שנת 1987 עבד הזמר אריק לביא על אלבום חדש. כשנותר לו שיר אחד להשלמתו, הוא פנה לידידו הוותיק, המוזיקאי דוד קריבושי, כדי לשאול אם יש לו שיר בשבילו. קריבושי שלף מהמגירה הקלטה של השיר "Ballerina" שכתבה וביצעה רותי נבון, זוגתו דאז, והוא הלחין. לביא כתב טקסט בעברית והקליט את השיר כדואט עם בתו נועה. "כל החלומות" הפך ללהיט ענק ולאחד משירי הדגל של לביא, וגם נשא את שם אלבומו מ–1988.
הקשר של לביא עם קריבושי החל עוד ב־1971, כשלביא פנה אליו לעבד תקליטון. קריבושי כתב עיבודים חדשים לשירים "למה לא אמרת לי" ול"שיר סתיו" (כל הנחלים הולכים לים). "במקור ביצע לביא את 'שיר סתיו' כבלדה שקטה", הוא אומר. "בהקלטה הזו הוא ביקש ממני לעבד את השיר בסגנון רוקי, קצבי ומקפיץ. הליווי כולל שלושה כלים בלבד: גיטרה, גיטרה בס ותופים. סולו הגיטרה של יצחק קפלטר היה פורץ דרך. היום כבר מותר לגלות שאת הסולו הזה הלחנתי עבור קלפטר במסגרת ההפקה של התקליטון. הוא ניגן אותו, תו בתו, לפי התפקיד שאני כתבתי עבורו. לימים קלפטר זכה בפרס אקו"ם עבור הסולו הזה".
את הפרט הזה ועוד חושף קריבושי בספרו האוטוביוגרפי "כל החלומות", המסכם 65 שנות קריירה של אחד המוזיקאים, המעבדים, המנצחים והמלחינים המשפיעים ופורצי הדרך במוזיקה הישראלית. הספר החדש כולל 30 שירים ותווים בכתב ידו, צילומי עטיפות תקליטים שבהם לקח חלק וגם קטעי וידיאו עם קודי סריקה. "יש לי כל כך הרבה קטעי עיתונות וארכיון ששמרתי מתחילת הקריירה ועד היום, ובעיקר יש לי הרבה סיפורים מאחורי הקריירה", הוא אומר. "לקראת גיל 80 החלטתי שזה הזמן לקבץ את הכל לספר. הוא אומנם מסכם שבעה עשורים של קריירה, אבל אני עדיין לא מסכם שום דבר".
מהיכרותי איתך אני יודע שאתה לא טיפוס נוסטלגי, איך הרגשת לעבוד על ספר שמסכם קריירה?
"אני חושב שמי שמתרפק רק על העבר - אין לו עתיד. מכיוון שבאופי שלי אני יוצר, יוזם ועושה, אני פחות מסתכל על העבר, אבל כשאני עובר על הספר, אני אומר לעצמי: 'מה, את כל זה עשיתי?'. הספר גורם לי להבין שהגשמתי הרבה מהחלומות שלי. כמעט את כולם".
איזה חלום עדיין לא הגשמת?
"זה חלום שהתפספס, אני כבר לא אוכל להגשים אותו. בשנת 1981 רציתי ללמוד מוזיקה קלאסית בחו"ל והתקבלתי לשלושה בתי ספר גבוהים. בחרתי בגרמניה והתחלתי ללמוד גרמנית, אבל אז קיבלתי הצעה להקים את תזמורת 'הטיילת' של עיריית תל אביב, ושם נגמר העניין. ויתרתי על הלימודים ועל המוזיקה הקלאסית והלכתי עד הסוף עם תזמורת הטיילת, שפעלה בהצלחה רבה כ־15 שנה. לך תדע לאן יכולתי להגיע אם הייתי לומד מוזיקה קלאסית בהתמדה ובאדיקות האופייניות לי. אבל אני לא אדם שמתעסק בפספוסים".
את הספר עב הכרס ישיק קריבושי במופע הצדעה חגיגי שייערך בהיכל התרבות בתל אביב בצהרי יום שישי 8 בנובמבר. ישתתפו בו אומנים רבים שעימם עבד לאורך הדרך, בהם שלמה ארצי, נינט, אושיק לוי, ישי לוי, עברי לידר, חנה לסלאו, גלי עטרי, רבקה מיכאלי, טוביה צפיר, עדנה גורן, לאה שבת ועוד. את האומנים תלווה תזמורת הטיילת של תל אביב, וכל ההכנסות מהמופע יועברו לקרן "עטופים באהבה", הפועלת למען יתומי 7 באוקטובר. "זה לא מובן מאליו שכל האומנים האלה הסכימו מיד לבוא בהתנדבות", הוא אומר. "האומנים האלה עברו אצלי בבית לאורך השנים, בין אם בשירים שהלחנתי להם ובין אם כשעבדתי איתם כמעבד וכמנהל מוזיקלי".
אתה גם תופיע במופע הזה.
"במקום שאשב באולם ואיהנה מפירות עמלי ומהקריירה הארוכה שלי ושייתנו לי כבוד, אני מהרגע הראשון על הבמה, מנגן, מעבד, מנצח ומנחה. לא חשבתי על זה, אבל המנהלת האומנותית של המופע, אתי אנטה־שגב, באה עם הרעיון הזה. בהתחלה סירבתי כי רציתי לשבת בקהל. לא רציתי להיתפס כמגלומן שגם במופע הצדעה לו מופיע, אבל שכנעו אותי".
יש לילד כישרון
קריבושי, המכונה "קריבו" בפי מכריו, שהגיע לגבורות ביולי האחרון, נולד למשפחה מוזיקלית וגדל בתל אביב. אחיו הצעיר יוסי הוא גם מוזיקאי. "כשהייתי בן 7, ההורים שלחו אותי ללמוד מוזיקה, והיו סוגרים אותי בחדר כדי שאתרגל מוזיקה קלאסית", הוא מספר. "לא אהבתי לנגן מוזיקה קלאסית ולא אהבתי את זה שהם הכריחו אותי. המורה שלי הייתה מרביצה לי על האצבעות בכל פעם שטעיתי, לא אהבתי גם את זה. הייתי מחליף מורים בלי סוף, כי לא אהבתי להיות אצל מורים שהקפידו מדי. כשההורים שלי היו הולכים ומשאירים אותי לבד בבית, הייתי מנגן שירי פופ, רוק'נרול וג'אז שהייתי שומע ברדיו. בפעם הראשונה שההורים שלי לקחו אותי לקונסרבטוריון, המורה השמיע לי צלילים כשעמדתי עם הגב אליו. כשזיהיתי את הצלילים, הוא אמר לאמא שלי: 'יש לו כישרון, מתנה מאלוהים'. ההורים שלי היו הגרופים והעוקבים הכי גדולים שלי, הלכו לכל קונצרט בסוף שנה וגם כשניגנתי בחתונות הם היו מגיעים, אפילו שלא ניגנתי מוזיקה קלאסית".
את דרכו המקצועית התחיל כקלידן בתזמורות לריקודים ("החולצות האדומות", "מלכי הקצב"). הוא התנסה לראשונה בעיבודים עוד כשהיה נער והמשיך בכך במסגרת שירותו בתזמורת חיל האוויר. "כשהייתי בן 15, החבר'ה של להקת 'מלכי הקצב' היו נפגשים אצלי בבית והייתי כותב עיבודים לקראת ההופעה", הוא מספר.
"הייתי אוטודידקט. לא הייתי כותב עיבודים, אלא אומר את האקורדים לנגנים בעל פה", הוא מודה. "זה התחיל בתזמורת חיל האוויר. הבסיסט לא ידע אקורדים והייתי צועק לו אותם בזמן הופעה בלי שישימו לב. ככה הוא למד. עשיתי את זה גם עם הנגנים של אריק איינשטיין בהרכב 'אריק והאיינשטיינים', שחלקם לא ידעו לקרוא תווים וחלקם לא ידעו לקרוא אקורדים. בשלב מסוים, כשהרגשתי שיש לי ואקום מקצועי, הלכתי לקבל כמה שיעורים אצל מוזיקאים כמו משה וילנסקי ושמעון כהן".
איך נוצר הקשר עם אריק איינשטיין?
"המפיק אברהם פשנל פנה לגיטריסט שמוליק ארוך וביקש ממנו לארגן הרכב שילווה את אריק במופע יחיד. שמוליק הציע אותי כמנהל המוזיקלי, מכיוון שהשם שלי בקרב קהילת המוזיקאים היה ידוע. זה היה מזל בלתי רגיל. הייתי רק בן 21, וזו הייתה אחת העבודות הראשונות שעשיתי לאחר השחרור מהצבא. סיבוב ההופעות הזה, עם אריק ושייקה אופיר, היה הצלחה אדירה. סביב ההופעות היו תופעות הערצה לא נורמלית. מעריצות היו צורחות את השמות שלנו, הרגשנו לרגע שאנחנו פופולריים לא פחות מהביטלס. היו מצלצלות אליי בחורות, וכשהייתי עונה הן היו צועקות: 'דוד' ומנתקות".
לתקליטון של אריק והאיינשטיינים הוא עיבד את השיר "ערב של שושנים" במקצב בוסה נובה. "הייתי הראשון שהביא את המקצב הזה למוזיקה הפופולרית בישראל", הוא אומר. "יוסף הדר, מלחין השיר, כעס על ששיניתי את השיר מהקצה אל הקצה, אבל כשהוא קיבל את התמלוגים מרוב ההשמעות - הכעס עבר".
קריבושי המשיך לעבוד עם איינשטיין בתקליטון המשותף שלו עם יפה ירקוני. אחר כך הוא יצר עיבודים לכלי מיתר עבור התקליט שלו עם מיקי גבריאלוב "בדשא אצל אביגדור". בהמשך הוזמן לקחת חלק בסדרת הטלוויזיה "לול". "הקלטנו פרודיה פרועה על השיר 'מתוק, מתוק' של להקת פיקוד הצפון, והפכנו אותו ל'חמוץ, חמוץ', שתיקי דיין הקליטה. יגאל בשן ששר את השיר המקורי נעלב מאוד", הוא מספר.
היית חלק מהחבורה הסוערת?
"מבחינה חברתית ואישית לא הייתי שייך לחבורת 'לול'. אנשי החבורה צרכו סמים בקביעות ולא התחברתי לזה. הייתי חנון. הם העריכו את עבודתי כמוזיקאי, אבל מבחינת הדינמיקה החברתית נשארתי אאוטסיידר מבחירה".
הפרסום שלו זכה במסגרת עבודתו עם איינשטיין פתח לקריבושי את הדלת לעבוד כמעבד וכמלחין עם מיטב האומנים, בהם אילן ואילנית, אריק לביא, יהורם גאון, מאיר אריאל, אבי טולדנו, ששי קשת ואחרים.
בוכה או צוחקת
הלהיט הראשון שלו, "בתי את בוכה או צוחקת", יצא אחרי מלחמת ששת הימים. "הייתי מנהל מוזיקלי של תוכנית רדיו בשם 'חוחים וחיוכים'", הוא מספר. "יום אחד הגישו לי טקסט שכתב יובב כץ. יובב, מפקד סיירת ג'יפים, התגורר בקיבוץ גדות בצפון. במלחמה הקיבוץ חטף המון פגזים ויובב לקח את זה קשה. אחרי שהמלחמה הסתיימה הוא כתב את השיר. הלחנתי אותו במקצב בוסה נובה עבור הצמד דבורה דותן ועליזה רוזן. הביצוע הפומבי הראשון היה בקולנוע גולן שבקוניטרה הכבושה".
בשנת 1968, כשהוא בשיא פריחתו, החליט קריבושי לנסוע ללמוד מוזיקה באוניברסיטאות UCLA ו־USC בלוס אנג'לס. "מי שדחף אותי לנסוע היה המנטור שלי, דב פלג, איש חיל האוויר לשעבר שהיה הנציג של חברת התקליטים RCA בארץ", הוא מספר. "כשהשתחררתי מהצבא, הוא קרא לי לעבד את השירים לתקליט של מוני עמרני, ונוצר בינינו קשר. הייתי מבקר אצלו בבית בכל שישי אחר הצהריים, והוא היה משמיע לי תקליטים חדשים. דב היה הראשון שלחץ עליי לנסוע לחוץ לארץ ללימודי מוזיקה. הוא גם יצר קשר עם מוזיקאים ידועים בארצות הברית, בהם פול הורן, וביקש מהם לפרוש עליי חסותם".
בזמן ששלישיית הגשש החיוור יצאה לסיבוב הופעות בן שלושה חודשים באירופה ובאמריקה עם תוכניתה "סינמה גשש", הוא שימש כמלווה ומנהל מוזיקלי. "הבנתי שיש לי הזדמנות", הוא מספר. "נשארתי בלוס אנג'לס והמשכתי בלימודים. את מה שלמדתי שם, בעיבוד ותזמור, יישמתי בעבודות הבאות שלי".
איך היה לעבוד עם הגששים?
"זה היה סיבוב מהנה. כדי לחסוך בהוצאות פשנל העלה אותנו על אוניית משא טורקית, שלקחה אותנו לנאפולי תמורת הופעה לצוות, שלא הבין מילה בעברית. הופענו בלונדון כחודש, משם המשכנו לדרום אמריקה ולארצות הברית. בהופעות לקהילות היהודיות הגישו חברי הגשש החיוור את המערכון 'המכונית המגויסת' בתרגום ליידיש. אני התפקעתי מצחוק".
אף שחשש שמא ימצא עצמו מחוסר עבודה עם שובו ארצה, שכן בתעשיית המוזיקה היעדרות ארוכה יכולה לחסל קריירות, נוכח קריבושי לגלות כי חששותיו היו לשווא. כששב לארץ לאחר שנה וחצי מצא עצמו שוב במרכז העניינים. הוא עבד עם ששי קשת ואבי טולדנו וגם עיבד שירים לאלבום הבכורה של שלמה ארצי, שיצא מיד לאחר שהשתחרר מלהקת חיל הים, והלחין לאלבום הבכורה של אושיק לוי.
הרגשת חלוץ או מהפכן בזמן אמת?
"אני מרגיש שבמובן מסוים התוויתי דרך והייתי חלוץ. הרבה אנשים העתיקו ממני וזה בסדר, אין לי תלונות. באותה תקופה היו שתי תחנות רדיו, קול ישראל וגלי צה"ל, כך שכל מה שהיה טוב - היה פורץ מיד. הייתי הראשון שהכניס לארץ את קצב הבוסה נובה, את התזמורים של כלי נשיפה בעיבודים ג'אזיים, בהשפעות של מוזיקה אמריקאית. זה היה חדשני".
במקביל לעבודתו כמלחין וכמעבד, החל קריבושי להלחין ולהפיק ג'ינגלים לרדיו. הוא הקים יחד עם חברו יורם ארבל את חברת אפרסמון, שבמסגרתה הפיקו פרסומות מוזיקליות. קריבושי מספר על גלגולו של השיר "אני חולם על נעמי" מפרסומת אל טוקיו: "קיבלתי מהפרסומאי ראובן וימר טקסטים להלחנה לפרסומות לקפה עלית. אחד מהם בוצע על ידי מירי אלוני והצ'רצ'ילים. באותה תקופה עבדתי עם הצמד חדוה ודוד על תקליט חדש. השמעתי להם את הלחן לפרסומת והוא מצא חן בעיניהם. הם ביקשו להקליט אותו כשיר שלם. פנינו לפזמונאית תרצה אתר, והיא כתבה את המילים, בהשראת מערכת היחסים בין בנה החורג לבת זוגו, שמה נעמי.
"הקלטנו את השיר ונסעתי על הווספה לאולפני קול ישראל למסור אותו לשדרני הרדיו. בדרך ראיתי את האמרגן דני בן אב. הוא סיפר לי שהוא מחפש שיר ישראלי לשלוח לפסטיבל זמר בטוקיו. הוא אמר שהוא חייב לשלוח את השיר עוד היום, כדי שלישראל יהיה ייצוג בפסטיבל. שלפתי את סליל ההקלטה ומסרתי לידיו. דני שלח את ההקלטה, השיר התקבל לפסטיבל, זכה במקום הראשון וכבש את יפן".
אחרי שנה קריבושי ניסה שוב את מזלו בפסטיבל טוקיו. הוא הגיש את השיר "יש לך שמש" שהלחין יחד עם מוטי המר למילותיה של שמרית אור. גלי עטרי בת ה־17 ביצעה אותו. השיר אומנם לא קטף את המקום הראשון, אבל הפך ללהיט ענק בישראל וביפן. "אני גיליתי את גלי עטרי", הוא אומר בגאווה על מי שהייתה בת זוגו לזמן קצר. "יונה עטרי ובעלה היו חברים קרובים שלי. יונה הייתה אומרת לי כל הזמן שאני חייב לשמוע את אחותה. שמעתי אותה, והתלהבתי. מיד לקחתי אותה לשיר עם יורם ארבל את הפרסומת ל'שוקולי'. להיט הפריצה שלה היה 'יש לך שמש'".
בין גלי לרותי
בשנת 1971 נסע קריבושי לארצות הברית כדי לעבוד כמנהל מוזיקלי של מחזמר בבימויו של יונתן כרמון "To Live Another Summer" ("לחיות עוד קיץ"). במחזמר השתתפו אריק לביא, יונה עטרי, רבקה רז, אילי גורליצקי ואחרים, והוא הוצג בהצלחה על במת ברודוויי. "זו הייתה תקופה נהדרת, תקופה של יצירה, בילויים והשראה", הוא נזכר. "היינו כ־70 איש על הבמה, ובכל לילה אחרי ההצגה היינו נפגשים עם כוכבי ברודוויי בליגת הבאולינג להפקות תיאטרון".
אז הוא עוד היה בן זוגה של עטרי. לאחר שהיא חזרה לישראל, הוא הפך לבן זוגה של רותי נבון. השניים נישאו בנישואים אזרחיים ונפרדו כשנבון חזרה בתשובה. "הופעתי עם רותי ועבדנו המון בארצות הברית", הוא מספר. "בחבורה שלנו הייתה סיסי יוסטון, זמרת גוספל נהדרת שליוותה את אלביס פרסלי והייתה אמא של וויטני יוסטון. הכרתי את וויטני כשהייתה רק בת 10, כשהוזמנו לברביקיו בבית של המשפחה. לימים תרמתי דם לניתוח לב פתוח שעבר אבא שלה".
קריבושי מספר כי באותה תקופה רבים היו מבלבלים אותו עם מוזיקאי הג'אז גאפ מנג'יוני: "עם איך שהייתי מתלבש, בג'ינס, כובע וזקן ארוך, הייתי דומה לו שתי טיפות מים. באחד הערבים הלכתי עם רותי למופע של ג'ורג' בנסון וישבנו בשורה הראשונה. בזמן ההדרן בנסון ניגש לקדמת הבמה והושיט את היד שלו. לחצנו ידיים. הוא חשב שאני גאפ מנג'יוני. זה היה כל כך מצחיק. אחר כך יורם ארבל קנה בארצות הברית תקליט של גאפ והביא לאמא שלי שהייתה בארץ. הוא אמר לה 'תראי מה דוד שלך עשה בחוץ לארץ'".
ב־1979, אחרי שמונה שנים בארצות הברית, שב קריבושי לישראל. "חיכיתי שמונה שנים וראיתי שהפריצה הגדולה עדיין לא הגיעה, אז החלטתי שהכי טוב ונכון לי בארץ", הוא מספר. "במקום להיות זנב לאריות, העדפתי להיות ראש לשועלים".
ואז הגעת ל"שועל" ותיק בשם יוסי בנאי.
"בדיוק, כשחזרתי לארץ התחלתי לעבוד מיד עם יוסי. עבדנו יחד במשך 15 שנים ושימשתי בין היתר מנהל מוזיקלי של תוכניתו המצליחה 'אני וסימון ומואיז הקטן'. נפלה בחלקי הזכות לעבוד איתו. יוסי היה יכול לזייף, ועדיין היה עולה מאות מונים על אומן ששר נקי לגמרי אבל עם אפס הגשה. היה תענוג צרוף לשמוע אותו שר. הוא ידע להגיש את השיר ולהכניס את התיאטרליות שלו לביצוע".
בשנות ה־80 קריבושי החל לעבוד גם עם אומנים מהז'אנר הים־תיכוני, בהם חיים משה, שימי תבורי, אבנר גדסי, ג'קי מקייטן, רובי חן, יואב יצחק ומרגלית צנעני. "חנה לסלאו סיפרה לי שהיא הציעה להביא את ג'קי מקייטן ל'סיבה למסיבה' בערוץ הראשון, אבל מישהו מהאליטה האשכנזית התנגד כי הוא מזרחי", הוא מספר. "התעקשנו. בסוף הוא השתתף בתוכנית עם חנה בשיר 'מריומה', שאלון אבידר ואני יצרנו כפרודיה על הז'אנר המזרחי. אחרי ההופעה ב'סיבה למסיבה' השיר הפך ללהיט ענק".
כשעוזי חיטמן עבד עם אומנים מהז'אנר הים־תיכוני, אנשים הרימו גבה. גם אתה הרגשת זאת?
"ראיתי את עצמי כנותן שירות, ולא הייתה לי בעיה של תדמית. כל זמר שפנה אליי, אם הוא נשא חן בעיניי והיו לו חומרים טובים - עבדתי איתו ונתתי לו את השירות הכי טוב שיכולתי לתת. לא הסתכלתי על אף אחד מלמעלה. הסתכלתי על כל אחד בגובה העיניים. אני יודע שיש כאלה שמקטלגים אומנים, ושיהיה להם לבריאות. אצלי זה לא קיים. השתדלתי להיות הכי מקצועי ולא משנה מי האומן שעמד מולי".
עם אחד
אחד הפרויקטים שקריבושי מתגאה בהם יותר מכל הוא תזמורת הטיילת של תל אביב. עם התזמורת הוא הופיע בתוכניות אירוח, בהן "שעה טובה", "ממני מני", "סיבה למסיבה" ו"בשידור חי" עם דן שילון. "זה היה חדשני ופורץ דרך", הוא אומר בגאווה.
פרויקט אחר שחשוב לו מאוד הוא "עם אחד שיר אחד", 58 זמרים שהקליטו את השיר שהופק בסגנון שירי הצדקה של אמצע שנות ה־80 במטרה לאסוף כסף למטרה חברתית. השנה קריבושי עשה זאת שוב, כשקיבץ עשרות אומנים ושחקנים ששרו את השיר עם ילדים מיישובי העוטף. זו לא הייתה ההתנדבות היחידה שלו. את החודשים האחרונים הוא העביר בהופעות בפני מפונים וחיילים. "זו המדינה שלנו", הוא אומר.
"כמו שבמלחמת יום הכיפורים, שהייתה אסון טראומתי שמלווה אותנו כבר 51 שנה, הופעתי יחד עם רן אלירן במוצבים השונים, גם הפעם הרגשתי חובה להתנדב ולהופיע. אלו היו מפגשים מאוד מרגשים. המלחמה קשה, אנחנו נלחמים על קיומנו, ופעם ראשונה אנחנו מוקפים בכל כך הרבה זירות לחימה. אני מרגיש שהחרב מונחת על צווארנו".
עבודה עם צעירים לא זרה לו. ב־1985 יזם פרויקט של גילוי כישרונות צעירים בשיתוף משרד החינוך והתרבות, האגף לתרבות שכונות בירושלים ו"מעריב לנוער". "הבאנו את 'כוכב נולד' בשנות ה־80, עוד לפני שהשם הפך לתוכנית טלוויזיה", הוא מספר. "יזמנו את הפרויקט הזה כדי לתת אפשרות לזמרים הצעירים מהפריפריה. היינו מביאים אומנים כמו יהורם גאון, יוסי אלפי ויוני רועה לשפוט, ואת הגמר היינו מקיימים בתל אביב. התגלו אצלנו הרבה כישרונות, למשל נינט טייב, ליאור אלמליח, מאיה בוסקילה, לירון לב ועברי לידר".
מה דעתך על הכישרונות הצעירים כיום?
"יש פה יוצרים ומוזיקאים נהדרים, גם כאלה שמצליחים בחו"ל. לכל אחד יש כיום אולפן בבית וזה מצוין. מה שמכאיב לי יותר מכל זה שאת האומנים המבוגרים שוכחים. לא זוכרים אותם ולא נותנים להם כבוד. שמים עליהם פס".
כיום, לצד העבודה על הספר והמופע הוא ממשיך להלחין ולהקליט באולפן הביתי ומנהל מוזיקלית את המופע "שירים שנשארים" עם דורית ראובני, סקסטה, שימי תבורי, שרי, עוזי פוקס ומשה דץ. "אני מתנהג כמו ילד, מתנהל כמו ילד ועושה שטויות של ילד", הוא אומר. "אני יוזם, אני רץ, אני לא נח לרגע - ואמן שזה רק ימשיך ככה".