אודיה אזולאי, שכבר הפכה מזמן לקונצנזוס, השיקה השבוע שני שירים חדשים ושונים באופיים: האחד – "אינטלקטוערסית", נוטה לכיוון ההיפ הופ עם פזמון פופי קליט, בו היא מציגה בצורה סמי-אוטוביוגרפית את תפיסה כלפי הביקורות שנשמעו על שיריה שנשמעים אותו הדבר (אגב, על אף שאודיה היא מעין "יקירת המדור" הזה, גם פה נכתבה ביקורת כזו) ובעיקר כלפי הטוקבקים הרבים על חייה האישיים ושיריה ויצרה שיר התפור למידותיה ושומר על הדנ"א המוכר והידוע שלה.
השיר השני, "הזוג המלכותי", יוצא לגמרי מהאזור המוכר שלה ונוטה לכיוון שיר חפלה ים תיכוני מהסוג הישן (קרי הניינטיז) שמציג את אזולאי כווקאליסטית מעולה גם בשדה מוזיקלי זה שהיא לא כל כך פיתחה אצלה. אהבתי את הכיוון הזה ובעיקר את הרצון שלה לחדש, לרענן ולא להישאר תקועה במקום, זה צעד חשוב בהמשך ביסוס מעמדה כזמרת פופולרית במחוזותינו, הגם שהיא שומרת על הדנ"א שלה גם בשיר זה. שדרן רדיו צפון ורדיו "התחנה" אסי הג'וקר (אסי לביא) טען כי חלק מהשיר מזכיר את הפזמון הישן של שריף מהניינטיז "שלי שלי", דבר שלא הוכחש בידי אחד מיוצרי השיר, אופיר כהן.
מאור אדרי, שהוא בעיניי אחד ממבצעי הבלדות הטובים בשנים האחרונות בזמר הים תיכוני, חבק השבוע שיר מצמרר, מלנכולי ויפהפה בשם "כשעזבת", שיר שיש בו הכל: שיר שיברון לב של אישה (גיבורת השיר) על גבר שעזב אותה והלך עם אחרת. הלחן והפזמון קליטים, הטקסט הכואב משרת ומשורת היטב בידי המנגינה והביצוע של אדרי עוצמתי ומלא נשמה ואמוציות. שיר מצוין.
מושיקו מור יודע בדיוק איך ליצור "המנוני הופעות", כלומר, שירים שהקהל ישיר איתו בקולי קולות על הבמה ויצברו קילומטראז' שטח מבוסס וחזק, ו"פנס בודד", השיר החדש שהוא יצר עם דודו אהרון הוא בדיוק כזה: עיבוד מלטף, נע בין השפעה ים תיכונית לנגיעות לטיניות, בתים שמכינים היטב את המאזין לקראת הפזמון המרסק וביצוע טוב. מור לא זמר הכי גדול אבל הוא למד לאורך הדרך להתאים את השירים למגבלותיו הקוליות ולמצוא את האזור הנכון והמוצלח שלו.
"זזים", הסינגל החדש והמושקע של פיטר רוט החזיר אותנו במובן מסוים לשנות ה-70 וה-80 בעיבוד, בוייב, בהפקה המוזיקלית (דיסקו!), בקליפ הנוסטלגי ובטקסט הנהדר של רוט, שכתב את זיכרונות ילדותו ונעוריו בנימה רומנטית וקצבית.
אני מאד אוהב את הלחנים של רוט בכלל וגם השיר הזה הוא הוכחה לכך. רוט ניחן ביכולת לכתוב שיר שהוא עולם ומלואו, לא לחזור על עצמו בליריקה ובמלודיה ולהביא את הפן האישי והעומק שלו לכל יצירה בצורה שגורמת למאזין להתחבר בקלות לכל מה שהוא שר, בעיבוד גרובי ובביצוע מלטף שאי אפשר שלא להישבות בקסמו. שיר שכולו פאן אחד גדול.
רותם לביב היא יוצרת וזמרת שאף פעם לא מנסה לייפות את המציאות שלה, לא חוששת להביע תהיות ותמיהות על דברים שקורים לה, ויודעת איך לתרגם את הצער והשמחה, בזיקוק מדויק, לכדי שיר, טקסט ומנגינה. "קרן אור", שירה החדש הוא שיר שבתחילה נתפס כקודר ועצוב, אך בהמשך מגיעה בו הסערה המתחוללת בלבה של היוצרת ובסיומו הוא מסתיים עם תקווה קטנה, או אם תרצו קרן אור. השיר טוען שהחיים הם שפל וגאות והשיר, גם במבנה המוזיקלי שלו, ממחיש זאת היטב.
הקול של רוחמה רז הוא קול שאפשר לזהות ממרחקים, הרגישות, ההגשה והכנות שהפכו אותה לאחד הקולות המזוהים עם הפסקול הישראלי. שירה החדש, "מקשיבים ועונים", עוסק בקבלת האחר, בכמיהה להגיע למכנה משותף ובניסיון למצוא איזון גם במחוזות זרים. השיר כל כך רלוונטי לתקופה סוערת זו במדינתנו של שסע חברתי, והביצוע היפהפה והמרגש של רז, ללחן שמזכיר לי ניחוחות קאנטרי-פולק, ממחיש זאת היטב ונוגע בנשמה.