עוד סוף יום שגרתי. קר בחוץ, מד המזון כבר חצה שלשום את גבולות הסביר, והיקבים נסגרים מוקדם, מה שהפך את האפשרות לצפות בסרט לנאותה למדי. אני מודה, לא חיפשתי משהו שיסעיר את עולמי ויגרום לי לאובססיה חריפה, אפילו התרגשות או צחוק בלתי נשלט לא היו בסט השיקולים. ידעתי שאני מכוונת לסרט שמעביר את הזמן במקרה הטוב או לפחות פוטוגני למראה ותו לא במקרה הרע.

כמה דקות לתוך 'חתונה אש', הבנתי שיש אפשרות שלישית לשתיים שכבר מניתי, והוא משעשע קלות אבל מטופש להחריד. תשפטו בעצמכם. 

ג'ניפר לופז, חברתנו מהבמה, החליטה שוב לעשות הסבת מקצוע בשביל תפקיד בקומדיה, והפעם קומדיית אקשן עתירת תקציב. זו הייתה הטעות הראשונה שלה. אשלים לכם את הפרטים. ב'חתונה אש' נכנסת לופז לדמותה של דרסי, שמחליטה להתחיל את הפרק השני בחייה בבום, ומתחתנת עם בכיר לבה טום (ג'וש דוהאמל) באי נידח בפיליפינים.

פרט שולי: השניים מקשרים את כל המשפחה ומטיסים אותם לקצה העולם בשביל זה. הכל נראה תקין בקבלת הפנים, מביך בדיוק במידה המדויקת, כשפתאום נוחת בחוץ מסוק המכיל את האקס המיתולוגי של דרסי, שון (לני קרביץ בתפקיד מאוד מוזר), שלא הבין שהוא הוזמן לחתונה מטעמי נימוס בלבד. 

מגיע הבוקר, מתחילות ההתארגנויות לרגע הגדול  ואיתם גלי החום, ובאופן משונה חבורת פיראטים רעולי פנים שבכלל לא מזכירים שודדי ים שאי פעם ראינו, מאיימת על האורחים באקדחים שלופים ולוקחת אותם כבני ערובה. מציאותי כמו לאהוב ללכת למוסך. בני הזוג הדביקים, שבדיוק היו עסוקים בלריב, לא מבינים מה עובר על האנשים שהם אוהבים וגם על אלה שהיו חייבים להזמין, ומנסים לחלץ אותם ולקרוא לעזרה. אגב, הם ניצבים בסכנת חיים ובקרב חזיתי מול הפיראטים האלה אולי שבע פעמים שונות. 

כל פעם שחשבתי שזהו, העלילה מתיישרת למשהו שאחשוב שהוא הגיוני, שוב פיתול הזוי בעלילה שגורם לי להביט במסך ולכאוב את בזבוז הכספים המשווע על הלוקיישן ההיסטרי הזה. לא בא לי לפלוט ספוילרים כי יכול להיות שכן מתחשק לכם לצפות בקוריוז שאני מתארת, אבל שתדעו שזה רק מחמיר, ותזכרו את קרביץ כשאתם תוהים כיצד.

נקודת האור שלי, והודיתי לה כל פעם מחדש כשנאלצתי לצפות בערימת שטויות מאורגנת להפליא, היא ג'ניפר קולידג'. טניה מ'הלוטוס הלבן', סופי מ'מרוששות', אמנדה מחברים, ואם רכשתם מעט יותר ניסיון חיים, אז גם אמו של סטיפלר ב'אמריקן פאי'. האישה הנפלאה הזאת, שהייתה כאן על תקן קרול, חמותה של דרסי, פשוט גלגלה אותי מצחוק גם כשהיא ממש לא אמרה כלום. אומרים ששחקן שנתקע בנישה חייב לשאול את עצמו מדוע, אבל קולידג' גרמה לנישה הזו להיות הדבר שהכי הולם אותה. תערובת סמיכה של חוסר טקט, היגיון רופף וטקסט שכאילו נבחר בפינצטה, כל אלו גרמו לי לחשוב שלא לחלוטין בזבזתי את זמני מול הזוג נאה המראה ואורחיהם המוזרים. 

לסיכום: יותר מדי דם, יריות וחרדה קיומית בשביל קומדיה, מעט מאוד רגעים מצחיקים זולת סצנות המכילות חמות, מופרך ברמה כמעט לא הגיונית, וג'יי לו אחת. תוהה איך הצליחו לשכנע אותה לקחת את התפקיד, ועוד להשקיע בו יותר מדי דקות של זמן צילום. נסתרות דרכי הטראש.