אחרי שליש הופעה שהיה קולח ועסקי כמעט, דיסטרבד והסולן שלהם - דיוויד דריימן הזכירו את החיבור המדהים שלהם לארץ, סיפקו שיאים רגשיים ואפילו שלחו מסר חד ובוטה לרוג׳ר ווטרס היישר מהבמה.
לפני חודשיים בערך יצא לי לראיין את דיוויד דריימן, סולן להקת ״דיסטרבד״ כחלק מההכנה למופע השני שלהם בארץ שהתרחש אתמול בגני התערוכה בת״א. במסגרת אותו ראיון, הזכיר דריימן את העובדה שהוא קצת לחוץ מהמופע הזה, אפילו יותר ממופעים ״רגילים״, כיוון שהוא לא רגיל להתמודד עם הלחץ שבידיעה שבקהל יהיו עשרות חברים ובני משפחה. בזמנו, לא ממש ״קניתי״ את התשובה, חשבתי שהיא נאמרה רק כדי להדגיש את העובדה שיש לדריימן קשר ישיר לארץ.
אבל אתמול, כאשר ההופעה התחילה (בדיוק בזמן, יש לציין!) ולבמה עלו דריימן, הגיטריסט דן דונגן, הבסיסט ג׳ון מוייר, והמתופף מייק וונגרן - אכן ניכרה מהם מידה מסוימת של עצבנות או מתיחות.
הם פתחו את המופע, כמתבקש, על טורים גבוהים, עם השיר שפתח את האלבום האחרון שלהם - Hey You, ועברו מיד לשני להיטי ענק מוקדמים יותר - Stupify ו 10,000 Fists. אבל בין השירים, מעבר ל״שלום תל אביב, שלום ישראל״ שאנחנו רגילים לשמוע כמעט מכל אמן שעולה על במה בארץ הקודש - לא היה שום דבר ״מיוחד״ בהופעה.
השינוי הגיע מספר שירים מאוחר יותר ב Reason to fight שדריימן הקדיש לכל חבריו שהלכו לעולמם עם השנים, אחרי שהתמודדו עם התמכרויות שונות ודיכאון, חברים כמו צ׳סטר בנינגטון (סולן לינקין פארק לשעבר), כריס קורנל, ואפילו הזכיר את קית׳ פלינט (מהפרודיג׳י). בסיום השיר, ניכר היה כי דריימן לא יכול להכיל את רגשותיו, והוא פשוט עצר לדקה את ההופעה, בדמעות, אסף את עצמו, והתוודה כי רק לפני כמה חודשים - היה קרוב מרחק פסיעה מלהצטרף אליהם.
מאותו הרגע, התמוטטו כל החומות בין דיסטרבד לקהל, ולמרות שהתחילו בעוצמה גדולה מאוד, דיסטרבד רק הגבירו את הקצב והאנרגיה, כאילו היו ״קרמבו״, וההופעה היתה ״מבצע סבתא״ שלהם.
אחד משיאי ההופעה הראשונה נרשם כאשר דריימן עלה לבמה לבוש חולצה עם סמל צה״ל, הפעם, לאחר הפסקה קצרה, הגדילו כל חברי הלהקה לעשות כאשר כולם חזרו לבושי אותה חולצה, לקול שאגות הקהל.
בשלב מסוים, דריימן, שידוע בעמדתו החריפה נגד ה BDS, שיגר מסר מאוד ברור למארגני אותו חרם תרבותי, והוסיף אף מילים נבחרות ואצבע משולשת לדמות שנחשבת למובילת התנועה - רוג׳ר ווטרס. זו לא הפעם הראשונה שבה דריימן מביע את דעתו בנחרצות כזו (סקירה קטנה של חשבון הטוויטר שלו תוכיח את הנושא), אבל לשמוע את המילים בצורה כזו ברורה ועוצמתית מעל הבמה קיבל משקל ומשמעות גדולים מאי פעם.
בהפסקה נוספת, ממש לפני אחד משירי הסיום ושיאי ההופעה, סיפקו דיסטרבד ודריימן עוד שיא רגשי, כאשר הזמינו לבמה זוג צעיר שזכו להגשים חלום, ולקבל את ברכתו להצעת נישואין מעל הבמה, מול אלפי עדים. דריימן אפילו טרח לציין שהוא ״מת על השטויות האלו, ואם זה לא הוכחה לעובדה שמטאל ורוק הם לא דברים רעים או שטניים - הוא לא יודע מה כן״.
לאחר ירידה קצרה מהבמה לצורך התאוששות, דיסטרבד חזרו לסיים את הערב עם שלושה להיטי ענק - Unstoppable, Down with the sickness, Inside the fire, וכשדריימן סיים ב״אנחנו נחזור, מהר, תאמינו לי״ - אני לא חושב שהיה מעריץ אחד שמפקפק בו.
אחרי הכל - מישהו צריך להרקיד את החתונה שתהיה עוד כמה חודשים, לא?