סיפורו של מאמן הספורט, אולי הטוב ביותר בכל הזמנים, ריצ'רד ויליאמס, אביהן, מאמנן הראשון והרוח מאחורי הספורטאיות הטובות ביותר בתבל – הטניסאיות סרינה וונוס ויליאמס - כבר הובא רבות בסרטים דוקומנטריים שונים, אך הסרט העלילתי הראשון העוסק בו - "משפחה מנצחת" (בשפת המקור: King Richard) - שיעלה לאקרנים מחר, שונה מעט, הן בנקודת המבט והן בזרקור שמופנה לעבר הדמויות.
הסרט, בהפקת משפחת ויליאמס ובכיכובו של ויל סמית שמגלם את האב, יצליח כנראה לסחוט דמעה או שתיים גם מעיניהם של צופים שאין להם שמץ של מושג או עניין בטניס. "רציתי שגם אמא שלי, שלא מבינה כלום בטניס, תוכל לצפות בסרט ולהתרגש ממנו, וכמובן להבין מה קורה במהלכו ולעקוב אחרי ההתרחשות", אמר במאי הסרט ריינאלדו מרקוס גרין במסיבת עיתונאים בינלאומית שנערכה בשבוע שעבר במגרש טניס בלוס אנג'לס, בנוכחות השחקנים, האחיות ויליאמס וצוות ההפקה, והועברה בזום. "ידעתי שזה הולך להיות קודם כל סיפור משפחתי, עם הרגעים האינטימיים והחשופים ביותר של המשפחה המסקרנת הזאת".
היה לנו חשוב למצוא את הדברים הקטנים שעושים את כל הסיפור. זו לא רק משפחה שעושה את המסע הזה, אלא משפחת ויליאמס הגדולה שעושה את המסע הזה. זה קודם כל סיפור על משפחה, על דינמיקה בתוך משפחה, וזה סיפור על איש גדול, על מאמן שהיה לו חזון. רק אחר כך זה סרט על ספורט. היה חשוב לנו לשמור על איזון בין כל המרכיבים".
סצנה בלתי נשכחת
"עוד לפני שידעתי שיבוא יום ואגלם את קינג ריצ'רד בסרט, הייתה סצנה שנחרתה בזיכרוני לפני יותר מ־20 שנה ולא הרפתה", סיפר סמית כיצד ראה בעבר את ונוס ויליאמס בת ה־14 מתראיינת לעיתונאי שהטיל ספק ביכולתה לנצח בטורניר המקצועי הראשון שלה ולא נשברה עד שאביה מגיע וחתך את הראיון. הסצנה הזו מופיעה כעת גם בסרט. "אני זוכר שראיתי את זה בזמן אמת, אני זוכר עד היום את המבט על פניה של ונוס", סיפר סמית. "התמונה בערה בלבי כל כך, כי כך בדיוק רציתי שהבת שלי תיראה כשאני אופיע. הראיון הזה באמת שינה את ההורות שלי באותה התקופה. כשהתקשרו אליי והציעו לי לגלם את ריצ'רד בסרט, נזכרתי איך התאהבתי בו כבר אז. ידעתי שאני רוצה להיות אבא שמגן כך על בתו".
סמית סיפר שבמידה מסוימת דמותו של ריצ'רד ויליאמס, כיום בן 79, הזכירה לו את אביו. "זה היה דור כזה שאהב לעשות הרבה דברים עם הידיים, לחלום חלום ולנסות להגשים אותו", אמר. "מצד שני, יש גם הרבה מאוד שוני ביניהם. אהבתי שריצ'רד יוצא עם הילדות שלו למסע כאבא, וזו גישה שונה מהגישה שלאורה אני גדלתי. אומנם היו חוקים במשפחת ויליאמס, אבל האמון היה במרכז. ההורים אף פעם לא אמרו לילדות: 'אנחנו יודעים ואתן לא', או 'אתן תעשו מה שאני אומר לכן', אלא היה דיאלוג משותף. לא יכולתי שלא להעריך את זה. כשאני גדלתי, לילדים לא היה קול, פשוט עשית מה שאמרו לך. החינוך היה יותר מיליטריסטי וקשה".
בהפקה מדברים על סמית לא רק כעל כוכב הסרט, אלא גם כמי שהצליח להחדיר בצוות לא מעט מרוחו הכריזמטית של ויליאמס האב גם בין הטייקים. "מה שמשך אותי בתסריט היו בעיקר מערכות היחסים, הכבוד ההדדי והדרייב", אומר סמית. "חשתי שגם ברגע שכבו המצלמות יש שם משפחה. משפחה אמיתית. המשכנו לאהוב זה את זה גם אחרי שצעקו קאט".
הסרט מתאר כיצד הדריך ויליאמס האב את שתי בנותיו בדרכן מהמגרשים הציבוריים של קומפטון בקליפורניה עד להפיכתן לשתיים משחקניות הטניס ההישגיות ביותר בתולדות הספורט. אין ספק שסיפור ההצלחה של שתי האחיות הטניסאיות ועלייתן לגדולה עשוי מחומרים של תסריט הוליוודי מוצלח. סרינה ויליאמס (40) - שזכתה לאורך הקריירה ב־39 תוארי גראנד סלאם ובארבע מדליות זהב אולימפיות ונחשבת בעיני רבים לשחקנית הטניס הטובה בהיסטוריה של טניס הנשים - סיפרה כי החוויה לראות את סיפור חייה מתועד בסרט הייתה מרגשת. "אפשר לספר את הסיפור שלנו בכל כך הרבה דרכים, אבל לדעתי העובדה שסיפרו את הסיפור דרך עיניו של אבא שלי היא הדרך הטובה ביותר", אמרה.
"כשראיתי את הטריילר וצפיתי בו כמה פעמים, דמעתי שוב ושוב. זה היה מדהים לראות את האווירה המשפחתית שנוצרה על הסט, וכמה דמי וסאניה (דמי סינגלטון וסאניה סידני, שגילמו את האחיות בסרט - ט"ל) באמת התנהגו כמו שוונוס ואני התנהגנו, גם כשהמצלמות לא פעלו. ראיתי אותן מחזיקות ידיים ומתנהגות כמו אחיות, וזה היה כל כך מתוק".
ונוס ויליאמס (41) זכתה לאורך הקריירה ב־19 תוארי גראנד סלאם ובארבע מדליות זהב אולימפיות. חרף גילן, נדמה ששירת הברבור שלהן בענף עדיין לא נשמעה.
סידני וסינגלטון, שמגלמות כאמור את האחיות, מספרות שכדי להתכונן לתפקיד הן לא רק למדו לשחק טניס (סינגלטון השמאלית אף נאלצה ללמוד לשחק ביד ימין), אלא הן אף ישבו על הסט ושוחחו עם סרינה וונוס על כל דבר כמעט, רק לא על טניס. "הן סיפרו לנו על החוויות המשותפות שלהן כילדות, על רגעים קטנים שהיו להן בחדר וגם על כל הדייטים הנוראיים שבהם הן סבלו במהלך השנים", מספרת סינגלטון.
להקים לתחייה
האחיות ויליאמס הפיקו בפועל את הסרט לצד אחותן הגדולה אישה פרייס, שהייתה נוכחת על הסט בכל שלבי הצילומים. פרייס סיפרה שלקח זמן עד שמשפחתה קיבלה את ההחלטה לצאת לדרך עם הפקת הסרט. "היה קצת חוסר אמון בהתחלה מכיוון שהם ידעו שהם יהיו בעין הציבורית ורצו לוודא שהסיפור מסופר נכון ובאופן הוגן", אמרה. "אבל זה תהליך טבעי מאוד שחופף לכל ההחלטות והיושרה שתמיד הייתה לנו כמשפחה".
היא מוסיפה בצחוק שלפעמים התערבה בסצנות עד שהיו מתעצבנים עליה קצת: "היה לי חשוב שכל דבר שייראה שם יהיה אותנטי ואמיתי".
סרינה ויליאמס הוסיפה שאין מילה טובה יותר מ"סוריאליסטי" כדי לתאר את המסע המטלטל שעברו בתהליך אישור התסריט והפקתו. "רק לראות את השחקניות המדהימות האלו ואת כל השחקנים שחיברו את סיפור המסע של אבא - זה מקים הכל לתחייה, יש סצנות שנראה כאילו הן קורות כאן ועכשיו".
"להסתכל על אחותי ועליי מהצד זה קצת: וואו, אנחנו באמת משהו?", אמרה ונוס. "גם עבורי זה סוריאליסטי מאוד, והדרך שבה ויל גילם את אבא לקחה את כל התסריט לרמה אחרת לגמרי. זה רגשי כל כך, ונכנס לנימי נשמתו".
הרעיון ליצור את הסרט העלילתי על משפחת ויליאמס רץ במשך שנים, עד שהתסריטאי זאק ביילין שלח למפיקים תסריט הממסגר שבע שנים מחיי המשפחה במהלך שנות ה־90, בתקופה הקריטית שבה ניסה ויליאמס לקדם את בנותיו בדרג המקצועי. "יש לנו את שתי הספורטאיות הטובות ביותר בכל הזמנים, אבל מצאנו שהכי נכון ומרגש יהיה להתמקד ברוח שבסיפור הזה, בריצ'רד עצמו", אמר ביילין. "חשבנו שזה יהיה על המאמן, על הספורט, וכשהתחלנו לצלול למעמקי הסיפור, הבנתי שלמעשה המהות שלו עמוקה הרבה יותר מכך".
לצורך התחקיר ישב ביילין שעות ארוכות עם האחיות ויליאמס ושוחח איתן. "רציתי לדעת איך זה לשבת עם ריצ'רד בוואן, איך זה לגדול איתו, לאכול איתו, על מה הם דיברו בנסיעות ועוד", סיפר. "הרעיון היה לא ליצור רצף מאורעות כרונולוגי, אלא להקים את הסיפור לתחייה".
ונוס וסרינה מקוות שנערות שיצפו בסרט ילמדו להאמין בעצמן. "אני מוסרת לכל הנערות: דעו שהכל אפשרי בחיים, תאמינו בעצמכן ללא בדל של ספק", אמרה סרינה. "אחד הדברים החשובים הוא לבנות את הביטחון העצמי, ותמיד טוב כשיש גב חזק של משפחה או תמיכה כלשהי מאחורייך, לא משנה מה. אתן צריכות להקיף את עצמכן באנשים שיעזרו לכן להמריא גבוה. זו לא רק קלישאה, השמיים הם באמת הגבול".
