במסגרת תחקיר שערך לקראת כתיבת ספר על ההיסטוריה המשפחתית שלו לפני השואה, הצליח להתחקות מקס פרידמן באחד הארכיונים, אחר כתובת אימו בקרקוב. כשהגיע לרחוב ג'וזפה 12 (JOZEFA 12), התברר לו שהבית, ובעיקר החצר היפה שלו, הפכו לאטרקציה תיירותית בינלאומית לאחר ששימש כסט צילומים לסרט "רשימת שינדלר" של הבימאי הנודע סטיבן שפילברג.
חצר הבית בג'וזפה מספר 12 נקראת לפעמים "החצר היפה ביותר של קז'ימייז'". הבניין בסרטו של ספילברג שימש כאתר מרכזי בגטו קרקוב, בו התגוררו משפחות יהודיות רבות. בסרט אפשר לראות כיצד הגרמנים דוחפים אנשים מדירותיהם בבניין ומשליחים את חפציהם מהמרפסות וכיצד נער מהמשטרה היהודית מסתיר ילדה עם אימה בנישה מתחת למדרגות.
פרידמן שיתף את הסיפור האישי שלו במסגרת קמפיין שיזם הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר) ברשתות החברתיות ומסתיים השבוע בו הוא קורא לניצולי שואה ובני משפחותיהם לשתף סיפורים על הבתים בהם התגוררו לפני השואה. מטרת הקמפיין, תחת האשטג MyPropertyStory# היא להגביר את המודעות לסוגית הרכוש היהודי הפרטי והקהילתי שנגזל בשואה ובדחיפות להשיבו לפני שיהיה מאוחר מידי. עד כה ניצולי שואה רבים ובני משפחותיהם שיתפו את סיפורם.
הבניין הידוע נבנה בקז'ימייז', הרובע היהודי של קרקוב, בשנת 1802 כפונדק בן שתי קומות וחצר פנימית. אימו ומשפחתה עברו להתגורר בבניין בשנת 1919. אמו ואחותה נשלחו לאושוויץ במחצית השנייה של 1944 ובהמשך לברגן-בלזן.
"כשביקרנו בבניין, נודע לי שהבית הפך לתחנה הכרחית בסיורים הקשורים בהיסטוריה של השואה בקרקוב וסביבתה בעקבות הסרט. לא התאפקתי, ישבתי על המדרגות של הבית וצפיתי שוב ברשימת שינדלר במחשב הנייד וזה היה רגע מאד מרגש עבורי", סיפר פרידמן.
פרידמן: "כשהלכנו לחקור את ההיסטוריה של משפחתי בפולין, המקום היחיד שיכולתי לזהות ועדיין נותר על כנו וייצג איכשהו את העבר שלי - היה בבניין ברחוב ג'וזפה 12. סוף סוף מצאתי משהו שיסמל עבורי בצורה מוחשית את העבר של משפחתי בשואה, את סיפוריה של אימי על יוזף מנגלה והרמפה באושוויץ ובעצם לעצב את זיכרונותיי. זה הבית היחיד שהיה לאמי בילדותה והפך למקום שבצורה מוזרה מאוד - יכולתי לקרוא לו בית".
מרק ויצמן, סמנכ"ל תפעול בארגון איל"ר אמר כי "MyPropertyStory# הוא קמפיין מדיה חברתית ייחודי שבו ניצולי שואה ובני משפחותיהם מוזמנים לשתף את זיכרונותיהם מהחיים שאבדו לפני המלחמה. מאחורי כל נכס ובית שנגזלו יש סיפור. זהו קישור וחיבור להיסטוריה של משפחות וקהילות יהודיות שנקרעו בשואה", אומר מארק ויצמן, מנהל התפעול הראשי, בארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר).
"הסיפור של מקס פרידמן על ביתה של אמו בקרקוב ממחיש בדיוק את מטרת הקמפיין הזה - שיתוף סיפורים על החיים הקודמים וכיצד הבית שנגזל הפך לתזכורת סמלית לאלו שהתגוררו בו. כפי שמקס פרידמן הסביר, ברגע שמצא את בית אימו, הוא סוף סוף מצא שריד מוחשי שבעזרתו הוא התחיל לבנות תמונה מדויקת יותר של ההיסטוריה המשפחתית שלו", הוסיף ויצמן.