הסרט השוודי "הכיכר" הוכתר שלא במפתיע בפרס הגדול, "דקל הזהב", של פסטיבל קאן. "הכיכר" בבימוי רובן אוסטלונד הוא סאטירה על אודות עולם המוזיאונים והאמנות העכשווית, וככזה הוא בוודאי מתאים לשמש כשגריר של האמנות השביעית המנהלת כעת קרבות מאסף בכל הקשור לאי כניעה לחוקי השוק המסחרי, המעודדים בעיקר סרטי מפלצות ואנימציה לגילאים הצעירים.
גם הפרס השני, הקרוי "הגראן פרי של חבר השיפוט", הוענק לסרט כבד משקל, "120 פעימות בדקה" של רובין קאמפיו הצרפתי. סרט זה משחזר את ימי המאבק הראשונים כנגד מחלת האיידס, ומתעכב על פעילותם של ארגוני המתנדבים בצרפת, שבתחילת שנות ה-80 לחצו על פיתוח מואץ של תרופה כנגד המגפה.
גם הפרס השלישי הלך הפעם לדרמה חמורת סבר, "ללא אהבה" שכתב וביים אנדריי זוויאגינצב הרוסי. בסך הכל הוענקו אמש הפרסים לשלושת הסרטים הטובים היחידים מבין 19 המתמודדים בתחרות הירודה ביותר שידע פסטיבל קאן מזה עשרות שנים.
חואקין פניקס המופתע, שהגיע לטקס החגיגי כשהוא נועל סניקרס, הוכתר כשחקן המצטיין בעבור גילום דמות רוצח שכיר עם פטיש בידו ב"אתה לא באמת היית כאן", שביימה לין ראמזי הבריטית. ראמזי עצמה חלקה את פרס התסריט עם יורגוס לנטימוס היווני, שעשה את "הריגתו של צבי מקודש" המבולבל. דיאן קרוגר הוכתרה כשחקנית הטובה בעבור עבודתה בסרטו של פתיח אקין הגרמני "בתוך הדעיכה".
סופיה קופולה, שנעדרה מהטקס, זכתה בפרס הבימוי על "המרומות", ואילו ניקול קידמן, שהשתתפה בפסטיבל באינספור סרטים (שניים מתוכם בתחרות), הוכתרה בפרס מיוחד לציון 70 שנות פסטיבל קאן. מן הסתם מתוך תקווה שהשנה הבאה תהיה הרבה הרבה יותר מוצלחת.