בלילה ה-5 במרץ 1975 התבצעה פעולת טרור של מחבלי ארגון פת"ח, שהשתלטו על בית המלון "סבוי" ברחוב גאולה שבתל אביב והחזיקו בבני ערובה לצורכי משא ומתן. ודאי רובכם שמעתם על השתלשלות האירועים הביזארית של הלילה ההוא, על הגיבור אבי עזיקרי, ועל הפרוצה כוכבה לוי שנקלעה לסיטואציה בזמן שבגדה עם בעלה.
אז תשכחו מכל מה שהכרתם, כל השמועות וחצאי הסיפורים שהתגנבו לאוזנכם כמו טלפון שבור לאורך השנים, ותצפו בסרט של זהר וגנר, שחשפה בחלוף 47 שנה מהאירוע האכזרי מה באמת קרה שם.
בסרט שזכה בפרסי הבימוי והעריכה בפסטיבל ירושלים ומועמד לשבעה פרסי אופיר, גוללה וגנר בפעם הראשונה את סיפורה של כוכבה לוי (דאנה איבגי), כפי שתיארה אותו ברגעי האימה שם במלון "סבוי". ב-74 דקות שהן פרייסלס תגלו כיצד באמצעות ידע בסיסי של השפה הערבית היא הצליחה לקשור יחסי אמון עם מנהיג חוליית הפלסטינים, מוחמד מסאללחה (עלא דקה) ולתווך בינו לבין כוחות הצבא המכתרים את המלון. תיחשפו לסיפור גבורה של אישה אחת שהצליחה להעניק לכל הנוכחים תקווה לחיים, תבינו מה באמת קרה לאבי עזיקרי (אימרי ביטון) באותם רגעי האימה, אך בעיקר תופתעו לגלות כיצד שמועה אחת זדונית יכולה להרוס את הכל.
בשילוב מדויק והרמוני של קטעי ארכיון נדירים שלא נחשפו לעולם, חומרי חקירה חסויים, הקלטות יוצאות דופן וקטעי משחק מבוימים, נפרסת לנגד עינינו גבורה צנועה, שלא זכתה עד היום להכרה.
הסרט של וגנר נפתח ישירות אל תוך הרגעים הדרמטיים ביותר של האירוע, שנשלפו באופן נדיר מתוך הארכיונים. ומשם, כאילו צולם הפיגוע בזמן אמת, הצליחה לשחזר הבמאית את הרגעים כמעט במדויק, תוך חשיבה על הפרטים הקטנים.
העלילה התבססה באופן שחפף עם המציאות, כך שקשה היה לתפוס את נקודות הפער בין קווי האופי של הדמות, ההתרחשויות ואפילו בהבזקי שנייה גם את המעברים בין צילומי האמת לאלו המבוימים.
להבדיל מכל מה שידוע על הסיפור של מלון "סבוי", הסרט זנח כמעט לגמרי את ההתרחשות סביב מי שנתפס כגיבור הפיגוע, ואף הציג אותו כחלש, שקט וכנוע אל מול מתקפת הטרור האכזרית. לעומת זאת, מי שנתפסה כזו שנקלעה לסיטואציה מתוך בגידה בבעלה, קיבלה את הכוח והכבוד הראויים לה, כמעין נקמה אחרי מותה על הזולות שיוחסה לה באותם הימים.
כוכבה לוי זכתה לחיות מחדש דרך דמותה שגולמה בימי דאנה איבגי, שכהרגלה עשתה זאת באופן הכי טריוויאלי ולא מתאמץ. היא למדה כל ניואנס של הדמות והצליחה להעביר את המסר, באופן כזה שעל אף החיבור החריג עם המחבלים, לא מקומם או מתריס.
ועל אף ההתנהלות המוקפדת, אל מול המצלמה ומאחורי הקלעים, קטע אחד ויחיד חרה לי קצת בסרט. הרי ידוע לנו שהסרט מבוסס על מילותיה של כוכבה, שנכתבו ביומנה, ואנו גם שומעים את הציטוטים ישירות מהדף, אך באף שלב בקטעים המבוימים לא עצרה כוכבה להתחבר אל הדפים ולהעלות את שעל ליבה על הכתב. מספיקה פעם אחת הייתה בה הייתי רואה את היומן שעליו מבוסס כל הסרט, וייתכן שהיה מדובר בשלמות של ממש.
אבל אשתדל שלא להיות גרידית, ואבחר להסתכל על חשיבות הסרט והמשמעות שהוא נושא איתו. על העובדה שמדובר באחד האירועים החשובים והמטלטלים, אך גם כזה שנשכח לאורך ההיסטוריה הישראלית רוויות האסונות והפיגועים. על היכולת להשכיח מעשה אמיץ ויוצא דופן בעקבות רכילות קטנה וזולה, ועל מה שכל אחד ואחת יכול ללמוד על החברה שלנו, ועל עצמו, באמצעות מבט קטן אחורה.