עם שם מוזר כמו "עטלף עיוור" חנן בן ארי ממשיך את הנוסחה המוצלחת והבטוחה שלו ללהיט: שיר אישי, מטאפורות רבות ("עטלף עיוור", "נרקומן של אושר"), נע בין היחסים של בינו לבינה לבין הודיה לקדוש ברוך הוא ובעיקר מלודיה טובה, קול מעולה והמון כנות.
בן ארי הצליח לפצח את הדרך לקונצנזוס הישראלי והוא ממשיך, גם בשיר זה, לספק את הסחורה בצורה ראויה, קליטה ואיכותית.
"תצאי לי מהראש", פופ-רוק קיטשי (וקצת בכייני) חדש מבית היוצר של אבי אבורומי שתופס את האוזן משמיעה ראשונה: גם בגלל הביצוע המצוין, הלחן הממכר (והסלסולים שהוא מגניב מעת לפעם) וגם הטקסט הקליל והכיפי. לאבורומי יש כריזמה, יש איכויות ווקאליות טובות ובעיקר יכולת לבחור שירים שתפורים למידותיו ולהביא משהו חדש, מרענן וייחודי לו. זו גדולתו, בעיניי.
אני לא יודע מה עבר בראש ליוצרים או לניהול של מאיה דדון כשהחליטו לקרוא לשיר החדש שלה "לילה בלי כוכב", שהרי זה שם הקלאסיקה הגדולה של שימי תבורי מהסבנטיז ונצרב לנצח בתודעה ככזה. רק בגלל זה רוב סיכויי השיר לא להצליח, לצערי.
אם נניח לרגע את הטעות הפטאלית (בלשון המעטה) בבחירת השיר ונתייחס לשיר עצמו – אז הוא מעולה, גם מציג צד חדש של דדון, הצד של הזמרת שמדברת-שרה, הפזמון קליט והביצוע שלה, כהרגלה, מצוין. דדון ווקאליסטית נהדרת ועוברת דרך טובה בדרך להצלחה, ומגיע לה להצליח.
רן דנקר ממשיך את הקו המוזיקלי הפופי שמאפיין אותו מאז הלהיט "בית משוגעים", והפעם משחק אותה סטייל הארי סטיילס ב"חזרה למציאות", שיר שכולו כיף מהרגע הראשון ועד סופו, כשמלבד הקצב המרקיד והצ'ארם של דנקר, הוא גם שיר מחאה כן על תרבות האינסטנט והקשיים היומיומיים שכולנו חווים. השיר זורק קורטוב אופטימיות, כשמה שנוגע בי אישית, כשמדובר בשירים האחרונים של דנקר, זה שהוא שר על עצמו ולא על מי שהוא רוצה להיות. הוא מתאר את עצמו לטוב ולרע, ללא מסיכות וללא פילטרים – וכך הוא פשוט מושלם. כמו שהוא.
לא תמיד נוסחתיות מצליחה, ב"לזוז", הסינגל החדש של משה פרץ – זה לא עובד. מבחינת המנגינה, הבתים והפזמון די משעממים ולא מתפתחים, הטקסט לא מעניין במיוחד והביצוע טכני מדי וללא כל התלהבות או מאמץ. יש תחושה של שיר סתמי וחבל, כי פרץ הוא אחד היוצרים הכישרוניים וחבל שהכישרון מתבזבז על שיר בינוני-מטה.
ירדן ג'רפי לא משחקת לפי חוקי הפורמט, היא לוקחת את הזמן, לא ממהרת לשומקום, לא מוציאה שירים לאוויר אלא בוחרת בקפידה כל שיר ושיר, שמה דגש על כל מילה ומילה ומוציאה שיר רק אחרי שהיא סגורה במיליון אחוז שהוא תפור לה ולקולה המיוחד (את קולה, בוודאי, נתקלתם בשנים האחרונות במסגרת הפרויקט של עידן רייכל).
כך גם בשירה החדש "המנגינות הכי יפות", שהוא שילוב מסקרן בין טקסט איכותי, לחן אתני והפקה מוזיקלית מושקעת, כשעל כל אלה מנצח קולה של ג'רפי, שחודר עמוק לנבכי הנשמה והלב. מסוג השירים שראויים לכמה שיותר אוזניים. שיר שאני רוצה לשמוע עוד ועוד ועוד ועוד.
במה חדשה – אוקסי – מיטה חולה
תמיד כיף להיתקל ביוצרים חדשים שמביאים איתם משהו חדש, מקורי ולא מנסים להישמע כמו אחרים. אוקסי (אוקסנה פרוב) השיקה את "מיטה חולה", שהוא בעיניי מאסטרפיס – שיר שמצייר דיוקן של הדושבאג המניאק והממוצע, זה ששובר לבבות חופשי-חודשי, דורך על רגשות, רומס את הנשמה וממשיך. אוקסי, בשיר שהוא שילוב בין רוק-פופ-היפ הופ מצליחה לשים לו קץ ולהפוך אותו, בעל כורחו (אך באשמתו) לגיבור שירה החדש.
זה שיר קליט, הטקסט רציני אך גם משעשע (אך עם המון כנות וגם עוצמה) והקליפ משרת היטב את המסר. לטעמי האישי, וזה נחשף רק בחלק קטן בשיר, לאוקסי יש יכולות קוליות מסקרנות והייתי רוצה לשמוע בשירים הבאים יותר את קולה בשירה ופחות בדקלום כי מרגיש לי שהפוטנציאל קיים אך זקוק עוד למיקוד. כך או כך – זה שיר מעולה, היא זמרת מצוינת וזו יריית פתיחה מאד טובה שבעיקר מעוררת סקרנות לשיר הבא.