הבמאי אבי נשר, שאיבד את בנו בתאונת דרכים בספטמבר 2018, התבשר הבוקר (חמישי) משרת התרבות והספורט, מירי רגב, כי הוא ידליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-71 של מדינת ישראל. בראיון בגלי צה"ל, עם אילנה דיין, הוא סיפר על השיחה מרגב, ואמר: "כשנעלה לטקס, ארי יבוא איתנו בדרכו שלו".
מי מסר לך את ההודעה?
"שרת התרבות התקשרה".
אתה סוגר את הטלפון וחושב לעצמך מה?
"חושב לעצמי שיש לי אהבה גדולה לקולנוע ישראלי יש לי הכרה גדולה בחשיבות לתרבות ולחברה במדינה וזה משמח אותי, בתור חלק מגוף של יוצרים שאוהב ומעריך, שהמדינה מכירה בחשיבות הקולנוע בדיאלוג הישראלי. לא חשוב על עצמי בפרט, אלא כחלק מקבוצה, שלפי דעתי תורמת לזהות הישראלי".
חשבת אז על ארי?
"אני חושב עליו בכל רגע ורגע. הוא איתי כל הזמן. אני באמת, ברגע שכזה אתה יוצא מדלת אמותיך ואתה חושב על הגדול ממך וזו מדינה שהיא האמא והאבא שלי והמשפחה שלי, וברגעים כאלה הכל גדול ממך".
כשנשאל האם אפשר להטביע את הכאב בעבודה, השיב נשר: "לא. אפשר לקום בבוקר ולעשות דברים מועילים שיש בהם חן וחסד. קשה ליצור אבל אפשר לעזור לאנשים. הדבר הבאמת נפלא שקרה זו כמות האהבה ואנשים כמות אינסופית שתמכה. זה הכוח. אי אפשר למצוא נחמה אפשר למצוא חיזוק שאתה לא לבד".
היצירה שלך תשתנה אחרי שהדבר הכי מפחיד קרה?
"אני לא יודע אם תשתנה, אין לך שליטה. צריך הרבה תעצומות נפש לזה, צריך להבליע את זה בתוך היצירה. אין משהו חוץ מהסרט עצמו, אתה צריך להיות במקום חזק וזה לא קל להגיע חזרה למקום שכזה. זה לא קל למצוא את הדרך, אני תמיד עושה סרטים שאין בהם גיבור אחד. אלה סרטי אנסמבל שעוסקים בחבורה, משפחה, להקה צבאית. והאינטראקציה מתרכזת למשהו מועיל. אמר לי מבקר סרטים פעם שיש להם האפי אנד עצוב".
"אני מניח שזה משקף את החיים", הוסיף הקולנוען. "אני אחפש האפי אנד עצוב לנרטיב הפרטי שלי אתה לא מקבל הוראות איך להתמודד עם דברים כאלה. הכוח הוא ברבים אבל הכאב פרטי. קולנוע הוא אומנות קולקטיבית - קבוצה עושה את זה עבוד קבוצת אנשים רחבה יותר".
מצליח לא לחשוב על מה היה אילו? לא מנסה?
"הנחמה היחידה בדבר הנורא הזה אתה מחפש את האשם בעצמך. כנראה שהפעם לא אז אתה רק מתגעגע בעיקר. זה מאוד חסר אבל את יודעת, כשנעלה לירושלים לטקס ארי יבוא איתנו בדרכו שלו. הוא יהיה שם. הוא תמיד שם".