הליצן שבפנים: הטשטוש בין מציאות למוצרי תרבות מתוסרטים ומבוימים כמו תוכניות ריאליטי, התפתחות מושג "פייק ניוז" והמודעות אליו, ומהדורות החדשות שמפמפמות פחדים לווריד של הצופים הם אלו שהביאו עלינו את תופעת "הליצנים המפחידים" שמאיימת בשבועות האחרונות על רחובות הארץ, טוען האמן וחוקר התקשורת טום מודן.
מאז שתופעת הליצנים המפחידים הגיעה למחוזותינו בסוף ספטמבר, והחלה דווקא בעיר עפולה, הרחק מתל אביב יוצרת הטרנדים, כלי התקשורת בארץ חגגו את העניין כאילו היה העדלאידע של פורים. האופנה בכלל הגיעה מארה"ב, שם החלו הליצנים להלך ברחובות בעקבות הסרט "IT".
בארץ, הליצנים שהחלו להופיע בחצרות עפולה היו חולפים מהעולם כפי שבאו אם לא גופי התקשורת שמיהרו לדווח על ה"תופעה המסוכנת" גם כשהיה מדובר בכמה נערים מחופשים ולא היו לה נפגעים. הנושא ה"סקסי" שהווה חומר בערה לסיוטים של כולנו, הפך במהרה לפצצת רייטינג מתקתקת שערערה על הגבולות, המטושטשים גם כך, בין המציאות לדמיון.
"תופעת הליצנים משקפת לדעתי את תחילת התבגרותו של דור ה- Z. הדור הזה שגדל לצד הדמגוגיה הביטחונית, החרדה הקיומית והפחד מטרור גובר, לאור פיגועי התאומים בספטמבר 2001, ופיגועי ההתאבדות של האינתיפאדיה השנייה, התרגל שכל המידע זורם אליו במהירות מכל העולם ולכן הוא תופס את העולם כמקום פחות בטוח גם אם לא כך הדבר", מסביר מודן, מורה לתקשורת וקולנוע רשת גימנסיה, "הדור הזה התרגל לשמוע הפחדות מצד המנהיגים ולמד להבחין בכלי הדרמטיזציה בין אם זה שימוש בסנמטיקה הבלטה ומסגור או שימוש בויזואליות וגרפיקה בכדי להעביר את המסר".
"זהו הדור הראשון שיודע שהוא שיכול להשפיע אל המציאות לחלוטין בעזרת הרשתות החברתיות, הם שומעים את בכירי הפרשנים האמריקאים מתלוננים על כך שרוסיה התערבה בבחירות, הפיצה 'פייק ניוז' והסיטה תוצאות, והם יודעים שגם הם יכולים בעזרת כמה לחיצות בסמארטפון לגרום לתנודות גבוהות ולתגובות שונות בציבור, הכוח הזה שהיה שייך פעם לתקשורת הממוסדות נמצא כיום בידיהם של המתבגרים".
"לאחר שחברות המסחריות מיתגו מוצרי תרבות מתוסרטים ומבוימים כ'ריאליטי' הם יצרו טישטוש מוחלט בין המציאות לבין מה שמשתקף מבעד לעדשת המצלמה, הטשטוש הזה לאורך זמן יצר אפקט אצל הנוער בו יש המשכיות בין העולם הוירטואלי לבין העולם המציאותי. לדוגמה התכנית "מחוברים" שיוצרת טשטוש מוחלט בין מציאות לבין מתוסרט מבוים וערוך, כל אחד היום עורך את הייצוג שלו בסטוריז באפליקציה כלשהי. הדור הזה מבין שטוב שם טוב משמן טוב ועסוק כולו בדימוי".
"החברות המסחריות שמאדירות את אותם 'יוטיוברים' בני 12 שמצליחים למכור לחבריהם מוצרים בהמונים, לפתע נתקפות פחד כאשר אותו ילד מבקש לחסום את הכניסה לתיכון הציבורי בגלל אידיאל כזה או אחר. הצביעות של המבוגרים גורמת לנוער רק לרצות להוכיח כמה הוא מבין שהמציאות היא חסרת צורה. והכי מעניין בדיון הזה הוא שאנו לא מדברים על סוכנים מצפון קוריאה שעירערו את החוסן הלאומי על ידי הפצת מסרים שיקריים של מים מזוהמים בישראל או אוויר מזוהם, אלא מדובר בילדים בני 12 שרכבו על מודל הפחד שיצרו המבוגרים והצליחו להלחיץ מדינה שלמה ולחשוף באיזה מצב טראומטי אנו חיים ובאיזה מצב מדאיג נמצא החוסן הלאומי שלנו".
איזה צריכים ממלאים לנו הליצנים?
"התרגלנו לפחד, אנחנו אוהבים לפחד, ראו את הטורים המתארכים סביב סרטי אימה חדשים, סביב חדרי בריחה או מבוך האימה 'נייטמר', התרגלנו להתאחד רק שיש פחד קיומי, הישראלים אוהבים להרגיש מלוכדים סביב הלא נודע, כל החגים ההורים יצאו לטייל עם הילדים בגלל הפחד מליצנים, אז אם זה גרם ליותר שיח בין הורים לילדים ליותר זמן 'איכות' יחד, מה טוב. אם הנוער מרגיש את השיח המאשים, הניכור והקיטוב הקיים כיום בין החלקים השונים החברה והם משתמשים בפחד בכדי לאחד את אותם המגזרים סביב נושא הליצנים, ראוי לציין כי גם למגזר הערבי התופעה הגיעה, אז יש לזקוף זאת לזכותם ואולי מצאנו פה את הפוליטיקאים החדשים שלנו – בני 12".
איך זה מתקשר לערבוב בין העולם הקולנועי למציאות?
"אנחנו חיים בעידן הפוסט מודרני, מכל כיוון הם שומעים על מנטורים ועל אלפי מדריכי רשת כיצד לחיות את חייך נכון יותר, כיצד לביים את המציאות איך שתרצה, כיצד להיות משכנע יותר, כיצד למכור נכון יותר. היוטיוב מלא במדריכים ובסרטונים המסבירים כיצד לעשות דברים, אז הם לומדים מהרשת ומיישמים במציאות הממשית, בדומה לקולנוע בימיו הראשונים, אנשים הושפעו אם זה בלבוש, בעישון סיגריות, בתנועות גוף ודיבור, מהשחקנים הראשיים".
"חלק מהאנשים חווים השפעה ישירה והרוב השפעה מצטברת, העולם הקולנועי מעצב תודעה ומציאות, בכל ארצות המזרח מלמדים מיליוני אנשים בעזרת סרטים כיצד לשמור על היגיינה וכיצד להתייחס לנשים נכון או לעשות שימוש באמצעי מניעה וכשזה עובד אז מחלקים פרסים, אבל אם הילדים למדו מג'קי צאן כמה תנועות ולמחרת בבית ספר הם מנסים זאת אחד על השני, לפתע זה מדאיג ונראה מוזר ומתפרש ישר כפאניקה מוסרית של ההורים".
"תמיד היה ערבוב בין מציאות לקולנוע היום הטשטוש חזק יותר ועם התפתחות הטכנולוגיות של מציאות רבודה ומציאות מדומה הטשטוש ילך ויתרחב עד שהפריים הקולנועי שפעם הבטנו עליו דרך הכיסא יהפוך להיות כל המציאות בה אנחנו חיים".
מה מניע בן אדם להיכנס לדמות הליצן?
"לכל דמות יש כמה אלמנטים או תכונות שהם הדומיננטיות ביותר, בין אם אתה דני זוקו מ'גריז' או ליצן מפחיד, הצופה שמזדהה עם הדמות וחווה את העלילה, יכול להרגיש צורך להעתיק תכונות מסוימות שהוא מרגיש שחסרות לו או שהוא מעוניין לחקור בעצמו. יש בזה משהו מרתק כי פעם אולי היו מדברים בקול עמוק או בצורה עבריינית ומשחקים אותה גנגסטרים היום פשוט שמים מסכה של ליצן וישר יוצרים את האפקט".
"כל העולם במה וכולנו שחקנים, בתהליך ההתבגרות אנחנו חוצבים את עצמנו מתוך עצמנו עסוקים בניסוי וטעייה, מנסים תכונות מסוימות ורואים את האיזון החוזר מהחברה ומשנים ומתבגרים. הילדים האלו רצו להרגיש חיבור רצו להרגיש שייכים רצו להרגיש מאוחדים והם חיפשו את המכנה המשותף הרחב ביותר בגילם. ובימים אלו זה הליצן, מחר זה יכול להיות משהו אחר".
אפשר להתמודד עם זה?
"בוודאי. יש דבר כזה נפלא שקוראים לו חינוך. חינוך לשימוש נכון בכלי ניו מדיה. פגשתי את שר החינוך נפתלי בנט לפני כמה שבועות בכנס בני נוער והסברתי לו את החשיבות שלחנך אותם מגיל 6 לשימוש נכון ברשת. לא יכול להיות ששטפו את המדינה מ-2007 בסמארטפון לכל ילד ולא חילקו עם זה חוברת הדרכה
"פער הדורות רק מתרחב ולכן לדעתי יש צורף בהול לחנך את ההורים לחשיבה ביקורתית וצריכה ביקורתית של תקשורת וללמדם כיצד לתווך נכון את המציאות כיצד לקרוא נכון תקשורת. צריך לתווך להם את המציאות ולהסביר להם את המשמעות של ליצור 'פייק ניוז'. וכמובן לחנך את ההורים להפסיק להילחץ ולהאמין לכל כותרות או מידע ראשוני וגולמי שהם נחפשים אליו ברשתות ובעיתונים. לא יכול להיות שהילדים יהיו פרוגרסיביים יותר מהוריהם בכל מה שקשור לצריכה ביקורתית של מדיה, זה עלול ליצור כאוס מוחלט ולהגביר את החרדה של ההורים. הורים שלא יודעים מה יש מעבר למסר ישר נמשכים לפחד ולדאגה וזה מצב בעייתי".
איך אנחנו מתמודדים עם מצבים מפחידים במציאות?
"חשוב להיות קשוב לילדים לתווך להם את המציאות ליצור גבולות בהחלט לא צריך לפחד מכל דבר מכל צליל ומכל דימוי, לא יכול להיות שניצור אצלהם תבניות פחד ואחר כך תבוא "אצבע מורה" שתגיד היום מפחדים מליצנים, מחר מרוסים מרוקאים אשכנזים או דובי פנדה. זה שהילד בא מפוחד כי ילדים הלחיצו אותו באוטובוס וההורה יעתיק את הפחדים אליו יעצים אותם וישפוך חמותו על הנערים, צריך להיות בוגרים להירגע לנשום עמוק, לחבק את הילדים חזק ולתווך להם את המציאות. גם לצייד אותם ברובי מים ושקיות מים ולארגן צוות של "מכסחי השדים" יכול להיות חיובי. זה מגרש משחקים של הילדים תפסיקו להרוס להם את הילדות".
איך הריאליטי, הפייק ניוז והפייסבוק הולידו את הליצנים המפחידים
דונלד טראמפ, הרשתות החברתיות והטשטוש בין מציאות לבדיון, היוו קרקע פוריה להופעת בני דור ה-Z שמטילים אימה ברחבי הארץ ובכך מורדים במוסכמות דור ההורים
