אין זה סוד שזאנר סרטי הקומיקס השתלט כמעט לחלוטין על עולם הקולנוע מאז תחילת שנות ה-2000. אך האם יכול להיות שב-2022 הגענו לשלב המיאוס? אם תשאלו את הקהל הרחב, שנוהר בהמוניו לאולמות, כנראה שהתשובה היא לא. אבל רצון המעריצים לקבל עוד ועוד סרטים, לצד הרצון של האולפנים להרוויח עוד כסף, לעיתים יוביל לתוצרים שהם פשוט לא טובים ולא ראויים. ולדעתי האישית, כזה הוא הסרט "מורביוס", שנוצר באולפני סוני (בשיתוף מארוול).
למי שטרם שמע על הסרט – הנה רקע קצר ללא ספוילרים: ד"ר מייקל מורביוס הוא מדען מחונן שסובל ממחלת דם נדירה, בניסיון לרפא את עצמו הוא מערבב בדמו נסיוב שפיתח, המכיל DNA של עטלפים. כתוצאה מכך, מורביוס הופך לסוג של ערפד, שניאלץ לזלול דם כדי לשרוד. כמו כן הוא זוכה לשלל ההטבות של ערפדים – חושים מוגברים, מהירות וכוח על, יכולת ריפוי ויכולת תעופה. ועוד דבר אחרון – הוא נחשב לנבל ביקום הקומיקס ולא לגיבור, כשיריבו הראשי הוא ספיידרמן.
אני כן בוחר להתחיל דווקא במה שטוב בסרט – ג'רד לאטו בתפקיד הראשי (זוכה פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר בשנת 2014) והדבר שכל סרט קומיקס לא יכול בלעדיו – אפקטים טובים, עליהם ארחיב בהמשך.
לטו מחזיק את הסרט על כתפיו, כאשר נדמה שבזמן שהוא בא לעבוד, כל היתר פשוט הגיעו לעבודה. וזה הבדל חשוב. לטו מנסה להסיר מעליו את הכישלון בתור הג'וקר של DC בסרט "יחידת המתאבדים" ונותן את כולו, אבל זה פשוט לא מספיק כשהצוות התומך שלו פשוט לא מצליח להראות אפילו את הרגשות הכי פשוטים.
מלבד ד"ר מורביוס, שתי הדמויות המרכזיות הן אלו של ד"ר מרטין בנקרופט (אדריה ארחונה) ולוסיאן "מיילו" קראון (מאט סמית), אשר מגלמים את שותפתו למעבדה וחברו הטוב ביותר והמממן הראשי של מורביוס (בהתאמה).
מלבד שלושתם, ג'ארד האריס מקבל מעט מאוד זמן מסך בתור דוקטור אמיל ניקוס, אשר טיפל במורביוס וקראון כילדים, וכעת ממשיך לטפל בקראון גם בבגרותו עד למציאת תרופה למצבו, וטייריס גיבסון כסוכן FBI.
מי שמחפש עלילה, לא ימצא אותה בסרט הזה. הקפיצות מסצנה לסצנה וממקום למקום פשוט נעשות, אין עומק או הסבר הגיוני לדברים שקורים, הטוויסטים צפויים למדי ואפילו הניסיון לייצר סיפור אהבה כתוספת לסרט פשוט מרגיש מאולץ ועייף.
מורביוס, בדומה לקודמו ונום, ניסה לקחת דמות של נבל-על ולהפוך אותה לדמות המרכזית והטובה שהקהל יעמוד מאחוריה. בניגוד לוונום, שנוצר בעקבות מעשיו של ספיידרמן, מורביוס יכול לעמוד בכוחות עצמו, אבל הוא לא אדם טוב, וגם הניסיון בסרט להציג אותו ככזה לא מצליח ומרגיש, למען האמת, שסוני פשוט רוכבת על דמויות מעולם ספיידרמן עד שלצופים יימאס והם יחזירו את הגיבור עצמו (על פי שמועות בלבד מדובר בגרסה של אנדרו גארפילד, תבחרו אתם אם להאמין).
הבטחתי לחזור לאפקטים בסרט. בעולם ביקרו את האפקטים וטענו כי הם לא טובים, אך באופן אישי אני חשבתי כי הם הולמים את הסרט. הם לא ברמה הכי גבוהה, אבל כלום בסרט לא היה כזה. כן אפשר לציין לטובה שבחרו להציג את סצנות הקרב כמו Cut-scenes של משחקי מחשב, מה שהוסיף לנראות ונתן רגע של הנאה.
כמו כל סרט של מארוול, גם כאן כמובן צריך להישאר אחרי תום הסרט כדי לראות את האפטר-קרדיטס. באופן אישי, נשארתי לשתי הסצנות, בהן מופיעה דמותו של מייקל קיטון כ"נשר" מהעולם המרכזי של מארוול שמגיע אחרי "ספיידרמן- אין דרך הביתה" לעולם של מורביוס ו-ונום (דבר שאושר על ידי כל הגורמים עוד בטרם הסרט ועכשיו זכינו לראות איך זה קורה). לא אגלה לכם כמובן מה קורה בסצנות הללו, אבל לפחות הן נותנות שביב תקווה שבסרטים העתידיים ביקום של סוני נזכה למוצר טוב יותר.
לסיכום - אם כבר בחרתם ללכת לקולנוע ולראות את הסרט, לפחות תעשו את זה בגרסת ה-IMAX, כדי שתקבלו חווית צפייה ראויה של האפקטים והסאונד בסרט וההופעה של ג'רד לטו. ואם כבר הלכתם, לפחות תתנחמו מהעובדה שמדובר בסרט קצר יחסית (104 דקות) ולא שעתיים וחצי עד שלוש שעות כפי שהתרגלנו עד כה.