כששחקן הולך לעולמו בזמן הפקת סרט בכיכובו, הפרויקט - אם יושלם - הופך להיות אוטומטית מצבה לאובדן כישרונו. זה מה שקרה במהלך צילומי הסרט "פיניטה לה קומדיה", במקור סרט ביוגרפי, שכתב, צילם וביים ויקטור בראון על חייו ומותו של הקומפוזיטור האייקוני לודוויג ואן בטהובן, שאותו גילם אסי דיין.
הפרויקט השאפתני שנקטע באבו וכמעט נגנז אחרי מותו של דיין לא היה עולה בחמישי הקרוב לאקרנים אלמלא הבמאי והמפיק שחר צפניה, שהבין את הפוטנציאל הטמון בקטעים האחרונים שבהם שיחק דיין. על כן, הוא החליט לגבש לסרט את מה שצולם בארבע השנים האחרונות לחייו של דיין.
צפניה ובראון, השותפים לפרויקט, בטוחים שדיין היה אוהב את התוצאה הסופית. "אסי נותן בסרט הופעה שהיא למעשה הדרן ליצירתו הקולנועית הענפה, גם כשחקן וגם כיוצר”, אומר צפניה. "יעל ורות דיין ראו את הסרט ומאוד התרגשו".
ואכן, הסיפור שהוביל את צפניה להציל סרט על בטהובן יכול להוות חומר לסרט בזכות עצמו. זמן קצר אחרי שהצליח למכור את סרטו "התאבדות", בכיכובה של מלי לוי, לנטפליקס, ולצאת משם עם סכום נאה, הסתובב צפניה בסינמטקים וחיפש השראה. כששמע את השמועה שרצה על סרט עם אסי דיין שלא מצליח להתגבש, התקשר לוויקטור בראון, ביקש שישלח לו את התסריט ויבוא לפגוש אותו.
"לא אהבתי את התסריט", מודה צפניה, "אבל כשוויקטור הגיע, ראיתי בחור על סף התמוטטות עצבים שאמר לי שהוא מחפש מפיקים ולא מצליח. החלטתי לעזור לו, ותוך שנייה חתמנו חוזה על מפית של טל בייגלס".
אתה לא ממציא את הסיפור?
"נשבע לך. זה מה שעשינו. אני אוהב לעזור לסרטים בבעיות. יצא לי שם כזה. אני לא רוצה לומר לעוד כמה סרטים עזרתי, אבל אני לא צריך קרדיטים ולא מרוויח מזה. כשראיתי את הקטעים המצולמים, חשכו עיניי. אני תופס את הראש ולא מאמין. הכל נראה כמו הצגה, פנסים נופלים, השחקנים צועקים, כי הם חושבים שהם בתיאטרון. זה צולם במלון 'דונה גרציה' על הכינרת. אמרתי: אוקיי, אני הולך לצלם באותו מקום, והבאתי את כל השחקנים האמיתיים שמשחקים בסרט המקורי, כדי שייראה שזה מתרחש באותו זמן. את אסי, כמובן, לא יכולתי להביא, אז אמרתי: יאללה, שיהיה יותר הזוי, והחלטתי לעשות סרט בתוך סרט".
הסרט בתוך סרט שיצר צפניה, על בסיס הקטעים שצולמו עם אסי דיין, הפך למותחן קומי פרוע המתרחש על סט הצילומים, כולל וויס אובר של נתניהו ("לא היה כלום כי אין כלום"), ושאר רסיסי תודעה ישראלית מפוצצת בדימויים הוליוודיים. לתפקיד הבמאי של דיין ליהק צפניה את גיא לואל, ואת אקי אבני לתפקיד הדוקומנטריסט הפסיכוטי שמצלם את המייקינג אוף של הסרט, עד שהוא הופך לדמות הראשית בו.
צפניה (49) הוא שם מוכר בתעשיית הטלוויזיה הישראלית, בעיקר כדוקומנטריסט. את "האור השחור", הפיצ'ר הראשון שלו, ביים בלוס אנג'לס, שם התגורר כשלוש שנים בעשור הקודם. שם גם הכיר את אבני. מאז יצר עשרות סרטים וסדרות דוקומנטריות ועלילתיות לטלוויזיה, ובהם: "בצאת ישראל את ההר", "הדיפלומטים", "התאבדות" ועוד.
ביססת את התסריט על דמות שאתה מכיר?
"זה עירוב של דמויות. אקי מגלם בסרט את הארכיטיפ של המורה לאמנות, שהוא גם דוקומנטריסט המתנשא מעל אלה שעושים סרטים עלילתיים. הוא גם אידיוט ולא באמת יוצר משהו, בהשוואה לבמאי האמיתי, שלא אכפת לו, אבל לפחות עובד בתעשייה".
אבני מצליח להצחיק בלי להתאמץ. איך היה לעבוד איתו?
"למרות שיש עליו איזו הילה, אקי הוא הכי לא דיווה בעולם. הוא מקצוען וכולם נהנים לעבוד איתו. גיא לואל, שמשחק את הבמאי, אלתר באופן יוצא מהכלל מדברים ששמע במקרה על הסט. הם גם יודעים להוציא דברים מהשחקנים הפחות מנוסים שמשתתפים בסרט, כמו הגר טישמן בתפקיד נשי פמיניסטי".
הסרט מלא בדיחות פנימיות של תעשיית הקולנוע, למשל כשיורדים על הבמאי שעושה בטהובן בעברית.
"נכון, כי משה רבנו באנגלית זה לא יותר אמין. ככל שאתה יותר ספציפי ומדבר על העולם שלך, זה יותר אמיתי. אנשים התחברו ל'שטיסל', כי זה אמיתי ואותנטי. אין הרבה סרטים ישראליים שמדברים על קולנוע. יש גם מעט מאוד בעולם. ועדיין, זה לא סרט יומרני. רציתי לעשות סרט קליל, שאפשר לבוא אליו עם כפכפים וגרעינים. מצד שני יש בסרט הרבה אמירות ופילוסופיה. זה קצת כמו אסי דיין, שהיה עמוק ומוכשר, אבל מצד שני מסוגל לצחוק על עצמו. לכן הכנסתי גם קטעים שבהם מראיינים אותו לאתר חדשות על השתתפותו בסרט".
בראיון הוא אמר שבטהובן ואייל גולן יישארו לנצח.
"הוא אמר את זה בהומור, בלי רצון לפגוע. גם כשהוא משווה את עצמו לבטהובן, הוא מודה: 'בטהובן כתב את הסימפוניה התשיעית ואני את שיר הפרחה, אז אנחנו תיקו'. זה היה ההומור שלו".
איך היה לצפות שוב באסי דיין על המסך ובעצם להחזיר אותו לחיים?
"אסי דיין הוא שחקן שהכריזמה שלו מתפוצצת מהמסך. ברגע שהוא מצטלם, הוא נכנס לשיא הריכוז. הוא תמיד ייחודי, תמיד עם קורטוב של הומור. כאילו הוא ידע שבעוד כמה שנים יגיע במאי ויעשה מכל זה קומדיה מטורפת".