הסרט 'דרור אדום' (Red Sparrow) עלה לאקרנים כבר ב-2018. משום מה, רק עכשיו הוא הגיע לנטפליקס, וזה אומר שרק כעת נחשפתי אליו כמו שצריך. אני מודה, הטריילר הפחיד אותי. כמה דקות לתוך הסרט עצמו, הבנתי שצדקתי כשפחדתי.
מאחורי השם האמורפי משהו ניצבת דומיניקה אגורובה (ג'ניפר לורנס המופלאה) - אישה צעירה שהיא גם בלרינה, גם בת מסורה שעושה הכל כדי להציל את אמא שלה, וגם סוכנת שממש לא בוחלת באמצעים. ודי לחכימא ברמיזא. כדי להבטיח חיים טובים יותר לה ולאמה, תצטרף דומיניקה לארגון ביון מפחיד מדי, המאמן בנות לתפקידי ריגול באמצעות, איך לא, פיתוי.
באיזשהו שלב היא תהפוך לסוכנת האכזרית ביותר בארגון רבתי, ותיאלץ להתמודד עם פיתוי לא מבוטל בפני עצמה, זאת בדמות סוכן CIA שינסה לשכנע אותה לחשוב לגמרי אחרת ממה שהורגלה במהלך האימונים הקפדניים בארגון הקרינג' משהו.
גילוי נאות: אני אוהבת את ג'ניפר לורנס, כבר אמרתי, ואני מאוד בררנית כשזה נוגע למותחני פעולה וריגול. 'דרור אדום' מאוד מעניין, מרתק אפילו, אבל מידת האכזריות הגיעה לרמה שכבר קצת קשה לי לצפות בה. יכול להיות שהשתנינו בתור צופים מאז השבת השחורה, ויכול להיות שאני באופן אישי הפכתי רכה משהייתי. בשורה התחתונה: זה קצת יותר מדי. ראו הוזהרתם.