משפחת קופולה היא משפחת אצולה הוליוודית - הגרסה הקולנועית למשפחת בנאי. השמות הכי מוכרים בה הם פרנסיס פורד קופולה, מי שבין השאר ביים את "הסנדק", ובתו סופיה, אך באילן היוחסין של המשפחה אפשר למצוא עוד כמה אושיות קולנועיות, ובהן השחקנים ניקולס קייג' וג'ייסון שוורצמן והשחקנית טליה שייר.
בעשר השנים האחרונות עלתה לבמה גם ג'יה קופולה - הנכדה של פרנסיס והאחיינית של סופיה. ב־2013 היא ביימה את סרטה הארוך הראשון, "פאלו אלטו", שניחן בפסקול חלומי וצילומי מסך ממנו עד היום מככבים בחשבונות אינסטגרם למיניהם. כעת מגיע גם סרטה השני, "מיינסטרים". הקרנת הבכורה שלו נערכה לפני כשנה וחצי בפסטיבל ונציה, והוא הופץ לפני כמה חודשים באמריקה, אך אצלנו לא הוקרן עד כה בשום מסגרת. כעת אפשר לראותו ב־VOD של הוט, סלקום ויס.
הסרט, כפי שאפשר להסיק משמו, הוא סאטירה על התרבות הוויראלית. הדמויות שעומדות במרכזו מפיקות סרטוני יו־טיוב שזוכים להצלחה והופכים אותן למה שנקרא "משפיענים/משפיעניות", אך אז מתברר שמפלצת התהילה לא יודעת שובע ומובילה אותם למקומות יותר ויותר קיצוניים. בין השאר, מגלמים אותן אנדרו גרפילד, שמככב כעת גם ב"ספיידרמן: אין דרך הביתה" ויהיה מועמד לאוסקר על "טיק טיק בום!", ומאיה הוק, בעצמה בת של (איתן הוק ואומה תורמן), שפרצה ב"דברים מוזרים".
את קופולה פגשתי בזמנו, מיד לאחר הבכורה בוונציה, יחד עם קבוצה קטנה של עיתונאים ועיתונאיות מרחבי אירופה. "אני מרגישה כמו חייזרית בעולם הזה, ובדרך כלל לא אוהבת מה שפופולרי", היא הסבירה בתשובה לשאלה על משמעות השם "מיינסטרים". "אני לא מבינה את התרבות העכשווית. אני לא מבינה למה דברים מסוימים הופכים לוויראליים, אז עשיתי את הסרט כדי לבדוק את זה. אני לא אוטוריטה, ואני לא באה לומר אם התהליכים שקורים הם טובים או רעים. רציתי רק להראות איך הפופולריות יכולה להשפיע על האגו של אנשים צעירים".
מאיפה הגיע הרעיון לעסוק דווקא במשפיענים?
"חברה שלי סיפרה לי שיש כזה דבר. לא הבנתי מה זה, והיא הסבירה לי איך זה עובד ועל החשיבות במספר גדול של עוקבים. ראיתי את התכנים שהם מייצרים. זה בלבל אותי אבל גם משך אותי. גם המעבר בין עידנים מסקרן אותי, אם זה המעבר מהרדיו לטלוויזיה או המעבר לתרבות דיגיטלית".
למה בחרת ללהק את מאיה ואת אנדרו?
"אני עובדת גם כצלמת, וצילמתי בעבר את מאיה. היה לנו קשר טוב, כי אני לא כל כך יודעת לבטא מה בדיוק אני רוצה, והיא תמיד ידעה מה אני מחפשת בלי שהייתי צריכה להגיד את זה. יש לה יכולת להגיד הרבה עם העיניים שלה, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה. את אנדרו תמיד הערצתי ותמיד רציתי לעבוד איתו. הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים בדור שלנו. הדמות שלו מרוקנת לחלוטין מבחינה נפשית, ולכן היה חשוב שיגלם אותה שחקן מתוק כמוהו, כדי שבכל זאת לקהל תהיה סימפטיה כלפיה".
מובן שבשלב מסוים עולה שאלה לגבי הייחוס של קופולה. "לא קיבלתי שום דבר על מגש של כסף", היא אומרת. "היה לי קשה מאוד להרים את הפרויקט הזה, והוא התפרק בדרך הרבה פעמים. אנשים חושבים שקיבלתי הזדמנויות רק בגלל שם המשפחה שלי, אבל האמת היא שאני עובדת קשה מאוד. כל הזמן משווים אותי לקרובי המשפחה שלי, וזו לא נקודת פתיחה אידיאלית. אני חסרת ביטחון, אבל זו כבר בעיה שלי. אסור לי לתת לכל זה להפריע לי".
בתקופה שבה ביימת את הסרט הראשון שלך, גם סבתא שלך אלינור קופולה עשתה זאת, רק שהיא כבר הייתה באמצע שנות ה־70 לחייה.
"היא דמות מעוררת השראה מבחינתי. היא אחת הנשים הכי מיוחדות שאני מכירה, והיא בלתי ניתנת לעצירה".
הגיבורה בסרט חולמת להיות במאית אבל מתפרנסת כברמנית, וקופולה מספרת שזה גם הסיפור שלה. "אחרי הקולג' הייתי צריכה למצוא עבודה, ואני אוהבת עבודות כפיים, אז התחלתי לברמן", היא מספרת. "עולם המסעדנות הוא עולם מרתק ויש לו הרבה קווי דמיון לעולם הקולנוע - את עובדת שעות ארוכות וקשות, ולכל אחד ואחת מאחורי הקלעים יש תרומה חשובה לאיכות התוצר המוגמר, אם זו עוזרת טבחית ואם זו שפית, תאורנית או במאית".
כמו ב"פאלו אלטו", גם כאן יש פסקול נהדר, וגם הפעם שיתפת פעולה עם המוזיקאי דב היינס, הידוע כבלאד אורנג'.
"אני מתה עליו. הוא תמיד יודע מה הרגשות של כל סצינה ושל כל דמות והוא גם יודע להעצים אותם. מעבר למוזיקה שלו, זה הכל שירים של אומנים ואומניות שאני אוהבת ומקשיבה להם ביומיום. עבודה על פסקול היא תהליך של ניסוי וטעייה. יש לך רשימה של שירים שאת רוצה להשתמש בהם, אבל אז בזמן העריכה את מגלה שהם לא מתאימים ואת נאלצת לחתוך אותם החוצה".
אנחנו מדברים בעיצומה של הקורונה והאיום שהיא מציבה לעתיד הקולנוע. את יכולה לתאר עולם בלי קולנוע?
"לא. אני לא יכולה לדמיין עולם בלי סיפורים".
אבנר שביט הוא מבקר הקולנוע של וואלה