"סמייל": ותרו אם בא לכם להמשיך לחייך | ביקורת נטפליקס

איך עובר עליכם השבוע? יופי, בדיוק כפי שחשבתי. במידה וגם אתם עייפתם בטרדות היומיום, ומחפשים רגע אחד של מנוחה מכל היתר, נטפליקס תמיד כאן עבורנו כמו נווה מדבר בין הררי חול אינסופיים שרק ממשיכים להיערם. בואו ואספר לכם מה יש לפלטפורמת הסטרימינג להציע לנו השבוע. מוכנים?

סרטו החדש של עמוס גיתאי התקבל לפסטיבל הסרטים הבינלאומי ונציה
הישג מרשים: הסרט שצולם בעוטף אחרי ה-7/10 נבחר לפסטיבל היוקרתי

סמייל | Smile

טוב, בסרט הזה לא רציתי לצפות. נקודה. אני זוכרת שהטריילרים עלו לראשונה, בדיוק כשכמה מחבריי ניסו לשכנע אותי לעשות ערב סרט. כאילו בלי סיבה כמובן.

סירבתי בנימוס כי ידעתי במה מדובר, למרות שרציתי מאוד בחברה הנ"ל ובטייק אווי חביב, אבל בואו נאמר שהעובדה שהדבר הזה עלה לנטפליקס השיבה שוב את ההפצרות. אז עשיתי זאת, וצפיתי. היה לא קל.

בגדול, רק מקריאת העלילה ברור שהסיפור לא הולך למקום טוב. ד"ר רוז קוטר, פסיכיאטרית, נפגשת עם לורה, שצפתה בפרופסור שלה מתאבד מול עיניה. זה גורם לאותה לורה לחשוב שהיא רדופה על ידי ישות, שלא מספיק שהיא מפחידה בפני עצמה, אלא שמדובר בשד שלובש צורה של אנשים מחייכים. אגב, הישות הזו גם מבשרת ללורה שקיצה קרוב.

משום זה ממשיך להידרדר, והחיוכים הללו הופכים תדירים ככל שהסרט ממשיך ומתקדם. כך מתברר שהעניין הזה של החיוכים וההתאבדות נהיה נפוץ ברדיוס, בעוד רוז מפחדת יותר ויותר שגם היא תיאלץ לסיים את חייה באותה צורה נוכח היצור המחויך והמבעית. בקיצור, הכל מפחיד, מההתחלה ועד הסוף.

אומר זאת ביושר: אני לא אוהבת סרטי אימה, הם מפחידים אותי עד לשד עצמותיי, ונותרתי ברע שבוע אחרי. תעשו את השיקול שלכם.

פופ מלוכלך: הונאת להקות הבנים | Dirty Pop: The Boy Band Scam

כולנו זוכרים לחיוב את להקות הבנים הבלתי מעורערות, שהבליחו אל חיינו אי שם כשהיינו טינאייג'רז, ונשארו איתנו מאותם רגעים מבולבלים משהו עד היום. לא משנה אם אתם טיפוס שלם הבקסטריט בויז, אן סינק, הביץ' בויז או היי פייב, מוכנה לשים את מיטב כספי על כך שגם אתם עמדתם מול המראה בפיזוזים אודותיהם.