הבמאי מרטין סקורסזה זכה באות ההצטיינות הגבוה של פסטיבל ברלין - פרס דב הזהב למפעל חיים. הילד מהקהילה האיטלקית בברונקס, שיועד להיות כומר, עשה כמה מן הגדולות ביצירות של המאה ה־21.
לענק הרגאיי בוב מארלי מגיע טוב יותר מהסרט "One Love"
"נשארים לחג": סרט מרתק, מורכב ומאופק שהולך לרגש אתכם
סקורסזה עובד עכשיו, כך גילה, על סרט על חיי ישו, שלדמותו כבר הקדיש בעבר את סרטו "הפיתוי האחרון של ישו". הוא הבטיח שהפעם הוא יהיה מזווית חדשה שעדיין לא עסקו בה.
בטקס בלטה רעייתו של נספח התרבות האמריקאי שענדה את הדסקית והסרט הצהוב להזדהות עם החטופים מישראל. על אף המחאות נגד ישראל, פסטיבל ברלין עושה הכל, כדי להזכיר את השואה, ההתנגדות לנאצים, התנגדות לטרור, לאנטישמיות ולהדגיש את הטיפול בנושא התרבות והקהילה היהודית.
סרטו של הבמאי הרומני היהודי אנדרה כהן, "השבוע הקדוש", עוסק באנטישמיות בארצו בתחילת המאה הֺ־20 ואיום פוגרום בקהילה היהודית בגלל האשמות נגד פונדקאי יהודי בסביבה סובלנית לכאורה.
מפסטיבל סנדנס בארה"ב הגיע לבכורה אירופית סרטו הראשון של הבמאי נתן סילבר, בכיכובם של ג'ייסון שוורצמן וקרול קיין, על בעיותיו של חזן לא שגרתי בקהילה יהודית במרכזו של כור היתוך תרבותי, עם פסקול על טהרת הזמר העברי.
הבולט בסרטי הפסטיבל עד כה הוא, הסרט האיראני, "העוגה האהובה עליי". שני יוצריו, מרים מוגדאם ובהטש בארץ, אולצו להישאר באיראן ודרכוניהם הוחרמו. הסיבה: הסרט עוקב אחר אלמנה שמבקרת את משטרת המוסר, רוקדת, צורכת אלכוהול, ואפילו מזמינה גבר זר, נהג מונית קשיש, לביתה - תוך שהיא מסתירה זאת משכנתה החטטנית.
צמד שחקני הסרט, לילי פרהדפור ואסמעיל מהרבי, הורשו להגיע לברלין, ובמסיבת העיתונאים שנערכה עמם אחרי ההקרנה הקריאה פרהדפור מכתב ששלחו הבמאים (שני כיסאות ריקים נשמרו להם על הבמה ותמונתם הונחה על השולחן), ובו הם כתבו את המילים הבאות: "כמו הורים שנאסר עליהם להביט בתינוקם שזה עתה נולד, נאסר עלינו ליהנות מהצפייה בסרט שלנו יחד איתכם. אנו מאמינים שאי אפשר עוד לספר את סיפורה של אישה איראנית תוך ציות לחוקים נוקשים כמו חובת עטיית החיג'אב. הפעם החלטנו לחצות את כל הקווים האדומים ולשאת בתוצאות של בחירתנו לצייר תמונה אמיתית של נשים איראניות".