"המגדל האפל" היא סדרה בת שמונה ספרים שהסופר האמריקאי סטיבן קינג פרסם בין 1998 ל–2012. היא מערבבת אימה, פנטזיה, מדע בדיוני וספרות מערבונים ומושפעת מכתביו של טולקין. קינג תיאר את הסדרה בתור המגנום אופוס שלו, וכבר עשור שבהוליווד מנסים לתרגם אותה למסך הגדול.
תחילה ג'יי ג'יי אברהמס, במאי "מלחמת הכוכבים - פרק 7: הכוח מתעורר", היה אמור לביים. אחר כך התפקיד עבר לרון הווארד הוותיק. לבסוף גויס למשימה ניקולאי ארסל הדני, והווארד עדיין קשור לפרויקט, כמפיק.
השבוע סוף–סוף יעלה למסכינו "המגדל האפל", בגרסתו של ארסל ובכיכובם של אידריס אלבה ("הסמויה", "לות'ר") בתפקיד האקדוחן שיוצא להציל את העולם, ומתיו מקונוהי, שזכה באוסקר על תפקידו ב"מועדון הלקוחות של דאלאס", בתור אויבו המושבע, "האיש בשחור", המתואר כ"גרוע יותר מהשטן".
קינג הוא שם נרדף לספרי מתח ואימה. כתביו הם כמובן חומר גלם מצוין לכל מותחן קולנועי. כדי שיהיה מפחיד עוד יותר, מופיע בסיפורי "המגדל האפל", ובסרט, גם ילד בן 11, שמוצא את עצמו ביקום המקביל המאיים שבו מתרחשת המלחמה בין האקדוחן לאיש בשחור.
רשימת הסרטים וסדרות הטלוויזיה המבוססים על ספריו של קינג ארוכה כאורך הגלות. הוא הסופר החי שספריו זכו למספר העיבודים הקולנועיים הרב ביותר - היחידים שעברו אותו כבר מתים מזמן, כמו שייקספיר, צ'כוב ודיקנס. הסיבה היחידה לכך שאנחנו לא מציינים מספר מדויק היא שקיימות אין ספור שיטות ספירה - האם לספור עיבודים שונים לאותו ספר או לא? האם לספור סרטי המשך? האם לספור סרטי טלוויזיה? האם לספור סרטים המבוססים על סיפורים קצרים?
הסרט הראשון שהתבסס על רומן של קינג, ואחד הטובים שבהם, הוא "קארי". בריאן דה פלמה ביים את סיסי ספייסק המדהימה בתפקיד הראשי, כנערה ביישנית שמתעללים בה בבית ובבית הספר ובסוף היא משתמשת בכוחות האופל שלה כדי לנקום את נקמתה. ספייסק התגלתה שלוש שנים קודם לכן כשכיכבה לצד מרטין שין ב"שבילי הזעם" של טרנס מאליק, אך "קארי" הוא התפקיד שהפך אותה לכוכבת. ספייסק ופייפר לורי (שעשתה קאמבק בתחילת שנות ה–90 ב"טווין פיקס"), המגלמת את אמה הנוצרייה הפונדמנטליסטית המתעללת של קארי, היו מועמדות לאוסקר על תפקידיהן - הישג בכלל לא מובן מאליו עבור סרט אימה, ז'אנר שבדרך כלל לא זוכה לחיבוק האקדמיה.
"קארי" נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של 1976. כעבור ארבע שנים יצא עיבוד נוסף לספר של קינג, שנחשב ללא פחות קלאסי ממנו: סרט האימה הפסיכולוגי "הניצוץ" של סטנלי קובריק, שבו מגלם ג'ק ניקולסון סופר המאבד את שפיותו כשהוא שוהה עם משפחתו במלון מבודד למשך החורף.
כפי שיודע כל חובב של הסרט, קינג שנא את העיבוד הקולנועי הזה מיומו הראשון ולא שינה את דעתו עליו עד היום. בראיון שפורסם בשנה שעברה באתר הקולנוע "דדליין", השווה קינג את "הניצוץ" ל"קדילק גדולה ויפה ללא מנוע בפנים". הוא הרגיש שהסרט מצמצם יותר מדי את האלמנט העל–טבעי של הסיפור ומתעלם מכמה מהתמות המרכזיות של הספר, כמו האלכוהוליזם של הגיבור.
קינג גם התנגד לליהוק של ניקולסון, כי אחרי "קן הקוקייה" היה ברור שדמותו הולכת להשתגע, ומבחינתו היה עדיף לו קובריק היה מלהק לתפקיד שחקן שלא משדר טירוף באופן מובהק כל כך. לדעתו, גם הדרך ההיסטרית והצווחנית שבה שלי דובאל גילמה את אשתו של הגיבור, רידדה את הדמות הנשית שהוא יצר.
למרות הביקורת של קינג, למרות התגובה הפושרת של מבקרי הקולנוע בזמן אמת, ואף על פי שהאוסקרים התעלמו ממנו (קובריק אפילו היה מועמד לפרס הבמאי הגרוע ביותר בטקס פרסי ה"ראזי" - האוסקרים לסרטים הגרועים), "הניצוץ" נחשב היום לאחד מסרטי האימה הגדולים של כל הזמנים, ולפנומן בתרבות הפופולרית שזכה לאין ספור פרודיות והומאז'ים לאורך השנים.
בין טראש לאיכות
באופן מסורתי, סרטים על פי סטיבן קינג נעים בין אימה טראשית למיינסטרים איכותי. "בית קברות לחיות" מ–1989 וסרט ההמשך שלו מעולם לא נחשבו למאסטרפיס, אבל הם סרטי חובה לכל חובב סרטי אימה מהאייטיז. סטטוס הקאלט שלהם מגובה בשיר הנושא שכתבה ושרה להקת הפאנק הניו–יורקית האהובה הראמונז.
לעומת זאת, עיבוד של קינג שזכה לחיבוק של האקדמיה הוא המותחן הפסיכולוגי "מיזרי" של רוב ריינר, שזיכה את קאתי בייטס ב–1990 באוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה כמעריצה הפסיכופתית של סופר שאותו גילם ג'יימס קאן. בייטס כל כך התאימה לאווירה המפחידה של קינג, שכעבור חמש שנים היא כיכבה בעוד עיבוד לספר שלו. ב"חשדות מהעבר" של טיילור הקפורד ("קצין וג'נטלמן", "ריי") גילמה בייטס אישה בשם דולורס קלייבורן (זה שם הסרט באנגלית וגם שם הספר שהוא מבוסס עליו) המואשמת ברצח. את בתה העיתונאית שיחקה ג'ניפר ג'ייסון לי.
ואם כבר הזכרנו את רוב ריינר, אי אפשר שלא להתייחס ל"אני והחבר'ה". משום שמדובר בדרמת נעורים שאין לה ממש קשר לסוגת האימה שקינג כל כך מזוהה עמה, קל לשכוח שהסרט מבוסס על סיפור של קינג, שאותו מצא ריינר באסופה של ארבע נובלות של הסופר בשם "עונות מתחלפות" שיצאה בתחילת שנות ה–80.
"אני והחבר'ה" הוא אחד מסרטי ההתבגרות האהובים ביותר של האייטיז, שמככב בו אנסמבל שחקנים צעיר ומבטיח שכלל את אחד האייקונים הגדולים של תקופתו, ריבר פיניקס. שלושה מתוך ארבעת סיפורי "עונות מתחלפות" עובדו לקולנוע, ואחד מהם הפך לדרמת הכלא המוערכת בכיכובם של טים רובינס ומורגן פרימן, "חומות של תקווה" מ–1994. שניהם, אגב, מהעיבודים הקולנועיים לכתבים שקינג עצמו הכי אהב, כשהוא מודע לטעות שסופרים רבים נוטים כיום לעשות בהתנהלות שלהם מול הוליווד: דורשים שליטה מלאה על הסרט, וכך מפספסים את ההזדמנות לעבוד עם במאים טובים שבחיים לא היו מסכימים לדיל כזה. פרנק דרבונט, הבמאי של "חומות של תקווה", ביים מאוחר יותר גם את "גרין מייל" - עוד סרט אוסקרים מובהק, בכיכובו של טום הנקס - על פי ספר של קינג.
תרגישו חופשי
מאז תחילת שנות ה–80 ועד היום, נראה שמדי שנה יוצא לאקרנים לפחות סרט אחד המבוסס על כתביו של קינג. סיפורו הקצר "ילדי התירס" הפך לסרט מצמרר במיוחד על כת של ילדים בנברסקה שרוצחת מבוגרים. לא מדובר ביצירה של קינג שזכתה בפרסים, אבל נוספו לה שבעה סרטי המשך (רק שני הראשונים הופצו לבתי הקולנוע) ורימייק טלוויזיוני אחד. ילדי התירס המפחידים טרם אמרו את מילתם האחרונה, שכן סרט המשך שמיני מופק בימים אלה.
קינג עצמו אמר שהוא יכול לוותר על כל סרטי ההמשך ל"ילדי התירס" - את הסרט הראשון הוא דווקא חיבב. ההמשכון המיליון של "ילדי התירס" הוא רק אחד הסרטים המבוססים על יצירותיו של קינג שנמצאים כרגע בשלבי הפקה, ועוד כמה מתוכננים לצאת בשנתיים הקרובות, כולל עיבוד בהפקת נטפליקס לספרו "המשחקים של ג'ראלד", המספר על אישה הקשורה באזיקים למיטה שבטעות הורגת את בעלה. כשהיא מבינה שאין שום סיכוי שמישהו ישמע ויציל אותה, האישה מתחילה לאבד את שפיותה ונותנת לקולות שבראשה להשתלט עליה. בסרט יככבו קרלה גוג'ינו ("השומרים", "עיר החטאים") וברוס גרינווד ("סטארטרק").
קינג לא דורש צ'ק שמן מראש על הזכות לעבד טקסט שלו לקולנוע. הוא מעדיף לקבל תמלוגים מהדולר הראשון שהסרט מכניס: אם מדובר בהצלחה קופתית, הוא מרוויח בגדול. לטענתו, הוא גם לא קנאי למילותיו ומקבל בהבנה שינויים המוכנסים לתסריט. מה שכן, הוא דורש לאשר את זהות התסריטאי, הבמאי והשחקנים הראשיים.
"אני מנסה לגרום לאנשים שאחראים לחוזים האלה להבין שאני רוצה להיות חלק מהפתרון, לא חלק מהבעיה", הוא אמר באותו ראיון ל"דדליין". "אני לא בחור שקשה להסתדר איתו. מאז שהתחלנו לעשות את זה, מעולם לא הטלתי וטו על שום דבר שמישהו רצה לעשות. אם הם רוצים לעשות שינויים ולקחת קצת סיכונים, אני בעד. אני אוהב את זה"