בחודש מאי האחרון הפתיע משה פרץ את המעריצים: לאחר שכבש את המדינה עם הלהיטים "געגוע" ו"לזוז", הזמר והיוצר הודיע כי לכבוד עשרים שנות עשייה הוא משיק אלבום עשירי - "געגוע". האלבום, הכולל מגוון שירים קצביים ושקטים, נכתב והולחן ברובו על ידי פרץ, יחד עם חבריו לעשייה שהצטרפו אליו לפרויקט: אבי אוחיון, רון ביטון, ניר פרץ, מתן דרור ועוד. בשיחה עם איריס קול ב-103FM סיפר הזמר על חגיגות ה-20 לקריירה, דעתו על המתרחש בארץ ועל איך הרגיש כשציין את גיל 40.
"נשמתך נכשלה": המכתב ששלחה שינייד אוקונור לאיתמר בן גביר
"אחדות היא התשובה": חברי להקת שלוה מגיבים לרפורמה לקראת ט' באב
"האמת שכשאומרים 40", שיתף, "ישר נכנס במקביל המילה 'משבר'. את כל המשבר הזה עברתי בקורונה, ובאתי לגיל 40 בהתחדשות, בשירים חדשים, באנרגיה חדשה, בהופעה חדשה, ביצירה אחרת. מחקתי את כל מה שהיה, יצרתי דברים חדשים".
כשהתבקש להסביר את כוונתו, חשף: "מחקתי שירים שהיו בכל תקופת הקורונה. אין כל כך מוזה לבוא ולכתוב שירים חדשים, וגם כשאתה כותב זה לא הדבר האמיתי כי אין בסוף קהל שבא ושומע ואתה לא נפגש עם עוד יוצרים כי אי אפשר לצאת מהבית, אז כאילו זה נרדם אצלי. ובזמן הזה, עדיין המשכתי להקליט שירים ולבנות איזה אלבום מסוים שאני רוצה להוציא אחרי כל הסינגלים שהוצאתי, וגיליתי לפני כמעט חמישה חודשים שאני לא שלם עם האלבום הזה. זה כמעט 12 שירים שגנזתי פשוט, ואז התחלתי לכתוב את עצמי מחדש".
"בזמנים אחרים לא הייתי עושה את זה" הוסיף, "אבל בגלל שהייתי נחוש לבוא ולהתחיל מחדש איזשהו משהו של יצירה, בעיקר יצירה. באיזשהו מקום זה לחזור גם לעצמי 14-13 שנה, לשירים - 'אש' ו'אלייך' ול־'שתיים בלילה'. בגלל זה קראתי גם לאלבום 'געגוע'. זה מה שהוביל אותי, הגעגוע, הזיקה לגעת בדברים הראשונים שעשיתי הראשונים שעשיתי, ועשיתי איזה מרתון של איזה שבועיים-שלושה שאני שומע רק את האלבומים הראשונים שלי".
על השאלה מה חשב כששמע את אלבומיו הראשונים, ענה: "מה חשבתי? דבר אחד, הרבה אומץ, הרבה תעוזה, מגוון מאוד, ישראלי, מזרחי, מערבי, הכול ביחד בכל ההשפעות המוזיקליות ששמעתי כל החיים לתוך דבר אחד שהוא הדבר האמיץ שנקרא להוציא שיר, מה שבא לך, ולא לפי הנורמות שאתה מכיר במוזיקה המזרחית, הרוק, או המוזיקה הישראלית הקלאסית. פשוט תיצור לעצמך את השבלונה הזאת שנקראת משה פרץ לדבר החדש שאתה מביא במוזיקה. לשם זה לקח אותי, הבאתי את זה עוד פעם, גם ב'ערק אשכוליות', גם 'במאמי שלי', לצד 'לזוז' ו'געגוע'".
פרץ גם התייחס למצב הפוליטי: "אין לי בעיה לדבר על זה. אני חושב שמהרגע הראשון שאני קם בבוקר, אני רואה את הפילוג ושומע הסתה של הצדדים, בעיקר של המנהיגים שלנו מכל צד. לא הימין ולא השמאל ולא החרדים, ולא השמאלנים ולא אלה שמחזיקים את כל הכסף בידיים שלהם, ואלה שמפחדים ממשפט שדה על העבירות שהם עשו, אני שם את כל הדבר הזה שאני שומע מהבוקר אחרי שאני אומר 'מודה אני לפניך שנתת לי את כל מה שנתת לי, שאני חי במדינה הזאת, שאני בריא, שאני צוחק, שאני מחייך', שנייה אחרי, אני שומע את כל הדבר הזה כי אכפת לי. אני כן לוקח צד, אני לוקח צד של אחד שרוצה להשפיע על הטוב, של אחד שמכבד, של אחד שמחבק למרות הדעה הפוליטית הקיצונית. אני לא בעד שני הצדדים, אני לא ליכוד ואני לא השמאל, ואני לא... זה לא מעניין אותי. אני לא בעד קיצוניות, אני בעד הבנה, שיח, שלום בינינו לבין עצמנו, קודם כל בכבוד אחד של השני. כמו שאני נותן לילדים שלי פלאפון, עכשיו קניתי להם, והם לא מתנהגים או רבים ביניהם ויש מכות, והם כאילו מקללים אחד את השני, אני לוקח להם פשוט את הטלפון".
עוד אמר כי הוא חושש "שייקחו לנו את המדינה שלנו ובסוף נישאר בלי כלום ונתחרט על זה, אבל אי אפשר יהיה להחזיר אותה. אני בוחר לדבר ככה ולא לתת לאנשים בעלי הכוח בערוצים כאלה ואחרים, לא בערוץ 14, לא 13 ו־12, כל אחד מהצד שלו יכול להצטדק, אבל אנחנו בסופו של דבר, האנשים הנורמליים, הם יהיו המתווכים בין שני הצדדים בשביל שנוכל רגע לפני שאנחנו מאבדים את המדינה שלנו מבלי שנוכל להחזיר אותה. להחזיר את הכבוד. אני קורא לכולם לא לקחת שום צד, לבוא ולחבק ולדבר".