עם חיות הטרף - נמרים, קרנפים - יורם מסתדר היטב. עם בתו בת ה־17, רוני שמה, ממש לא. יורם (מנשה נוי) הוא וטרינר שבמסגרת עבודתו פוקח עין אוהדת על החיות בספארי, אך בבית ממתינה חיה ממש רעה. זוהי רוני, נערה מתבגרת שזה לא מכבר איבדה את היקר לה מכל, את אמה שהלכה לעולמה בעקבות מחלה ממארת.

מכונסת בחדרה, מחופרת בתוך אתרי גלישה המיועדים לבני נוער שמצוקות כאלה ואחרות טורדות אותם, ובעיקר היא דוממת. איננה מחליפה מילים עם אביה, שהאסון המשפחתי גזר גם עליו שתיקה הולכת ומתמשכת. יום אחד נעלמת רוני (זוהר מידן) מהבית, ואביה נאלץ לחדול מהתצפיות אחר אנטילופות דוהרות במרחב, ובמקום זאת לסור לתחנת המשטרה הקרובה על מנת לדווח על היעדרותה של הקטינה. עם שובה הפתאומי מהמקום הלא ידוע שאליו היא הסתלקה, שבה רוני ומתבצרת בחדרה הנעול.

מה עושה הבת בחדר הזה, זאת יורם לא יודע. אבל צלצול תקיף בדלת, בשעה ארבע לפנות בוקר, שולף את הווטרינר ממיטתו ומעמת אותו עם צמד שוטרים קצרי רוח, ומול האמת הקשה. השוטרים בדלת הוקפצו בבהלה משום שבאחד מאתרי הגלישה אותרה הודעת התאבדות של רוני המסתגרת. ואכן, מנה גבוהה של כדורי שינה שבלעה הנערה מאלצת את צוות החירום של מד"א לפנות אותה לבית החולים הקרוב לשם שטיפת קיבה.

הצרות אם כך גדולות, וליורם אין שום פתרון להציע לרוני, לבד מנסיעת נופש אל סבא וסבתא, הוריה של אשתו המנוחה, החיים במושב על שפת ים המלח. שהייה נינוחה עמם ועם יתר בני המשפחה הקרובים - דודים, בני דודים וכדומה - אולי תפשיר במשהו את חומות השתיקה שמאחוריהם מכונסת הנערה.

ים המלח. מסביב בולענים מסוכנים ותחושה של משבר כלכלי. שהרי יישובי הבקעה הם כיום קו החזית של ארגון ה־BDS המטיף להחרים תוצרת חקלאית שגודלה בשטחים הכבושים. לא בדיוק הרקע המלבב ביותר להחדיר רוח אופטימית אצל מי שכבר עשתה צעד משמעותי בדרך לשלול את חייה במו ידיה. ואכן המפגש המשפחתי מניב טראומה נוספת אצל רוני הטראומטית ממילא, ואבא, מה הוא כבר יכול לעשות במצב הזה?

“היום שאחרי לכתי" הוא סרט הביכורים של נמרוד אלדר, שעד עתה הרבה בתפקידי עריכה והפקה במגוון רחב של סרטים מתוצרת הארץ. אלדר, שאף הכין את התסריט לסרט, משתדל לנקוט במהלכו את טכניקת האמירה המינורית. עימותים קולניים מונמכים כאן בדרך כלל, וג׳סטות מהזן המלודרמטי מומרות פה למבע חרישי ומאופק. נאמן לגישה שההתעכבות על הטריוויאלי תניב התקרבות אל המצב האנושי כשלעצמו, מנווט אלדר את “היום שאחרי לכתי" אל תחנות דרך צפויות, אם לא ממש משעממות.

לצד מנשה נוי וזוהר מידן, שהריסון המוכתב להם מלמעלה נוטל מהם את זכות הצעקה והמשחק בגדול, שיבץ אלדר לתפקידי משנה כמה שחקנים מוכרים דוגמת אלון נוימן (בתפקיד משעשע), שרית וינו אלעד, שרון הכהן ומירי אלוני. אפילו ערן נעים, שלאחרונה גרף את תשואות הביקורת על ביצוע תפקידו המרשים כשוטר ב"עיניים שלי", נראה כאן באחת הסצינות החשובות. בתפקיד שוטר, כמובן.