הפרק ב"פטרייה פנטסטית – הקסם שמתחתנו" (דוקו שעליו כתבתי לפני שבוע) - זרק אותי ל"מצבים משתנים" (1980), סרטו של קן ראסל ("טומי"), המבוסס על רומן בעל אותו שם מאת הסופר והמחזאי פאדי צ'אייבסקי, המתכתב עם ניסוי מדעי בפטרייה מזן פסילובין, הידועה יותר כפטריית הזיות.
במרכז הסרט – ניסיון של אדוארד ג'אספ (וויליאם הארט באחד מתפקידיו הראשונים), מדען אמריקאי נועז, לגלות בעזרת שני מדענים נוספים מצבי תודעה חדשים. הניסוי נעשה בעזרת סמי הזיה כבדים במיוחד, כשהמדען שרוי במבחנה ענקית דמוית רחם, מחובר לאלקטרודות ולמכשור רגיש.
בטריפ הארוך שעובר ג'אספ, הוא מתוודע לראשונה לתסמונות סכיזופרניה קשות, ולרבדים מודחקים בתת־הכרתו, החושפים אזורים "שוממים" במוח וניתנים ל"הפעלה". הוא חוזר למצב הבראשיתי של האדם - כלומר לתודעת קוף - שבו פועלים אך ורק האינסטינקטים הראשוניים והחייתיים של בעל חיים הנלחם על קיומו בתנאי הג'ונגל.
"מצבים משתנים" עוסק באובססיה של אדם נאור הנדחף לחקר מצבים פרימיטיביים, במהלכם הוא עובר סטייה קשה ממסלול השפיות. הניסיון המדעי שמתחיל כתרגיל, הופך מהר מאוד לכדור שלג, ולהתערערות אנושית חסרת שליטה. ג'אספ מתמכר לכוחות המודחקים, המקרינים אל מוחו שקופיות, תמונות, סמלים דתיים ועוד אימג'ים חידתיים – כולם מתוך רבדים מיתולוגיים המרחיבים עד מאוד את גבולות תודעתו.
בניסוי האחרון חווה ג'אספ רגרסיה עמוקה יותר, והופך למסה אמורפית של חומר מודע וראשוני. גל אנרגיה ששוחרר מהניסוי הימם את עמיתיו ומשמיד את מכל הבידוד שלו. כשאשתו (בלייר בראון) מגיעה לפגוש אותו בסוף הניסוי, היא מוצאת אותו על סף להפוך לסוג לא פיזי של תודעה ארכיטיפית, שאולי נעלמת מגרסת המציאות שלנו לגמרי. היא תופסת את ידו הנעטפת מיידית על ידי אנרגיה קדמונית. הוא נלחם בטרנספורמציה בכל הכוח וחוזר בסופו של דבר לצורתו האנושית.
הסרט משופע אפקטים ויזואליים מהממים, המזכירים (למי שמכיר) טריפ לכל דבר, וכוחו בצד החזותי ובשימוש הגאוני בקולנוע כמדיום לניתוח מצבי הכרה משתנים.
הספר והסרט מבוססים בחלקם על מחקר החסך התחושתי של ג'ון סי. לילי, שנערך בשנות ה־60 במכלי בידוד תחת השפעת סמים פסיכו-אקטיביים כמו מסקלין, קטמין ו־LSD. ועכשיו, כשהעולם עבר בבת אחת מהמאני טיים לספיריטואל טיים, מה יותר נכון מלצפות בסרט שיערבב לכם מחדש את הקלפים במוח.