"המשחק מלווה אותי כל החיים": עירית שלג על הסרט החדש שלה

"המשחק מלווה אותי כל החיים", מספרת השחקנית עירית שלג, לקראת עלייתו לאקרנים מחר של הסרט “אמריקה" בהשתתפותה. “זה משהו שהוא מאוד אני עד כדי כך שאינני רואה את עצמי בלעדי המקצוע הזה, שדרכו אני מוציאה החוצה דברים מהנפש שלי, ובאמצעותם מתקשרת עם הקהל".

“אמריקה", סרטו של אופיר ראול גרייצר, צולם בתקופת הקורונה, על רקע אווירת סוף העולם ששרתה בחוץ. הוא מגולל את סיפורו של אלי (בגילומו של מיכאל מושונוב), שחוזר לאחר היעדרות של עשור מארצות הברית, שבה ניסה למצוא מזור למצוקות העבר שלו.

המפגש שלו כאן עם יותם (עופרי ביטרמן), חבר ילדותו, ועם איריס (אשרת אינגדשט), ארוסתו לשעבר, מביא בסופו של דבר לסיום מפתיע. שלג ומוני מושונוב מגלמים בסרט את הוריו של יותם. כמו סרטו הקודם של ראול גרייצר, “האופה מברלין", גם סרט זה הוא מינימליסטי מבחינת מספר משתתפיו. “סיבות שונות מביאות אותי להיענות לתפקידים שמוצעים לי, והפעם נרתמתי לסרט מתוך התרשמות מהבמאי שלו, שאני מעריכה ואוהבת אותו כבן אדם", מספרת שלג.

“מהמפגש הראשון שלנו נוצר בינינו מין ערוץ תקשורת כזה, שגם אם הוא היה אומר לי לבוא לצילומים בשביל פריים אחד, הייתי נענית. אם לפעמים כשחקנית אני עלולה להרגיש חוסר ביטחון, תוך חשש שאני מחמיצה משהו, אופיר התגלה לי כבמאי ששחקן יכול לסמוך עליו ולהתמסר לו. כמי שבדרך כלל לא קל לה להתמסר, כשזה קורה, הדבר הזה הוא בשבילי מתנה".

מודעה בעיתון

שלג, 64, נולדה בתל אביב. “כשהייתי בכיתה א’ עברתי עם המשפחה שלי לאילת בגלל מחלת האסתמה של אחי", היא מספרת. “אילת של אז זכורה לי כמקום קסום בסוף העולם, עם מרחב, ים והרים. הייתי ילדה מופנמת ולא בולטת, ולא יכלו לדעת שכעבור שנים תצא ממנה שחקנית".

ההצגה הראשונה שבה צפתה בילדותה והותירה בה רושם בל יימחה הייתה “עוץ לי גוץ לי" בתיאטרון הקאמרי. “זה היה אחרי שחזרנו לתל אביב", היא מספרת. “מההצגה אני זוכרת במיוחד את שושיק שני בתפקיד בת הטוחן. ממש התאהבתי בה ורציתי להיות כמוה על הבמה".
בגיל 16 עזבה את הבית. “נעניתי למודעה בעיתון, שלפיה נכה צה"ל חיפש מי שתעזור לו", היא מספרת. “לא היה לי שום ניסיון, אבל הלכתי על זה, בלי לוותר על הלימודים, שעברו לאקסטרני".

משם המשיכה לשירות צבאי כפקידת אפסנאות באל־עריש. “להקה צבאית לא הייתה בתוכניות שלי", היא אומרת. “רציתי שירות שבו אוכל להרגיש מה זה צבא. אבל יצא שכפקידת אפסנאות רוב הזמן השתזפתי על הגג, וזה היה מאוד מאכזב. השתחררתי מהאכזבה הזאת כשהגעתי לסטודיו ניסן נתיב בעקבות ידיד שלמד שם משחק. הלכתי לשם בלי לשתף את המשפחה. ניסן הרשים אותי בהופעה האצילית שלו וגם המסתורית, כשתמיד היה עם משקפי שמש. מה שהוא לימד אותי - איך להביא דברים מתוכי לתפקידים שלי - מלווה אותי עד היום".

במהלך לימודיה בסטודיו הכירה שלג את השחקן משה איבגי, מי שהפך בהמשך לבעלה ואב בתם דאנה איבגי, אך נישואיהם לא ארכו זמן רב. בדרך כלל היא נמנעת מלהתייחס לאיבגי, שריצה כידוע עונש מאסר בגין עבירות מין, אך היא בכל זאת אומרת כעת: “אם כתוב בספר משלי ‘בנפול אויבך, אל תשמח’, לא כן שכן לגבי מי שהיה פעם קרוב אליך ועבר טלטלה רצינית בחיים שלו. כואב לראות את נפילתו של אדם, ונראה לי נכון לשקול את מידת הרחמים".

מקום שלא דמיינתי

פגישה אקראית בגינה ציבורית עם הבמאית רמה בורשטיין הובילה לליהוקה של שלג לסרט “למלא את החלל", תפקיד שעליו זכתה בפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה. “ממש לא ציפיתי לפרס הזה ולקח לי זמן לעכל את הזכייה ולשמוח עליה", מספרת שלג, שגם השתתפה בסרטה הבא של בורשטיין, “לעבור את הקיר", ובסדרה “ריקוד האש", שאותה ביימה. “הסרט ‘למלא את החלל’ הביא אותי לפסטיבלים בעולם, כולל חוויה לא רגילה של צעידה על שטיח אדום, שנפרש על השלג בפסטיבל אי שם בסיביר, בקור של 30 מעלות מתחת לאפס".

בהמשך שיחקה שלג בקולנוע החרדי ושיחקה וביימה בתיאטרון “אספקלריא" הדתי. לאחר 20 שנות נישואים, שבמהלכן הביאו לעולם שני ילדים, שלג והרב נריה התגרשו, והיא יצאה בשאלה. “כשהתחלתי ללכת בדרך של תורה, הלכתי אחרי הלב שלי, אבל כשמתישהו הרגשתי לא שלמה עם המקום שבו הייתי, החלטתי להיפרד", היא אומרת. בהמשך היא אף גילמה את אמו של ישו בסרט “מריה מגדלנה", שצולם בארץ בכיכובו של חואקין פיניקס.

לאורך הקריירה שלה היא פעלה בין היתר כמחזאית, כבמאית, כסופרת, כמשוררת ואפילו כמעצבת אופנה. “אומנם נגעתי בכל הדברים האלה, אבל גם אם הוצאתי ספר וכתבתי שירים, אני לא מחשיבה את עצמי כסופרת וכמשוררת, אלא כשחקנית שגם כותבת", היא אומרת. “ואם כתבתי מחזות, זה היה להופעות שלי בהצגות יחיד, ומה שמתואר כעיצוב אופנה לא היה אלא מיזם של בגדי ים לנשים חרדיות שעיצבתי בתקופה הדתית שלי, כשרציתי להיראות אנושית גם בהליכה לים, שאני אוהבת מתמיד".

ספר פרי עטה, “כשהתחילה שרון", שיצא בשנה האחרונה, מגולל את סיפורה של שחקנית שחזרה בתשובה ואז עוברת משבר אמונה. “זה נבע מרצון להביא התבוננות משלי על דברים שחוויתי", היא מתארת. “יש כאן תיאור של מסע שהיה לי חשוב לתת אותו בידיים של שחקנית, מה שהכי קרוב אליי והכי קל לי. עם זאת, העלילה היא למעשה פרי הדמיון, והיא לקחה אותי למקום שלא דמיינתי אותו מהתחלה".

כיום היא בת זוגו של מרטין, שעיסוקו הוא בתחום איכות הסביבה. “כשמצאתי את עצמי בעקבות הקורונה בלי תפקיד חדש, יצאנו כמו בטיול של אחרי צבא למסע באירופה, מדרום צרפת לצפון הרחוק של נורווגיה", היא מספרת. “זה היה נהדר, אבל לא הפסקתי להתגעגע לשלושת הנכדים שלי שהם האור בחיי".