והימים ימי מילניאלז. אהבה הפכה לקצרה יותר מחגי תשרי, אפליקציות ההיכרויות נכנסו מזמן לתור הזהב שלהן, והקומדיות הרומנטיות, ובכן, בנפילה. כבר שנים. אבל דווקא בגלל מעטה הציניות, וההבנה שהאביר על הסוס הלבן, או הקורקינט השיתופי, כבר לא יגיע, "עוד סיפור אחד" כל כך קולע לנקודה.

הסרט, פרי יצירתו של גורי אלפי על פי רב המכר 'לחוץ חתונה' של עומר ברק, מספר על ירדן גת (דינה סנדרסון בתפקיד ראשי), עיתונאית מצליחה, צעירה וחריפה שחולמת לאחוז את הספר שלה במו ידיה, ומוכנה לעשות הכל בשביל זה. אפילו להפוך את חברה הטוב ביותר, אדם לפיד (מעיין בלום), רווק מתוסכל ורומנטיקן חסר תקנה, לשפן ניסיונות.

הכל מתחיל במסעדה הודית אפלולית. גת פוגשת זר אנונימי (אלפי) לבליינד דייט מביך, מיוזע ועוד פעם מביך. בעצתו, היא מחליטה לפצוח בסיפור שמסביר למה היא בעצם ישות זוועתית, 'חראית' כהגדרתה. עד כה נשמע מבטיח, לא? מהרגע הזה העלילה מתחילה להסתחרר סביב אדם, המחפש אהבה כמו בסיפורים, כזו שכבר כמעט לא רלוונטית במונחינו אנו.

בדרך אל האושר, או האכזבה המרה, תפגשו במסדרונות המוארים של מערכת העיתון גם את הבוס והמאהב הזחוח של ירדן, עמוס (ליאור אשכנזי). יחד הם שולחים את אדם בכל יום לדייט עם אישה אחרת לאורך חודש, כדי לחתן אותו קבל עם ורייטינג, ולהוכיח שאפשר להתאהב גם ככה. בלי ציוצי ציפורים ובלי פרפרים משוטטים.

ירדן ועמוס חשבו שזה הפשע המושלם. אבל אז אדם, חדל אישים חינני לכל הדעות, מתאהב במאיה שקד (דניאל גל), חוקרת מוח שהתעייפה מגברים ובחרה בחולדות. שם הסיפור מסתבך, ולא באופן צפוי כפי שחשבתי.

למרות שרובנו כבר איבדנו כל זיק של תקווה להיתקל במושאי אהבתנו במסדרון עם ידיים מלאות ספרים, הסרט הצליח לחדור, גם אם לרגע, את שריון הפלדלת. לפחות את שלי. בין החומות האפלות של ירדן, שמנסה לשמור על עצמה גם אם תדרוך על כמה לבבות בדרך, ובין הנאיביות הכמעט רובוטית של אדם, כנראה שישנה אהבה. וכאן, היא לגמרי מנצחת. בלי שמץ של סחיות.

לאורך הסרט תוכלו לראות גם את עדי חבשוש וגיה באר גורביץ' בתפקיד הסטוקריות שיהפכו את אדם לאטרקטיבי בעיני נשים, לפחות ברשתות החברתיות. מאחורי הקלעים ניצב הבמאי אבי נשר, המככב בראש הקרדיטים בכינוי המסתורי ה"איש למשימות מיוחדות", וגלית חוגי ונועה ארנברג, יוצרות הסדרה 'האחיות המוצלחות שלי', שוודאי הוסיפו לקלחת הקומית.

בין אם "עוד סיפור אחד" יצליח בקופות ובין אם לאו, זו הקומדיה הרומנטית הראשונה שהרגשתי שמוותרת על הקיטש, ומחליפה אותו בחספוס עוקצני שנותן אגרוף בבטן. היא תגרום לכם למבוכה, לזוז באי נוחות בכיסא וגם תזכיר לכם את הפערים בין גברים ונשים בשוק העבודה. אבל יהיה גם קתרזיס, והוא שווה את הכל.

לסיכום - גם אם הייתי שמחה לראות סוף מעט יותר מפורט, עדיין - רוצו לראות. גורי אלפי עשה זאת שוב.