הספר החדש של הבמאי, התסריטאי, המפיק והקולנוען רנן שור נולד בעקבות עבודת שורשים שכתבה בתו גאיה בת ה־12. “בתי בחרה לעשות את עבודת השורשים שלה על אמי, לאה, בתו של סבי, הרב אברהם זיידה־הלר", הוא מספר. “אמי כבר הייתה בערוב ימיה בלי יכולת לדבר, ולכן בתי ראיינה את סבי, ואני הצטרפתי. זכורה לי סצנה מרתקת שישבנו בסלון, וסבי הצביע על החדר שבו אמי שהתה עם המטפלת שלה, אחרי כן הצביע עליי ובסוף הצביע על בתי ואמר לה: ‘את נצר של משפחת מייפלאואר ארצישראלית פלסטינית’.
"אם 'בלוז לחופש הגדול' היה נעשה היום, רגב הייתה רודפת אותנו"
כמו שור: רנן שור חוגג 25 שנה להקמת ביה"ס לקולנוע סם שפיגל
"מעבר לקסם של הרגע הזה, זה המחיש לי שאני, בנה של אמי ונכדו של סבי, בא ממשפחה שהגיעה לצפת ב־1807. ניטעה בי ההבנה שיש כאן סיפור משפחתי שצריך לחקור אותו ולדרוש בו".
ב־2019, עם סיום כהונתו כמנהל המיתולוגי של בית הספר לקולנוע “סם שפיגל" בירושלים, שאותו ייסד, יצא שור למסע בעקבות סבו, הרב אברהם זיידה־הלר. המסע הזה תועד בסרט “בלוז לרב הלר", שנמצא כיום בתהליך עבודה, ובמקביל מגולל בספר “גיבור בעל כורחי" (הוצאת “שורהלר") שיצא בימים אלה לאור. “הדמות של סבי, כפי שחקרתי אותה בשלוש השנים האחרונות, חשפה בפניי עולם ומלואו שלא הייתי מודע אליו", הוא אומר.
הרב אברהם זיידה־הלר נולד בצפת ב־1894, דור רביעי למשפחה רבת־עלילות שחיה בצפת. אביו היה הרב שמואל הלר, אב בית הדין של צפת, ששימש כראש הקהילה ובכיר מנהיגיה במאה ה־19. הרב אברהם זיידה־הלר היה ראש ישיבה מרכזית בצפת מראשית שנות ה־20 של המאה ה־20, פעיל ציבור בולט, בעל העיטורים “אות ההגנה" ו"מגן צפת" על פעילותו הביטחונית בשנות ה־30 וה־40, שהגיעה לשיאה במלחמת השחרור. בין היתר, הוא גייס כספים לרכישת נשק מטעם ההגנה, ובזמן המלחמה עמד בראש ועדת המצב המקומית. לאחר המלחמה קיבל את “אות מלחמת הקוממיות". הוא נפטר בדצמבר 1990 בגיל 96.
“סבי נועד להיות ראש ישיבה בעקבות אביו, אך הוא היה שונה מאביו", אומר שור. “קורות חייו האישיים אומרים אומץ לב. הוא היה לוחם אזרחי, לוחם שאינו במדים אבל עושה פעולות צבאיות. הוא ראה לנגד עיניו את מאורעות תרפ"ט ואת המחיר הכבד שתלמידיו ומשפחותיהם שילמו בהן. לאחר שהגן על משפחתו עם נבוט, אמר את המשפט: ‘לעולם לא עוד אראה את המראות האלה’, והחליט להילחם. אני רואה בסבי גיבור".
דרך עיניו של הרב הלר, הספר מגולל גם את קורותיה של צפת בפרט ושל ארץ ישראל בכלל. בשער השלישי שלו חושף שור מכתבים שכתב סבו למשפחתו. “בילדותי סבי היה איש מתון בדיבורו, ומדי פעם הוא היה שר שירים כדי לפרוק מתחים", הוא אומר. “הוא היה סטורי־טלר, והאמת שהוא שעמם אותי, הוא דיבר מאוד לאט ואני הייתי נער היפראקטיבי. לא היו לי את הסבלנות ואת השקט הנפשי שהיו לסבי, אז הדיאלוג בינינו היה מאוד דל. הוא נהג לשאול אותי על דברים שלמדתי בתיכון. הדיאלוג המעמיק בינינו התחיל במכתבים, כשהייתי חייל. הוא תמיד כתב לי שלמרות שאני כתב צבאי ורוצה להיות איש קולנוע, הייעוד שלי הוא להיות רב גדול.
"הוא כתב לי ‘לך תלמד מאורי זהר, שעבדת איתו, והוא מנטור שלך, ותהיה גם רב. אתה מבזבז את הזמן שלך’. כשהקמתי את ‘סם שפיגל’, כתבתי לו: ‘סבא, גם אני ראש ישיבה, ראש ישיבה לקולנוע’. זה משפט מפתח. בסיכומו של דבר, בעבודה על הספר הרגשתי ש’באתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה’, ואת המלוכה אני חווה עכשיו, אחרי שהוצאתי את הספר".
למה?
“אני מבין שאומנם לא חזרתי בתשובה ולא היו לי כוונות לכך, אבל בשלוש השנים האחרונות, ובייחוד בשנה האחרונה, סבא שלי שינה אותי. הוא לימד אותי לשתות מים ולספור עד עשר לפני שה’קפצון’ שבתוכי מגיח, ולערוך את הסרט, שכבר צולם, לאט־לאט. להגיע לאט אל האיכות".
בשפה שלנו
שור (70) נולד בירושלים וגדל בתל אביב. כבר כנער שיחק בהצגות שונות (“אוליבר!" בתיאטרון הבימה, “המלך ואני" בתיאטרון גיורא גודיק) ובגיל 16 החל את פעילותו הקולנועית. את שירותו הצבאי עשה ככתב צבאי של “במחנה" וגלי צה"ל והתפרסם בשל סדרות כתבותיו על הקרבות במלחמת יום הכיפורים. “אני רואה את הספר החדש גם כספר על 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, על אובדן האמון של בני הדור שלי במנהיגות הפוליטית והביטחונית", הוא אומר. “עמק הבכא נמצא בו במוות ובמחדל שבהם סבי ואני דנים בהתכתבויותינו. שום דבר לא השתנה בהיבט זה מאז ועד ימינו. אני שמח שהספר יוצא בעת הזו של 50 שנה למלחמה כי הוא מאוד רלוונטי לנושא".
עם שחרורו מהצבא למד שור בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר היא סרט הפולחן “בלוז לחופש הגדול" (1987) שביים ויצר יחד עם דורון נשר, ונחשב לאחד הסרטים המצליחים ביותר בקולנוע הישראלי. “התסריט לסרט, שנכתב בידי דורון נשר ובידי, הוגש במשך שש שנים לקרן הקולנוע הישראלי ונדחה", הוא אומר. “בסרט יש דברים אוטוביוגרפיים מהשכבה שלי, וכל מה שעניין את דורון ואותי לאורך הכתיבה הבלתי נגמרת היה שהסרט ידבר בשפה שלנו, דהיינו לא להתבייש ליצור גיבורים, גברים ונשים אינטליגנטים, שאוצר המילים שלהם הוא יותר מאוצר המילים של גולדה מאיר, שתיעבנו כפוליטיקאית.
"בסרטי הנעורים שנעשו עד אז בקולנוע הישראלי, קרי ‘אסקימו לימון’ או ‘בחינת בגרות’, 90% מהדיאלוגים עסקו בחוויות מיניות ראשונות. אותנו עניין לייצג את עצמנו ואת בני דמותנו על המסך. זה סרט שיש בו פוליטיקה, והוא מעלה דמויות ודילמות שלא השתנו עד היום, למשל החוויה שאתה הולך לצבא ואתה לא יודע מה יקרה, אבל ברור לך שאולי תיפרד מחבריך לעולם".
שיערת שהסרט יזכה לכזו הצלחה?
“לא שיערתי שהסרט יהיה סרט מכונן בקולנוע הישראלי, ואחד הסרטים הראשונים שהופצו בהפצה בינלאומית לארצות הברית, מה שהיה אז די נדיר. הוא זכה בפרס ‘מנורת הכסף’, ומעובד עתה להצגה בתיאטרון בית ליסין. המטרה היא שגם הדור של מלחמת יום הכיפורים יוכל לראות את זה וגם הקהל הצעיר יתחבר לזה".
השנים היפות
בשנת 1989 הקים שור את מה שאפשר להגדיר כמפעל חייו: בית הספר "סם שפיגל" לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, שטיפח מאות מהיוצרים ואנשי תעשיית הטלוויזיה והקולנוע המובילים בארץ ומחוצה לה. בספטמבר 2019 פרש מניהול בית הספר לאחר שמצא את עצמו בלב סערה ציבורית, בעקבות פרסום תיעוד של עימות שלו עם סטודנטית בוועדה בית־ספרית.
בתיעוד נשמע שור צועק עליה ומצווה עליה לצאת מהחדר. בהמשך לתקרית שלחו 14 סטודנטים מכתב מחאה על התנהגותו של שור לוועד המנהל של בית הספר, ומנגד התעורר גל תמיכה של סטודנטים לשעבר ויוצרים בהווה שתמכו בו. שור מצדו מכחיש שישנו קשר בין הפרישה מהתפקיד למחאה. “לא הייתה שום שערורייה ואני לא רוצה להתייחס לזה", הוא אומר. “אני אכתוב על זה יום אחד כשיהיה לי זמן. שנותיי ב’סם שפיגל’ היו השנים היפות בחיי.
"בימים אלה, כמדי שנה, מתקיים טקס פרסי אופיר. מתוך כ־30 סרטים מהתחום העלילתי שנמצאים בתחרות, ארבעה מתוכם הם של בוגרי חממת ‘סם שפיגל’ תחתיי, תלמידים שלי. עוד שני סרטים הם של בוגרי ‘סם שפיגל’. בסך הכל שישה סרטי עלילה, לא כולל מפיקים, צלמים ועורכים שהם בוגרים שלי. בתחום סרטי התעודה, כ־40% מהסרטים הם של בוגרי ‘סם שפיגל’. אני גאה במה שעשיתי עם תלמידיי ובוגריי".
ב־2015 עלה שור לכותרות כשהסיר את מועמדותו לפרס ישראל לקולנוע בעקבות התערבותו דאז של ראש הממשלה בנימין נתניהו במינוי ועדות השיפוט בתחומי הספרות והקולנוע. גם על המצב כיום במדינה יש לו מה להגיד: “כל ערב בשנתיים־שלוש האחרונות, ובמיוחד בתקופת ממשלת נתניהו־בן גביר החדשה, כשאני צופה בחדשות, אני מודה לאלוקים שאני מוציא את הספר ‘גיבור בעל כורחי’, כי דמותו של סבי כמנהיג ישר דרך, מוסרי, אמיץ, פורץ כל סטריאוטיפ של רב חרדי - היא המראה ההפוכה לציונות הדתית ומנהיגיה כיום".