להתבגר בבת אחת
"נולדתי בתל אביב, בת זקונים אחרי אחות ואח גדולים. בגיל שנה עברתי להוד השרון, שם גרתי מרבית חיי. כשהייתי בת שנתיים ותשעה חודשים התגלה אצלי סרטן. לאחר שלוש שנים של טיפולים, החלמתי. אני רואה חשיבות בלדבר על זה ולתת כוח לאנשים אחרים. זו לא מפלצת, זו לא 'המחלה', יש לה שם ומקום להישמע, והאפשרות לדבר מפיגה, אפילו במעט, את הפחד והבדידות בתוך וסביב הדבר הזה. הבראתי לפני כמעט 20 שנה ותמיד שואלים אותי אם אני חושבת שזה השפיע עלי. אז כן, אין לי ספק שהסרטן הוא חלק ממני. זה ביגר ועיצב אותי בצורה זו או אחרת".
ילדה ביישנית
"לא הייתי ילדה שעומדת בסוף ארוחות משפחתיות ומכריחה את המשפחה לראות את ההצגה שהיא עושה. הייתי ביישנית ומופנמת. שיחקתי טניס חמש שנים ופינג פונג והשתתפתי בתחרויות. מאז ומעולם כתבתי. לא מזמן מצאתי בבית הוריי קטעים שכתבתי בגיל 8. היה מרגש לראות איך העולם נראה אז מעיניה של ילדה קטנה ולא כל כך תמימה, מתברר".
ותודה לפייסבוק
"למדתי במגמת תיאטרון ושם גיליתי את אהבתי למקצוע, אבל הייתי רק בת 16 ולא חשבתי מה אעשה בעתיד. יום אחד, קיבלתי הודעה בפייסבוק ממלהקת ששמה אסתר קלינג. היא ראתה שאני במגמת תיאטרון והזמינה אותי לאודישן לסרט שהיא עשתה לו ליהוק. חסרת כל מושג לאן אני הולכת, חסרת ציפיות, ניגשתי לאודישן לסרט 'פרינסס', הסרט הראשון שלקחתי בו חלק ואחד הפרויקטים המשמעותיים שעשיתי. אורי פפר, ששיחק איתי, ציוות אותי לסוכנת שלו דאז, זוהר יעקובסון, שאני איתה עד היום והאודישן הראשון שהיא שלחה לי היה ל'שטיסל'. כך הכל התחיל".
קריירה בינלאומית
"במסגרת הנסיעות בפסטיבלי סרטים, עם 'פרינסס' הגענו לפסטיבל סאנדנס, שם קיבלנו ביקורות מאוד חיוביות. לא עבר זמן רב, והתחלתי לקבל הצעות מסוכנויות גדולות בחו"ל לשיתופי פעולה. מצאתי את עצמי, בחורה צעירה בתחילת הקריירה, עוברת בין פגישות עם אנשים מאוד מוכשרים, גדולים ומוערכים בחו״ל, מדברת איתם באנגלית ושומעת את ההצעות שלהם. זכיתי בתפקיד בסרט 'אשתו של שומר גן החיות'. הסוכנת שלי התקשרה אלי נרגשת לבשר לי שקיבלתי את התפקיד בזמן שהייתי עם ידיד טוב ברכב, ואני זוכרת את ההתרגשות והאושר הגדול. הצילומים היו בפראג וזכורים לי כחוויה עוצמתית".
"זה היה תפקיד כל כך משמעותי עבורי מהמון סיבות. בהמשך השתתפתי גם ב'סיפור על אהבה וחושך' שביימה נטלי פורטמן, 'מארי מגדלנה' שביים גארת דיוויס ומשתתפים בו רוני מארה וחואקין פיניקס ובסרט 'עשיו' - קופרודוקציה ישראלית־רוסית־אמריקאית באנגלית - שנמצא עכשיו בעריכה. הקריירה בחו״ל היא דבר שחשוב לי ואני עובדת בו ומשקיעה בו רבות, אך זה לא בא על חשבון עבודה בארץ. התפקידים שעשיתי בעברית ובארץ יקרים לי מפז, הם מתנה לכל שחקן או שחקנית ומבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא איכות התפקיד והרצון העז שלי לספר את הסיפור. זה לא משנה עבורי באיזו שפה או היכן זה מצטלם".
Today Show
"במהלך מסע יחסי הציבור של 'אשתו של שומר גן החיות' יצא לי להתראיין, לצדה של ג'סיקה צ'סטיין ב־Today Show, ולקחת חלק נכבד במסע יחסי הציבור של הסרט. היא הייתה, גם במהלך הצילומים וגם במהלך פרסום הסרט, פרטנרית ואישה כל כך אנושית, מדהימה, מכבדת ונותנת מקום. זו הייתה חוויה מדהימה. לא רק עצם ההשתתפות בתוך משהו באמת גדול ולקבל הכרה מכובדת, אלא עצם זה שיוצא לי לעבוד עם שמות גדולים. לא בגלל הפרסטיז', אלא בגלל ההשראה. כל שחקן או שחקנית, במאי או במאית, מוכרים ככל שיהיו שעבדתי איתם לימדו אותי המון. גם על משחק, בימוי וכתיבה, אבל גם על אנושיות. כשאתה מתחיל לשחק, בכל גיל, אבל בוודאי בגיל צעיר כמו שאני התחלתי, האנשים שאתה מוקף בהם הם מאוד משמעותיים במסע שלך. ולקבל השראה מאנשים גדולים ולראות כמה הם אנושיים וכמה ההצלחה שלהם לא מסחררת אותם, זה דבר שהוא יקר מפז".
ציטוטים ושירה
"אני גרופית מושבעת של ציטוטים ושל קטעי שירה. יש לי מאגרים שאספתי במשך שנים ארוכות של מאות שירים וציטוטים שאני יודעת בעל פה. זה יכול להיות משירים של יונה וולך, נתן זך, דליה רביקוביץ', ועד לשירים של גיורא פישר או משוררים צעירים ומודרניים. ציטוטים קלילים באנגלית או ציטוטי עבר מוכרים יותר של אנדי וורהול או צ'ארלס בוקובסקי. זה קסם נדיר איך פסקאות, שורות או אפילו משפט בודד של מישהו אחר יכולים לגרום להתרגשות ולהזדהות כל כך גדולות אצל בן אדם ששונה ממנו לחלוטין".
אחיין ומשפחה
"לפני שנתיים וחצי נולד לי אחיין ראשון, בן לאחותי, ששמו אלון. כל הקלישאות נכונות - האהבה שאני חשה אל היצור הכל כך קטן הזה היא לא תתואר במילים. אני חושבת שההתבגרות שלי, ואולי גם זה שהוא הגיע לנו למשפחה, שעברה יחד דברים רבים - גרמו לי יותר להבין ולהעריך את הכוח של המשפחה. יש לי הורים מדהימים ומשפחה גדולה וחמה וזה דבר שהוא בהחלט לא מובן מאליו".
מנדלות ועיצוב
"כשיש לי זמן פנוי בין עבודות או ימים פנויים, אני מתעסקת בפוטושופ, בציור. מאז שהייתי ילדה קטנה זה משהו שהיה מרגיע אותי וגם כלי נוסף, כמו הכתיבה והשירה, להתבטא. אני יכול לבלות שעות בלי לשים לב בלעצב, בעיקר קולאז'ים או דברים לא מוגדרים, ולרדת לפרטים קטנים ולרזולוציות שאולי רק אני או חדי־עין שמים לב לזה".
מראות שבורות
"את 'מראות שבורות' צילמנו בערך לפני שנתיים וחצי. אני משחקת את אריאלה, נערה בת לאב עם חינוך במשטר נוקשה שרגילה כל חייה לעונשים. בעקבות טעות חמורה שהיא עושה, אביה מסרב לתת לה עונש והיא יוצאת למסע עבור חיפוש עונש לעצמה. זו אחת הדמויות הנועזות והמורכבות שיצא לי לגלם שקרובה ללבי באופן מיוחד. זה סרט טעון ועוצמתי, אבל זה לא סרט על עונש. זה סרט על סליחה ועל קבלה. הסרט השתתף בפסטיבל מונטריאול ובפסטיבל רומא, וזכיתי להיות מועמדת עבורו לפרסי אופיר לצד מועמדויות נוספות. זו הייתה חוויה מדהימה עבורי לגלם את הדמות הזאת שכל הזמן צריך למצוא בה את התפר האנושי הזה בין עוצמה וחוזק לבין רוך ופגיעות, בין המתח של הצופה בלשפוט את המעשים, אך בו־זמנית להזדהות איתה בכל רגע. עבדתי עם אנשים שהפכו להיות כמו משפחה עבורי, ואני שומרת איתם על קשר הדוק עד היום".
בימוי
"אחד הדברים שמעניינים ומרתקים אותי מאוד זה לכתוב ולביים. המקום שאני מרגישה בו הכי בנוח בעולם זה על הסט. גם בגלל הזכות הגדולה לשחק, לגלם דמויות, לספר סיפורים, אבל גם בגלל שאר האלמנטים והרבדים - הבימוי, התאורה, הדיוק של מנהלת התסריט, הזירוז של עוזרת הבמאי, האלתורים של הרגע, הפתרונות, הבחירות, המיצוי והתחושה שכולם מגויסים עבור משהו אחד, זמני אך משמעותי. בימוי זה משהו שתמיד היה לי מאחורי הראש, מהדהד, וזה בהחלט עולם שמרתק אותי ואני ארצה לגעת בו בהמשך. עבודה עם במאי היא מבחינתי עבודת קודש. אני אוהבת לעבוד עם במאים, לשמוע את הדרך שבה הם רואים את הדברים, לקחת את זה אלי וגם לראות, במהלך השנים ועם האנשים השונים שעבדתי איתם, איך כל במאי עובד אחרת ובשיטה אחרת. זה מרתק בעיניי.
שירה האס משחקת בסרט החדש "מראות שבועות", של אמרי מטלון ואביעד גבעון