עם פרסום הידיעה במוצ"ש בדבר מותו של השחקן אהוב הקהל זאב רווח, הוא לואי דה-פינס שלנו ולמעלה מכך, נמהל אצל רבים הצער העמוק על לכתו של "גדול הקומיקאים בכל הזמנים בתעשיית הקולנוע הישראלית", כפי שהגדירו המפיק משה אדרי, בחיוך של תודה על השמחה שהביא לחייהם. עם זאת, אסור לשכוח לרגע, שרווח היה לא רק קומיקאי שאין שני לו, אלא גם שחקן ענק, שהפליא לרגש בתפקידיו הדרמטיים.
"הסרט הראשון שראיתי בחיי היה דווקא סרט ביידיש שנעשה בפולין לפני השואה והתגלגל עד אלינו, ברבאט שבמרוקו", העיד. "דמות הרב שבסרט הביאה את אבי לחלום שאהיה רב בישראל. ומה יצא ממני? - הרב-שדכן חנוכה בסרט 'חגיגה בסנוקר'. "אכן, חנוכה זה אני. השמחה הכי גדולה שלי היא לשמוע אנשים צוחקים ונהנים ממני. בהקרנות המוקדמות בקולנוע אני אוהב להציץ מאחורי המסך אל האולם. זה כמו שף, המציץ אל הסועדים כדי להיות בטוח שהם לא משאירים פירור על הצלחת".
כילד בשכונת מוסררה בירושלים, שבין השאר עבד כשליח במכולת ובמטחנת סמרטוטים שמהם היו מייצרים מזרנים, סינמה פרדיסו שלו היה קולנוע "אורנה" בעירו, שהמקרין שם, שכנו מהשכונה, גייס אותו, בן ה-12, לגלגול הכיתוביות שבצד הסרט מבלי להבין את הכתוב בהן. הילדון משכונת הספר הירושלמית התאהב עד כלות במרייה של, כוכבת הסרט "ז'רבז'" והעריץ את ג'ינה לולובריג'ידה תוך כדי העדפתה על פני סופיה לורן.
אגב, רווח והחבר'ה לא הסתפקו בסרטים שהוקרנו שם והם היו מתפלחים לקולנוע "ציון" וגם למועדון המפלגה הקומוניסטית, "שם ראינו כל מיני סרטים רוסיים על קולחוזים ועל נאמנות לאמא רוסיה. פעם נתפס שם בקלקלתו והוסגר למשטרה, אך שוחרר על-ידי שוטר, ממתפללי בית הכנסת של אביו. כשלמד במחזור הראשון של בית צבי, הוא ליווה כמתופף את חברו למחזור, יוסף שילוח, בהופעותיו וכדי להתפרנס גם חילק עיתונים, עבד כמרתך בבית-חרושת לתנורים, ניקה בתי-קפה ובחמם ניקה את הבלטות.
הוא התחיל את הקריירה בהצגת "האידיוטית", לצד גילה אלמגור. תוך שנה התקדם לקאמרי ונכתב עליו שהוא לורנס אוליביה הישראלי. טבילת האש הקולנועית שלו הייתה בסרטו של פיטר פריישטדט "סבינה והגברים" לצד השחקנית ההונגרייה אווה ברטוק. "הסרט היה חתיכת פלופ, אבל למדתי בו איך לספר סיפור בקולנוע". בניצני כוכבות התנסה כשגילם ב"חסמב"ה ונערי ההפקר", סרטו של יואל זילברג את אלימלך זורקין הרשע.
רווח הופיע בתפקיד אמרגנו של אריק איינשטיין ב"שבלול", סרטו של בעז דווידזון, שברצונו לשוות לו מראה אלגנטי תלש למענו את חליפתו של ארנון מילצ'ן, שבמקרה עבר שם. לדברי רווח, "צ'רלי וחצי" היה הסרט ששם אותו על המפה. ששון קרא לעצמו כמו באי אלה סרטים אחרים. "הכי זוכרים לי את הסצנה שבה הוא טורף ביצים בסיטונות", העיר. "את ניפוח הפנים למדתי מהחצוצרן לואי ארמסטרונג".
ב"חגיגה בסנוקר" יהודה ברקן כינה אותו בהסרטה סטיבי והוא גמל לו בקלארקי ע"ש קלארק גייבל. "רק היום" היה ב-76' סרט הביכורים שלו כבמאי ואותו הקדיש לירושלים שבה גדל וכהנצחה לשוק מחנה-יהודה. רווח, שהגיע לסרט נטול הכשרה קולנועית, גייס לעזרתו את דוויד גורפינקל, צלם "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר". "במקום להגיש לו תסריט, ניצלתי את כישרון הציור שלי במעין ספר-קומיקס ובהדרכתו ביימתי את הסרט", חשף.
לא רבים יודעים שרווח זכה בפרס הביקורת בפסטיבל ריו על סרטו "בובה", שבו חרג מהקו הקומי, כשבעקבות לחימתו במלחמת יום הכיפורים התמודד עם תופעת הלם הקרב. כשנשאל אם בעקבות הפרס וסרט שבו השתתף בברזיל פניו לקריירה בינלאומית, השיב בנחרצות: "לא, תודה. כפטריוט ללא תקנה, אף פעם לא היו לי מחשבות בכיוון הזה". באשר לסרט "טיפת מזל" נימק: "זכרונות הילדות שלי ממרוקו הביאו אותי לשחק בסרט הזה את ז'וז'ו בן-שושן מי שהיה שם זמר".
על "בית"ר פרובנס" העיד: "בסרט הזה שיחקתי את קאסודס, שחקן-עבר, החולם להביא לגדולות את קבוצת הכדורגל הנחשלת שהוא מנהל בדרום, יכולתי לתת ביטוי לאהבת הספורט שלי. כאן אהבתי לעבוד עם הבמאי אורי ענבר. עם כל הסרטים שביימתי, אני שחקן שמתמסר לבמאים ובא אליהם כשחקן מתחיל. כשאני משחק, אני בפירוש לא מערב את הניסיון שלי כבמאי. אם לא כן, היה יוצא מרקחת אחת גדולה".
ועוד על ספורט: "הסרט "פנתר לבן", שביים דני רייספלד ובו שיחקתי מאמן איגרוף מזרחי שמאמן נער עולה מרוסיה ומחזיר אותו למוטב, העיף אותי במכה לילדות שלי במוסררה. אז ניסיתי קצת להיות בוקסר ואת התוצאות רואים עד היום על האף השבור שלי".
הליהוק שלא נהיה: "אחד הפספוסים בקריירה שלי התרחש בראשית שנות ה-90, כשהייתי אמור לביים סרט בהפקה בינלאומית על רקע מאמצי השלום באזור, כשבמרכזו יהודי ופלסטיני, שהרחק מהארץ כורתים ברית-אחים. בעוד שרציתי איתי את חברי הקרוב ז'ק כהן, המשקיעים מצרפת דרשו שמות בינלאומיים. כך הגענו לעומאר שריף, השחקן המצרי המהולל, אבל בסופו של דבר העניין נפל מסיבות של תקציב".
כה אמר לי רווח: "קולנוע זה עסק של מטורפים כי יש בו חוסר ביטחון כספי בצורה שלא תיאמן". ועוד אמר: "אני לא יודע למה, אבל אני מאוד אוהב לעשות קומדיות. יש משהו משכר בלשבת באולם, כשרעמי הצחוק של הקהל כתוצאה מדברים שהכנת לו מתגלגלים לאוזניך".
