נוסטלגיה מנצחת: וודי אלן עושה עבודה טובה ב"קפה סוסייטי"

ואכן "קפה סוסייטי", שפתח את אירועי פסטיבל קאן ה־69, הוא מעבודותיו היותר סימפתיות בשני העשורים האחרונים. בכיכובם של ג'סי אייזנברג, קריסטן סטיוארט וסטיב קארל בונה אלן סיפור נטול בשר, שכולו קצפת הטובלת במיצים נוסטלגיים.
 

הסיפור מתרחש בהוליווד התוססת של שלהי שנות ה־30, שאליה מתגלגל צעיר ניו יורקי ממשפחה יהודית השואף לעשות קריירה בבירת הסרטים, וסופו שמתאהב ללא תקנה במזכירתו של הדוד שלו, שהוא ביג שוט בהוליווד. לגברת עצמה, כדרכן של נשים המצויות בדרך לצמרת, יש תוכניות אחרות ורב הצער הנופל בחיקו של היהודי הסובל. קריסטן סטיוארט, המגלמת את הנאהבת, מגלה פה יכולת משחק מרשימה, המצויה הרבה מעל לממוצע שהפגינה בחמשת חלקיה של הסאגה הוואמפירית לבני הנעורים "דמדומים", שהקנתה לה את פרסומה הרב.
 

לא שוודי אלן נטש כאן את נטייתו לנודניקיות פילמאית, אך העובדה שהפעם הוא משתף פעולה עם הצלם האיטלקי הגדול ויטוריו סטורארו ("הקונפורמיסט", "אפוקליפסה עכשיו") בן ה־75 משחקת לטובתו. כמו תמיד משתעשע סטורארו בין צילומי פנים העמוסים בתאורות כבדות בגוני חום־מהגוני לבין תאורות חוץ שנראות כאילו נצבעו במכחוליהם של הציירים האימפרסיוניסטים בצרפת של שלהי המאה ה־19.
 

אילו אלן היה גם משכיל לשבץ שחקן פחות מעצבן מג'סי אייזנברג לתפקיד הראשי, "קפה סוסייטי" היה בוודאי מרוויח נקודות זכות נוספות. אך גם כך נדמה שהסרט הוא המועמד הכי טבעי לשמש גם כסרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים שייפתח בראשית חודש יולי.