הקיטשי ביותר טום הנקס, פרס השחקן הטוב ביותר על “פילדלפיה”, 1994
אחד מנאומי התודה המוגזמים ביותר בהיסטוריה של האוסקר היה נאומו של טום הנקס, כשזכה בפרס השחקן הטוב ביותר על “פילדלפיה”. עם דמעות בעיניים נתן הנקס, שזה היה האוסקר הראשון שלו (את השני קיבל שנה לאחר מכן על "פורסט גאמפ"), נאום יבבני ומלא פאתוס. הנקס הספיק להביע בו אהבה לאשתו, ריטה וילסון, לומר כמה אמירות קיטשיות על הקהילה הגאה ועל קורבנות האיידס (“רחובות גן עדן עמוסים במלאכים”), לשבח את היושב במרומים, ולסיים ב־God bless America. הנקס זכה בפרס על משחקו בדרמה העוקבת אחר מאבקו של עורך דין הומוסקסואל וחולה איידס בפילדלפיה, על כן ראה לנכון לציין בנאומו שני הומואים שנקרו בדרכו – המורה שלו לדרמה בתיכון וחבר לכיתה – שאותם הזכיר בשמם וכינה “שניים מהגייז האמריקאים הטובים ביותר”.
כיום אי אפשר לשמוע את נאומו של הנקס מבלי לנוע בחוסר נוחות בכיסא, אך בזמנו זה נחשב לנאום מרגש ומעורר השראה. בין היתר, היווה נאום התודה של הנקס השראה לקומדיה In and Out שבה גילם קווין קליין מורה בתיכון, שתלמיד שלו (מאט דילון) מודה לו בנאום האוסקר שלו, ועל הדרך עושה לו אאוטינג.
השמח ביותר: קובה גודינג ג’וניור, פרס שחקן המשנה הטוב ביותר על “ג’רי מגווייר”, 1997
השמחה האותנטית ביותר שנראתה אי פעם בטקס האוסקר הייתה בנאום המוחצן של קובה גודינג ג’וניור, כשזכה על תפקידו לצד טום קרוז ב”ג’רי מגווייר”. הוא צעק “אני אוהב אותך” בהתלהבות אין קץ לכל מי שהוא מכיר, פחות או יותר, והמשיך לצעוק גם כשהמוזיקה כבר רמזה לו שהגיע הזמן לסיים. זה היה נאום תודה באמת שמח ומלא אהבה. רק בשביל זה היה שווה לתת לו את הפרס.
המקסים ביותר: שירלי מקליין, פרס השחקנית הטובה ביותר על “תנאים של חיבה”, 1984
אחד הנאומים האקסצנטריים, הכריזמטיים והמקסימים ביותר בהיסטוריה של הטקס היה נאומה של שירלי מקליין כשזכתה באוסקר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר. הדרמה המשפחתית "תנאים של חיבה", על פי רב־המכר של לארי מק'מרטרי, שבה גילמה מקליין אם שתלטנית היורדת לחייה של בתה, זכתה בחמישה פרסי אוסקר (מתוך 11 מועמדויות), כולל הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר והתסריט. מקליין, בת 50 באותו טקס, זכתה לראשונה באוסקר לאחר ארבע מועמדויות ו־28 שנות קריירה. מקליין התבדחה בנאומה על אורך הטקס ועל השנים שבהן חיכתה לרגע הזה. היא גילתה הומור עצמי כשהתבדחה על אמונתה בגלגול נשמות. אך את הנאום היא סיימה במסר על כוחנו להגשים חלומות אם אנחנו מאמינים בעצמנו. מקליין ירדה מהבמה לאחר שהרימה את הפסלון שלה והצהירה: "זה מגיע לי".
הנרגש ביותר: רוברטו בניני, פרס הסרט הזר על "החיים יפים", 1999
איש מעולם לא התרגש והתלהב מזכייה באוסקר כפי שהתרגש והתלהב רוברטו בניני, כשקיבל לידיו את הפסלון המוזהב על סרטו הטרגי־קומי על שואת יהודי איטליה, "החיים יפים". השחקן־במאי האיטלקי קפץ על כיסאו מרוב אושר ונופף בזרועותיו (סטיבן ספילברג עזר לו להתייצב), ואחר כך התקדם לעבר הבמה כשהוא קופץ מכיסא לכיסא. כשסוף סוף הגיע, חיבק את סופיה לורן, שהגישה את הפרס, ופצח בנאום נרגש באנגלית במבטא איטלקי כבד, שספק אם הנוכחים בקהל הבינו ממנו מילה.
הארוך ביותר: גריר גרסון, פרס השחקנית הטובה ביותר על “גברת מיניבר”, 1943
שחקנית הקולנוע המנוחה גריר גרסון, שהייתה כוכבת ענקית בשנות ה־40 של המאה ה־20, זכתה ב־1943 באוסקר על תפקידה בדרמת המלחמה הרומנטית “גברת מיניבר”. נאום התודה של גרסון נרשם בהיסטוריה של האקדמיה בתור נאום האוסקר הארוך ביותר. הוא הגיע כמעט לשש דקות. אחרי התקרית הלא נעימה, שייבשה את כל הנוכחים בקהל בשעת לילה מאוחרת, הגבילה האקדמיה את אורכם של נאומי התודה ל־45 שניות בלבד, כשמיד לאחר מכן קוטעת מוזיקה את דברי הנואם/ת ומזכירה לו/לה שהגיע הזמן לסיים.
הקצר ביותר: פאטי דיוק, פרס שחקנית המשנה על "עושת הנפלאות", 1963
בגיל 16 הפכה פאטי דיוק לשחקנית הצעירה ביותר שזכתה באוסקר בקטגוריה תחרותית עד לזמנה. דיוק זכתה בפרס שחקנית המשנה על גילום דמותה של הלן קלר בסרט הביוגרפי "עושת הנפלאות", ואן בנקרופט, שגילמה את מורתה, זכתה בפרס השחקנית. כשהיא זכתה בפרס, עלתה דיוק הצעירה לבמה בהתרגשות גדולה, ובתום דקות ארוכות של מחיאות כפיים סוערות אמרה רק "תודה רבה", וירדה מהבמה. אגב, גם ג'ו פשי, שזכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר על "החבר'ה הטובים" ב־1991 לא נשא נאום הרבה יותר ארוך. הוא אמר רק "זאת זכות גדולה, תודה", ולא יסף.
החברתי ביותר: מרלון ברנדו, פרס השחקן הטוב ביותר על “הסנדק”, 1973
מרלון ברנדו זכה באוסקר לשחקן הטוב ביותר על הופעתו כדון קורליאונה ב”הסנדק” של פרנסיס פורד קופולה אך סירב לקבל את הפרס, נשאר בבית ושלח במקומו את סאשין ליטל־פד’ר, אינדיאנית בת לשבט האפאצ’י, בלבוש מסורתי, שהסבירה בשקט ובנימה מתנצלת שהתבקשה לדחות את הפרס בשמו של הכוכב בשל היחס המביש לאינדיאנים בתעשיית הקולנוע.
המוזר ביותר: אנג’לינה ג’ולי, פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על “נערה בהפרעה”, 2000
הרבה לפני בראד פיט ומיליארד ילדיהם, אנג’לינה ג’ולי הצעירה, שזה עתה זכתה באוסקר על תפקיד הפריצה שלה, עלתה לבמה בלוק סמי־גותי ובלבלה את היושבים בקהל ואת הצופים בבית כשהכריזה: “אני בשוק ואני כל כך מאוהבת באח שלי כרגע”, תוך כדי צחקוקים מאניים. מי שרצה להסביר לעצמו את האמירה השנויה במחלוקת בבחירה לא מוצלחת של מילים, נאלץ מאוחר יותר לצפות בתמונות של אנג’לינה ואחיה מתנשקים בפה, מה שהעלה עוד ספקולציות לגבי האופי המטריד של יחסיהם.