אפתח בגילוי נאות- עד לפני ארבע שנים בקירוב, לפני שהכרתי את בעלי שיחיה, השילוש הקדוש של רוקי-רמבו-קריד נשמעו לי שם גנרי קולקטיבי לסרטי כוח ואיגרוף עם הרבה דם, יזע, דמעות ולא מעט אגו.
למעשה, חשבתי שזה החלק הארי בסרטים - לראות את הקרבות של מתאגרפים, ושחוץ מלהכניע את היריב, אין כאן ממש. כמה שמחתי שהתבדיתי. כשדיברתי עם חבריי גיליתי שדעתם דומה לשלי - גם הם חשבו שמדובר בהתקוטטות בזירת הקרב עם ריבועים לא רעים בבטן ואגלי זיעה הנידפים לכל עבר. רוקי בעיניי זו דרך חיים. קריד 3 כבר נותן תורה סדורה לכל שושלת הסרטים המפוארת לפניו.
תקציר הסרט נשמע פשטני לכאורה. שני חברי ילדות, אדוניס קריד ודמיאן אנדרסון נפגשים שוב לאחר שמונה עשרה שנה. אנדרסון השתחרר מהכלא, ובזמן הזה קריד נהנה מתהילה, פרסום ועושר בעקבות הקריירה המפוארת שבנה. אנדרסון רק מחכה לשחרור מהכלא בשביל שיפגוש את קריד בזירת האיגרוף.
לי סילבסטר סטאלון היה חסר בסרט. עם זאת שתי תחושות חזקות שליוו אותי מתחילתו: קודם כל מרגישים את סטאלון בקריד: הרגישות, האכפתיות, היכולת לראות את האחר, גם אם בהתחלה זה לא מורגש לכאורה עד הסוף. תחושה שניה היא פחד. מהרגע שהמצלמה פוגשת את דמיאן תפס אותי פחד. זה ברור שמשהו לא טוב הולך לקרות. גם בפגישה הראשונית עם קריד אחרי שנים רבות, גם כשדמיאן נכנס הבייתה ופוגש את ביאנקה, אשתו של קריד ובכלל יש עננה כבדה, שד קדמון, שאמור להתפרץ כל רגע. תחושה חזקה של קנאה.
דמיאן גם בשפת הגוף שלו וגם במשפטים קצרים אך ממוקדים מאוד מעביר את המסר: "היי גבר, אתה גנבת לי את החיים. אלו בעצם החיים שהיו אמורים להיות שלי". בשלב מסויים כשדמיאן מסתכל על ביאנקה ועל אמארה, ביתם - יש תחושה שכאילו הוא הולך לקפוץ עליהן ולקחת אותן לחיקו. הרי זה "שלו". ובעצם היכן עובר הגבול בין מה שהיה אמור להיות שלנו בחלומות ובפנטזיות לבין מה ששלנו באמת?
במהלך העלילה אנו מגלים גם על הזוגיות של קריד וביאנקה. על פניו זוגיות טובה, כל אחד מגשים את עצמו ואת חלומותיו, יש שפע כלכלי. אפילו ביתם החירשת מצטיירת כגיבורה שהכל קטן עליה, כי זה מה שהיא ספגה בבית מהשניה הראשונה. בעצם, מי יכול עליה? דרך ביתם המרגשת בת השבע מתחוור הסיפור כולו. אמארה לא יודעת להתמודד עם רגשות ומרביצה בכיתה כדי להראות שלא יתעסקו איתה ולמעשה היא רכה ושופעת לב ואכפתיות, שלא יודעת איך לבטא את מה שחשה במילים, ממש כמו קריד. הסרט מוכיח שבחיים כמו בחיים - השקר הכי טוב הוא האמת. הדברים שקריד מסתיר מאשתו על עברו מתפוצצים במלוא הדרם, כי הם פשוט חייבים לצאת.
במהלך הצפייה בסרט ואחריו אתה שואל את עצמך שאלות. ואולי זוהי אחת הסיבות שהסרט בעצם יכול לדבר אל כל אחד, ללא הבדל גיל או מגדר. השאלות שעולות אחת אחרי השנייה - מה זו בעצם חברות אמיתית, האם היא שורדת לאורך שנים. האם הקנאה, שזוהי תכונה המובילה את המין האנושי, קיימת גם אצל גברים תחרותיים ובאיזה אופן. אחד הדברים המשמעותיים המהדהדים הם שלא ניתן לברוח מהעבר, לא משנה מה. הוא איתך וישיג אותך. בפינות חשוכות ובימים מוארים. זה חלק ממך.
אחד המסרים שהכי מהדהדים הוא אף פעם לא לזלזל במי שמולך. לא בזירת הקרב ולא בזירת היומיום. גם האדם שנראה על פניו, הכי אנדרדוג, שאין לו סיכוי, יכול לקום מן השאול ולעשות בית ספר לכל הסובבים ולהשאירם פעורי פה. יש כאן נקודה משיקה לרוקי 1 בעניין הזה. מתאגרף אנדרדוג לא מוכר מקבל הזדמנות של פעם בחיים להתמודד מול אלוף עולם.
זה הסרט הראשון שמייקל ב. ג'ורדן (קריד) היה הבמאי שלו וללא ספק מרגישים בו, כמו בזירה עצמה את סטאלון נמצא בכל מקום. עם השקט החכם. עם התובנות המופנמות. עם החיוך שלא נס ליחו.
זהו סרט שילך איתכם כמה ימים קדימה. זהו סרט שיגרום לכם לחשוב על החיים של עצמכם ובעיקר זהו סרט שכל אחד צריך לראות. זוהי לא רק הפסיכולוגיה של הספורט. זהו סרט על ערכים ומוסר ובעצם קצת תמונות מראה של כולנו. כל הזמן.