים ביותר של הוליווד כרגע - ריאן גוסלינג ואמה סטון.
"לה לה לנד" הוא מיוזיקל ג'אז מודרני שבא להפיח חיים חדשים בסוגת המחזמר הנושנה, שאיבדה את האפיל הרחב שלה לפני שנים רבות והפכה לקאלט בקרב חובבי הז'אנר בלבד.
יוצרו, דמיאן שאזל, הושפע ממחזות הזמר של תור הזהב של הוליווד - סרטים בכיכובם של ג'ין קלי, פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס - כמו גם מהמיוזיקל'ס הצרפתיים של ז'אק דמי משנות ה־60, "מטריות שרבורג" ו"העלמות מרושפור", והכניס לתוכם את לוס אנג'לס של ימינו והפנטזיה מתערבבת עם המציאות. הרעיון שעמד מאחורי הסרט, על פי שאזל, הוא "לקחת את המיוזיקל הישן אבל לעגן אותו בחיים האמיתיים, שבהם דברים לא תמיד מסתדרים".
הקולנוען האמריקאי הצעיר, שכתב וביים את "לה לה לנד", לא מחזיק בפילמוגרפיה ארוכה. זהו בסך הכל סרטו השלישי באורך מלא של שאזל בן ה־31. סרטו הקודם, "וויפלאש", פתח את פסטיבל סאנדנס לפני שנתיים וזכה בשלושה אוסקרים מתוך החמישה שהיה מועמד להם. "וויפלאש" סימן את שאזל בתור אחד הבמאים הצעירים המבטיחים של הוליווד, וב"לה לה לנד" ההבטחה הזאת מתממשת בגדול. אחרי שגרף פרסים בפסטיבלים שונים, המיוזיקל הנדון נחשב לסרט בעל הסיכוי הטוב ביותר לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר הקרוב, והמומחים חוזים מועמדויות, ובטח גם כמה זכיות, לבמאי, לשני השחקנים הראשיים (סטון כבר זכתה בפרס השחקנית עבור הסרט הזה בפסטיבל ונציה האחרון), לתסריט, לצילום, לעיצוב, לתלבושות ולפסקול.
הביקורות מהללות את "לה לה לנד". הבריטים למשל, לגמרי נפלו מהסרט: "דקות לאחר ההקרנה זלגו לי דמעות של אושר. מכירים את הסרטים האלה שכולם מתלוננים שלא עושים יותר כמוהם? אז שאזל עשה אחד כזה – והוא מופלא", כתב מבקר ה"טלגראף", והמבקר של ה"גרדיאן" הילל: "מחזמר מודרני שהוא יצירת מופת. נפלא במתיקותו, בתבונה שלו ובאופן שבו הוא מאפשר לעצב לחלחל בעוצמה מתחת לכל הצבעים והמוזיקה. אמה סטון מעולם לא הייתה טובה יותר". וגם האמריקאים התאהבו בו: "סרט שמתאהבים בו ממבט ראשון. יפהפה ונועז, מסחרר ומהפנט", כתב ה"הוליווד ריפורטר", ו"הופך את כולנו לרומנטיקנים חסרי תקנה... אי אפשר שלא להתאהב בו", אמרה המבקרת של "טיים מגזין".
רומן בפעם השלישית
גיוס התקציב לסרט, המבוסס על מוזיקת ג'אז, כמו גם העבודה עם השחקנים, לא היו קלים. "הדבר שהכי הדאיג אותי זה לאבד את הדמויות ברגע שהקטעים המוזיקליים מתחילים", אמר גוסלינג על העבודה על הסרט. "הצורך לגשר על הפער ולשים לב שהאנשים ששרים את השירים האלה הם אותם אנשים שראית בסצנה הקודמת ושאתה לא מאבד את הדמויות האלה ואת מערכות היחסים ביניהם. כי זה הפוקוס של הסרט, ולא האספקט המוזיקלי שלו. המוזיקה הייתה הדרך שלהם להביע את הרגשות שלהם, המוזיקה באה לשרת את הסיפור ולא להפך".
"לה לה לנד" מסמן את הפעם השלישית שגוסלינג וסטון מגלמים נאהבים בסרט, אחרי הקומדיה הרומנטית "טיפש, מטורף, מאוהב" ומותחן האקשן "יחידת גנגסטרים". הניסיון המשותף הרגיע מאוד את סטון. "זה מאוד מקל כשאת מכירה מישהו וכבר עבדת איתו בצורה כזאת", אמרה סטון בראיון לאלן דג’נרס. "ללמוד לרקוד ריקודים סלוניים עם מישהו שאת לא מכירה זה בטח מפחיד מאוד. אבל איתו, פשוט הזעתי על כולו ולא הייתה לי בעיה עם זה". סטון התוודתה בפני דג'נרס שהיא מזיעה המון. מעריצותיו (הרבות) של גוסלינג ודאי ישמחו לשמוע שכשהיא נשאלה אם גם גוסלינג מזיע המון, התשובה הייתה "לא" חד משמעי.