אחד הדברים המהנים ביותר עבור כל מעריץ היקום הקולנועי של מארוול הוא סיום ההמתנה. הרגע הזה שאתה מתיישב בקולנוע וזוכה לראות סרט שציפית לו חודשים, אולי אף שנים. 'ד"ר סטריינג' בממדי הטירוף' הוא לחלוטין סרט כזה, ובמארוול ידעו לנצל את ההזדמנות בידם כדי להציג לנו לא מכשף עוצמתי אחד, אלא שניים, כאשר לד"ר סטריינג' מצטרפת בתפקיד ראשי גם מכשפת השני.
אך עוד קודם צריך לציין - במארוול עלו על שיטה: למה להסתפק בגיבור על אחד, אם אפשר לדחוף יותר? השיטה הזו לא חדשה ל-MCU, היא קורית כמעט בכל סרט מאז "קפטן אמריקה וחייל החורף" משנת 2013, אבל בשנים האחרונות היא תופסת תאוצה יותר ויותר. יש שיגידו שזה מוסיף, יש שיגידו שזה גורע, אישית אני מאמין שזה תלוי בסרט. וכאשר מדברים על 'ד"ר סטריינג' בממדי הטירוף', השיטה לחלוטין גורעת.
אקפוץ לסוף – מדובר בסרט טוב. עלילה טובה, אפקטים מצוינים, טוויסטים נהדרים ואפילו דמות הנבל (מבלי להיכנס לספוילרים) מרשימה מאוד. אז מה יש לא לאהוב אם כך? את העובדה הפשוטה והבלתי נמנעת – הדמות שעל שמה קרוי הסרט פשוט מיותרת.
אני אסביר: תיקחו את ד"ר סטיבן סטריינג' (בנדיקט קמברבאץ' הבאמת נפלא), תוציאו אותו מהסרט, המוצר יישאר אותו מוצר. וכשהוא הדמות המובילה, זו בעיה חמורה. לסרט יכלו לקרוא באותה המידה "מכשפת השני בממדי הטירוף" (אליזבת' אולסן), והוא היה נראה אותו דבר. לשתי הדמויות הראשיות מצטרפת דמותה של אמריקה צ'אבז (סוצ'י גומז, הופעת בכורה ב-MCU), אשר מחזיקה בכוח חזק שגורם לחורשי רעות ביקום לרדוף אחריה. כמו כן חוזרות מהסרט הראשון – ד"ר כריסטין פאלמר (רייצ'ל מקאדמס), קארל מורדו (צ'יווטל אג'יופור) וונג (בנדיקט וונג)
נקודה לרעה נוספת עבור הסרט היא חוסר המשכיות משווע לעולם שיצרו במארוול. ד"ר סטריינג' היה דמות מרכזית יחסית בסרט "ספיידרמן – אין דרך הביתה", אבל לפעולותיו שם יש אפס משמעות לסרט הנוכחי, למעט חצי בדיחה דיי מיותרת.
אז למה כן כדאי לראות את הסרט? כי מדובר בחוויית צפייה אדירה, במיוחד למי שישכיל ללכת להקרנת IMAX. לסרט כן יהיו השלכות עתידיות על פרויקט ה-MCU (כמעט כמו כל סרט/סדרה ביקום הענק הזה), וכי הוא באמת "סרט האימה הראשון של מארוול", כפי ששווק במשך חודשים ארוכים. למרות זאת אציין בפניכם כי מי שמתכנן לראות את הסרט, חובה עליו קודם להשלים את הסדרות "וונדה-ויז'ן" ו-"What if", שתיהן מהעולם של מארוול, אשר מכילות מידע מקדים על הסרט ויעזרו לכם בהבנתו.
סם ריימי (שביים את כל טרילוגיית ספיידרמן בתחילת שנות האלפיים) קיבל לידיו את מלאכת הבימוי והפך את 'ד"ר סטריינג' בממדי הטירוף' לחגיגה של שעתיים, שגם ברגעים הקלילים יותר, בהם הקהל יכול לנוח, אנו זוכים למידע חשוב על העבר, ההווה והעתיד של הדמויות במארוול.
ה-MCU, כפי שהורגלנו במשך שנים לא מאכזב ומעניק למעריצים פעם נוספת דמויות חדשות, אשר יפתיעו רבים גם מקרב המעריצים ההדוקים של הז'אנר שלא מפספסים הזדמנות לנתח כל פריים בטריילרים השונים שיצאו (וביניהם כותב שורות אלו). אך כמו תמיד, ההפתעות האלו טומנות גם דברים ומהלכים לא צפויים שישאירו אתכם עם טעם של עוד כשתצאו מהקולנוע.
למי שתוהה – לסרט ישנן שתי סצנות אחרי סיומו. אחת באמצע הקרדיטים ואחת בסופן, שווה להישאר לשתיהן.
לסיכום – מארוול הצליחו פעם נוספת להביא למסך תוצר סופי טוב, אבל הפעם הם פישלו קצת עם הדרך. זה לא אומר שלא כדאי לצפות בסרט, אלא רק להתאים אליו את הציפיות – מי שציפה לסרט שיתמקד בדמותו של סטריינג' והתמודדותו עם השלכות הסרטים הקודמים צפוי להתאכזב. מי שיגיע בכוונה ליהנות משעתיים של חוויה קולנועית – ייהנה בהתאם.