"זה נתן לי פרספקטיבה על החיים. לא האמנתי בחיים שזה יקרה לי", אומר אלי יצפאן על האירוע המוחי הקל שעבר במרץ האחרון, בעקבותיו אושפז באיכילוב. "זה חידד לי את החושים ולימד אותי לקחת את הדברים בפרופורציות".
יצפאן (54), אחד השחקנים והבדרנים הפופולריים במקומותינו ב־30 השנים האחרונות, עומד מאחורי כמה ממופעי הבידור המצליחים בישראל, והגיש מגוון תוכניות בידור וסאטירה עתירות רייטינג. בהן: "יצפאן", עליה זכה בשלושה פרסי "מסך הזהב"; "שלום אנד גוד איבנינג"; "מי יפיל את המאסטר"; "הם גדולים" ועוד.
בימים אלה מככב יצפאן על המסך הגדול ב"המחשמלים", סרטו של צביקה נתן, המפיק, התסריטאי וכוכב הסרט, שביים בועז ארמוני. שמו של יצפאן עלה בשבועות האחרונים בהקשר אחר, אחרי שביטא בפומבי את תמיכתו במופע ההתרמה של הרב אלימלך פירר לעמותת "עזרה ומרפא". מופע עתיר משתתפים, שבוטל על ידי הרב פירר בגלל הסערה הציבורית, שהתעוררה בשל הדרת אמניות מהשתתפות במופע.
"בניגוד לכל האחרים, הפלצפנים שתמיד יש להם מה להגיד, אני חשבתי שצריך שיהיה אירוע", אומר יצפאן, "יש לאירוע מטרה נעלה וחשובה יותר מאיך ומה יגידו, אגו כזה או אחר, מי ישתתף ומי לא ישתתף. האירוע היה צריך לקרות. מהרגע שהחליטו שהוא לא קורה, זה נגמר. צריך להפסיק לכתוב על אנשים, להוריד את המתח, להוריד את הלחץ. כל מי שכתב חרא באינטרנט, בפוסטים, אני לא יודע איפה - קחו את זה הביתה, שבו עם עצמכם, ותחשבו אם עשיתם דבר טוב או לא".
על "המחשמלים", הסרט שהחזיר אותו בסערה למסך הגדול אחרי היעדרות ממושכת מאז "פעם הייתי" (2010), מספר יצפאן: "הסרט הוא על להקה ("המחשמלים") משנות ה־80', שהיה לה רק להיט אחד. על זה היא ביססה את כל הקריירה שלה. עם הזמן זה הלך ודעך, אבל אז הם הופיעו בכל הארץ. בשלב מסוים צריך לספק להם הופעות, כדי שימשיכו להיות על הבמה. אני משחק את האמרגן שמנסה לשלוח אותם להופיע במקומות הכי הזויים שאפשר, ומצרף להם צירופים הכי לא הגיוניים בעולם, רק כדי שימשיכו להופיע".
"יש גם תחרות בין מיקי תבל (צביקה נתן) הזמר שאני מייצג, לזמר דודו הגדול (טל פרידמן), שגם אותו אני מייצג. מה שיפה בסרט זה בליל השחקנים שנמצאים בו: טל פרידמן, יגאל עדיקא, שרון אלכסנדר, רובי פורת־שובל, סי היימן, אורי הוכמן, אודליה מטלון־מורה, אלישע בנאי והאורחים שמגיעים לתפקידי אורח.היום להקה כזאת לא שורדת דקה. אין מה לעשות, לאינטרנט, ליוטיוב, לכבלים, ל־yes, ולכל מה שיש היום בתקשורת, יש הרבה יותר כוח ממה שהיה אז. אז לא היה את המגוון שיש היום. אם היה לך אז להיט אחד, זה שודר בתחנת רדיו אחת, ובן ליל הפכת לסופרסטאר. פעם היה רק ערוץ 1. אם הייתה שם תוכנית טובה, ואתה שחקן, היית מתפרסם גם בלבנון, כי בלבנון גם ראו ערוץ 1. היום יש תחרות כזאת גדולה, שלא היית שומע על להקת 'המחשמלים' בחיים".
לבשת בסרט חליפת השמנה מיוחדת.
"כן, חליפת איפור השמנה. זה היה חם בטירוף, וכמות השישליק שאכלתי בסצינות שצילמנו הגיעה לפרה שלמה. אני רגיל מ'בובה של לילה' לכל האיפור הזה. מיטב שנותיי הטלוויזיוניות היו מהולות באיפור. אבל זה היה חריג. הייתה לי כמות אדירה של לטקס על הפנים. כשהורדתי את האיפור, יומיים שלמים הורדתי דבק מהאוזניים. אנשים אמרו לי: 'יש לך עיגולים על האוזניים'. 'אלה גלילי דבק', עניתי להם".
מה אתה נהנה לעשות יותר? להיכנס לדמות קולנועית מורכבת, או להרביץ מערכונים קצרים?
"קצר. קצר. אין דבר יותר טוב מקצר. ארוך זה מייגע".