"בסרט ‘מטריקס’ הגיבור, ניאו, צריך לבחור אם לקחת גלולה כחולה ולהמשיך בחיים הרגילים שכולנו מכירים, או גלולה אדומה ולהתעורר מכל האשליות של העולם ולראות את האמת. לשתות איוואסקה זה כמו לקחת את הגלולה האדומה. זה שער לתודעה יותר גבוהה”.
מ’, משתתפת בטקסי איוואסקה, שילוב פסיכואקטיבי של צמחים מהאמזונס, פותחת פתח לעולמה. “יש חיים לפני איוואסקה ויש חיים אחרי", היא פוסקת. "המפגש עם החומר הזה משנה את הפרספקטיבה על החיים. אחרי השפעת החומר אתה חוזר לממד הרגיל, אבל משהו בך ראה וזכר מי אתה באמת, ושהיית במצב תודעה אחר למשך שעה, שעתיים, או אולי שברירי שניה”.
ביום שישי הקרוב, בשעה 15:30, יוקרן בסינמטק תל אביב במסגרת “ספיריט”, פסטיבל קולנוע רוחני, הסרט “המדיסין”, שעוקב אחרי מסעו של השמאן הצעיר בעולם שפועל במטרה לחשוף לעולם את שילוב הצמחים הזה. במאי הסרט, פרזין טוסי, מספר על גיבורו, שמהווה דוגמה למגמה שעובר השימוש בחומר – הפיכתו לנפוץ יותר ויותר: “טאייטה הוא השמאן הצעיר בעולם, הוא קיבל את התואר שלו בגיל 19, שזה מאוד ייחודי. בדרך כלל זקני השבט הם שמקבלים את התואר. הוא התחיל לקחת את החומר לקוסטה ריקה, שקרובה יחסית לארצות הברית”.
מפגש עם אלוהים
שילוב הצמחים שהיה בשימוש השבטים בדרום אמריקה במשך אלפי שנים תועד לראשונה בספרות הרפואית של המערב ב־1950. מאז, החל השימוש בו להתפשט בעולם ולפני 20 שנה הוא עשה עלייה לישראל. בארץ, כיוון שהוא מוגדר כסם מסוכן, השימוש בחומר נעשה בטקסים מחתרתיים על ידי שמאנים מהאמזונס שמגיעים במיוחד לכאן, או על ידי מדריכים ישראלים שעברו הכשרה באמזונס. השימוש בשילוב הצמחים הזה מתפשט בשנים האחרונות גם בישראל, ויש קהילת משתמשים מחתרתית מקומית.
“בטקסים נוכחים בין עשרה ל־40 אנשים. הם מתקיימים באולמות או באוהל גדול ויש שם הרבה כלי מוזיקה”, מספר ק’. “בארץ הקהילה היא מעין שבט. להערכתי יש בישראל כ־50 אנשים שמעבירים טקסים וכעשרת אלפים אנשים שחוו אותם. משום שזה לא חוקי, שומרים על סודיות. בשנים האחרונות היו מעצרים של אנשים שהעבירו טקסים”.
“ההודעות על הטקסים מועברות באפליקציות שונות, אחרי זה המנחים מבקשים שנמחוק את ההודעות”, מספרת ג’. "אנחנו כל הזמן מחליפים אפליקציות”.
המשתמשים והאנשים שמעבירים את הטקסים שנמשכים מספר שעות, מקפידים לקרוא לחומר, שאינו חוקי בישראל, “מדיסין”, שמעיד על תכונות הריפוי שהם מייחסים לו.
ד"ר עידו הרטוגזון, היסטוריון וסוציולוג של חומרים משני תודעה, מסביר: “איוואסקה היא תה פסיכואקטיבי (משנה תודעה) שמקורו באמזונס ויש לו השפעות דרמטיות על התודעה. התה הזה מהווה רקיחה של שני צמחים שונים שכל אחד מהם אינו פסיכואקטיבי בפני עצמו, אולם כשמשלבים אותם ביחד הם יוצרים השפעה משנת תודעה דרמטית. לשימוש באיוואסקה יש היסטוריה ארוכה. השימוש המסורתי הוא טקסי, והיה מזוהה עם תהליכי ריפוי והתקדשות. אנשים ששותים את תה האיוואסקה מדווחים על חוויות משנות תודעה שמביאות לריפוי של טראומות ובעיות נפשיות, לפריצות אישיות ויצירתיות ולחוויות רוחניות עמוקות".
ומה החוויה הפיזית שחווים המשתמשים?
“ברמה הפיזית, מי ששותה איוואסקה ירגיש לעתים קרובות תופעות לא נעימות, כמו בחילה, שלשולים והקאות. מסיבה זו, הסכנה של שימוש לרעה בחומר הזה נמוכה יחסית. אף אחד לא ירצה לשתות איוואסקה וללכת למסיבה. הסיבה שאנשים שותים איוואסקה היא כמובן ההשפעות הפסיכולוגיות והרוחניות העמוקות: תחושה של חיבור אל הטבע ואל הגוף, אהבה לבני משפחה ואנשים קרובים, סליחה עצמית, פרספקטיבה רחבה יותר על החיים ותחושת משמעות מחודשת. מגוון החוויות עצום ושונה בין אדם לאדם ובין טקס לטקס. בשימוש מבוקר ואחראי, איוואסקה יכולה לסייע בטיפול במגוון מצבים נפשיים קשים כמו דיכאון, חרדה, התמכרות וטראומה”.
אתה מציג את זה כטיפול תרופתי, אבל השימוש בו גם עלול להיות מסוכן.
"בעולם המודרני האיוואסקה נמצא בתחום האפור והוא מלא באנשים שהכשרתם ויושרתם אינם ברורה לחלוטין, ולכן יש סכנות כאשר טקסי איוואסקה מנוהלים בצורה לא נכונה".
מפגש עם הטבע
“נפגשתי במהלך הטקס עם הסבים שלי שנפטרו. נפגשים גם עם מאסטר משושלת שמאנים של איוואסקה שמעביר מסרים”, מוסיפה מ’. “הרבה פעמים המסרים הם לא ממש מילוליים, כמו שאנחנו רגילים לדבר אחד עם השני, אבל הם פשוט עוברים. יש פעמים שזה יותר ויזואלי, שזה יותר פסיכדלי, לפעמים מופיעות חיות, נחש או נשר, והמפגש הוא ממש אמיתי, מוחשי”.
“לתאר איוואסקה במילים זה כמו לתאר מפגש עם אלוהים”, אומר ק’, מטפל באיוואסקה. “יש סוג מסוים של איבוד שליטה, ניתוק מהגוף, מעין מוות. הקטע הזה מאוד מפחיד. אם נפגשת עם זה פעם בחיים - אתה יודע מי זאת האנרגיה הזו, שכוללת בתוכה הכל, המחשה מאוד ברורה שאנחנו חלק ממכלול ענק של הקיום. אתה מבין שאין באמת דבר כזה זמן, זו פיקציה של המוח שלנו, הזמן הוא לא ליניארי והכל קורה בו־זמנית. ברגע אחד ראיתי את כל אבות אבותיי, מהרגע שהיינו מולקולה. זה אושר עילאי, אהבה ללא גבולות, ללא התניות. אתה יודע שכל חרק, כל דבר קטן, הם חלק מהאחד”.
“זה מצב תודעה של חוסר תודעה”, מספרת ג’, שעברה בישראל טקס עם החומר. “היה מישהו שהביא עלים ככלים למוזיקה, הוא נפנף בהם במהלך הטקס, והרגשתי שזה כמו ציפור יונק הדבש, שמעתי את הנפנופים, והרגשתי שאני חיה שנמצאת ביערות. לא הייתי יכולה לעמוד וללכת, הייתי צריכה לזחול. עלו לי הטראומות הכי גדולות שלי מהילדות, מאחותי, מהשכונה, אנשים שלא אהבתי, מלכת הכיתה, דברים ששנים לא נגעתי בהם אבל הם היו מתחת לדברים שהטרידו אותי, חלק מהביקורת שלי על עצמי ועל איך שגדלתי. הצלחתי לעבד הכל, נפלו לי שם אסימונים”.
היציאה של האיוואסקה מגבולות האמזונס אל העולם, ואל ישראל, התרחשה בין השאר בעקבות החלטתם של השמאנים המקומיים לחשוף את החומר לאנושות. עם הגיעם של המתיישבים הספרדים הראשונים לדרום אמריקה, עבר השימוש באיוואסקה, שהיה במשך אלפי שנים הרפואה העיקרית של השבטים, אל מתחת לפני השטח. כיום, עם קצב ההכחדה הגובר של התרבויות הילידיות ושל יערות האמזונס, גדל הרצון להפיץ את האיוואסקה.
“האינדיאנים שבאים מהיערות - הדת שלהם היא הטבע”, מוסיף א’. “הם רואים את עצמם כשומרי הטבע. הדרך שבה הטבע יחלים היא באמצעות חיבור מחדש של אנשים אליו. מדובר בצורה עתיקה של ריפוי וחיבור לחיים ולבריאה. לחיים יש את העיצוב והחוכמה שלהם, ואיכשהו האנושות התנתקה מהם. מידע שקיבלתי שינה את הדרך שבה הסתכלתי על דברים, והתחלתי לפעול אחרת. נוצר קשר לטבע ולחיים עצמם”.