'ארץ פצועה' עולה לאקרנים השבוע על רקע הפיגועים המתרחשים ברחבי הארץ מדי יום. סרטו החדש של ארז תדמור, שכבר הספיק לזכות בשלושה פרסי 'אופיר', עוסק בחברה הישראלית ובדרך בה היא מתמודדת עם טראומות אחרי פיגועים. אין ספק שהטיימינג מצמרר, למרות שהפיגוע בסרט מזכיר יותר את האינתיפדה הקודמת. מחבל מתאבד (תאופיק ברהום), מתפוצץ בחיפה אבל לא נהרג. הוא מובל לבית החולים ומקבל טיפול לצד פצועי הפיגוע. קובי עמר, קצין משטרה צעיר (רועי אסף, שזכה בפרס אופיר על תפקידו בסרט), נשלח להגן על המחבל ועל הרופאים המטפלים, והוא נאלץ להתמודד עם בני משפחה זועמים של ההרוגים והפצועים, שמנתבים את כעסם כלפי הרופאים ממוצא ערבי (הישאם סולימן ומכרם חורי). באותו הזמן נאלץ עמר להתמודד גם עם שחיתות במשטרה, בעיקר עם מפקדו יהודה נוימן (בגילומו של דביר בנדק), ועם משפחתו.
מבחינתו של תדמור, שזוהי הפעם הראשונה בה הוא מביים לבדו סרט עלילתי (את סרטיו הקודמים, 'זרים' ו'הבן של אלוהים', ביים בצוותא עם גיא נתיב ואת 'סיפור גדול' ביים יחד עם שרון מימון. ד.ו.). לדבריו, לא הפיגוע הוא הסיפור המרכזי פה, אלא השוטרים, שנאלצים למלא את חובתם ולהתמודד
עם הצורך למלא את תפקידם בצורה נכונה למרות הדילמה הלאומית.
תדמור איננו חושש מהטיימינג הבעייתי של עליית הסרט לאקרנים. "לצערי הנושא תמיד נמצא בכותרות. כילד שגדל בנתניה הייתי עד להרבה מאוד פיגועים, והמעגל האלים לא פסק עד היום", אמר וסיפר שאת הרעיון לסרט קיבל בעקבות שידור כתבה בחדשות ערוץ 2 בשנת 2002: "הכתבה דיברה על שוטרים שנאלצים לשמור על מחבל בבית חולים בעפולה, ועל רופאים שמתמודדים עם הדילמה של מאבק על חייו של מי שהרג ישראלים".
את התסריט כתב יחד עם שלמה אפרתי: "מבחינתי הפיגוע משמש כרקע לעיסוק בדילמות המורכבות במשטרה ובחברה הישראלית". אמר תדמור. "הקרנתי את הסרט לשוטרים ורופאים, והרבה יועצים מטעם המשטרה ובתי חולים שונים, שגם עזרו לנו במהלך התחקיר לסרט, והתגובה שלהם הייתה לא פשוטה אבל מאוד חמה, בעיקר לנושא הצורך שלהם להתמודד עם רגשות הזעם של הציבור בזמן שהם עושים את עבודתם. גם הרופאים והיועצים הרפואיים, שעזרו לנו בסרט, מאוד הזדהו עם ההיבט המוסרי הזה, במיוחד עכשיו, במציאות המורכבת שמתרחשת בימים אלה." הוא סיפר.
הסרט צולם בתחילת מבצע 'צוק איתן'. "אני זוכר את האווירה המתוחה, בימים הקשים האלה" הוא משחזר. "ידענו שהולך להיות מאוד גרוע ובטח כשאני מביים סרט מאוד קשה על מדינה בטראומה".
הסרט, אומר הבימאי, איננו שייך לאף צד במפה הפוליטית הישראלית. "לא עשיתי סרט שהוא בכוונתו פוליטי לצד הימני של המפה או הצד שמאלני של המפה. עשיתי סרט שמתרחש במרחב מצומצם ולחוץ בחברה הישראלית, בתוך בית החולים, ועוסק ברגשות שלנו במצב רוח מאוד נפיץ. כשהקרנתי את הסרט בחוץ לארץ, אז הרבה שאלו אותי למה לא התעסקתי בצד הפלסטיני, ומאוד ניסו להטות אותי לדיונים פוליטיים על הסכסוך. השתדלתי להתחמק ולעסוק בסרט. הרי רגילים שאנחנו תמיד נעשה סרטים בקולנוע המקומי על הסכסוך, ואני פשוט אמרתי שרציתי להתעסק בדרמה שלנו כישראלים, כיצד אנחנו מתמודדים בזמן טראומה אחרי פיגוע, ואני יכול לכתוב רק על הצד שלנו בנושא".
למרות שזהו הסרט הראשון שהוא מביים בלי שותף, תדמור מסביר שהוא נעזר בצוות הנפלא שעבר איתו על הסרט. "עבדתי עם צוות מוכשר מאוד ובראשם תופעת הטבע רועי אסף, שהוא פשוט שחקן מדהים, והוא גם עזר לפתח את התסריט וממש השקיע בתחקיר. עבדתי גם מאוד צמוד עם הצלם אסף סודרי, שחולק אתי את האהבה לסרטיו של סידני לומט. החלטנו לביים את הסרט בהשפעת סרטיו שמאוד אהבנו כמו 'סרפיקו' ו'אחר צהרים של פורענות', ועינת גלזר זרחין, העורכת שאני עובד איתה כבר כמה זמן, הצליחה לבנות מהחומרים של הסרט את הפסיפס המתאים ולהציג את התמונה הטובה ביותר בהתאם לדרמה ולמתח".