חרא של שיר. זה מה שהרגשתי כששמעתי את השיר החדש של עומר אדם "סטלות". למה חרא? יש מלא סיבות: טקסט עם חריזה מאד מאולצת ומאומצת, מטאפורות שטותיות, שהמוטיב החוזר הוא עישון סמים וצריכת אלכוהול עד אובדן חושים; לחן משעמם ברמות שלא מתפתח ולא מתקדם; וביצוע נטול כל רגש, כוונה או עניין, כאילו הבינה המלאכותית ביצעה ללא כל נשמה את השיר ואדם עצמו היה עסוק בכל דבר אחר מלבד לשיר.

מסתובב ושר: האזינו לשירים העבריים שבחר אריק סיני
"ילד מטריה" - לא כמו שהכרתם: ההפתעה של שלמה ארצי בהופעה בקיסריה

אני מאד אוהב את עומר, אוהב את השירים שלו אבל כשזה גרוע וזוועתי או במילים אחרות חרא – צריך לומר זאת. השד יודע מה עלה בראשו כשבחר להקליט שיר גרוע כזה. מקווה שהוא לא היה בסטלות כשהוא הקליט אותו.  ציינתי כבר שזה שיר חרא?

אצל שרית חדד המקרה הוא אחר: השיר החדש שלה "איפה היית" בנוי טוב וסטנדרטי, עם פזמון קליט ובתים שתופסים את האוזן, אבל הבעיה היא שהביצוע שלה מאד גרוע, לא מוציא ממנה את האיכויות המוכרות והטובות, העיבוד לא כל כך מתאים להלך רוח השיר ודי מחריב אותו, והעובדה ששישה אנשים היו צריכים לכתוב שיר שבסופו של דבר יוצא לאור ברמה של סקיצה חובבנית – זו תעודת עניות בעיניי וזלזול במאזינים. חבל, שיר עם פוטנציאל טוב שאפשר לזרוק לפח. טיפת השקעה זה יותר מדי לבקש?

דוגמא ומופת לשיר איכותי ניתן למצוא בסינגל החדש של ג'יין בורדו "מגדל המים", שיר איכותי שכתבה והלחינה דורון טלמון, שכולל גם טקסט געגועים שהטבע הוא אלמנט בולט בו, גם לחן יפהפה שמשרת היטב את המילים וביצוע מלא כוונה, אמוציות וכנות. שיר מצוין.

אגם בוחבוט חברה לסטפן לגר לשיר "חנהל'ה", שנשמע לי מעין ניסיון גרוע לחקות את "מלכת השושנים" המצוין והמקורי של עדן בן זקן. אצל בוחבוט ולגר השיר המאד נוסחתי לוקח אותנו אל חנהל'ה עם קריצה לקלאסיקה הידועה משנות ה-70 "חנהל'ה התבלבלה" רק ששרבוב שמה נשמע מאד מתאמץ ומאולץ.

לחן השיר די מבולגן ומפוזר לטעמי. הוא נע בין בתים קליטים למעבר טיפוסי אך לא מתרומם בפזמון ודי מתפספס. העיבוד המעולה מציל קצת את המצב וברור שהשיר מיועד בעיקר למסיבות, הופעות ומועדונים אבל לא נשמע בשמיעות ראשונות כלהיט פוטנציאלי עבור השניים ואני בטוח שלא יצליח לתפוס כמו שירים אחרים של בוחבוט ולגר שכן תפסו. שיר מיותר.

נופיה ידידיה, שהתפרסמה ב"כוכב הבא" (2022) חבקה שיר חדש ושלישי במספר – "מלכה". דעתי על השיר חצויה – מחד גיסא ידידיה שרה בדיוק מה שמצפים ממנה, שיר מקורי שכתבה והלחינה וחציו דיבור וחציו שירה. היא לא זזה מאזור הנוחות והולכת על בטוח. מאידך גיסא, זה די משעמם לשמוע אותו דבר שוב ושוב ושוב, לא לחדש ולא להביא איזה פלפל או איזו הפתעה. 

ידידיה מאד מוכשרת, ככותבת וכמלחינה, אבל היא צריכה לקחת את הפוטנציאל ולממש אותו יותר ולא לבזבז את המומנטום על שירים שדי חוזרים על עצמם. ציפיתי ליותר אבל נדמה שעדיין היא לא שם. היהלום דרוש לעוד ליטוש. כרגע זה לא מספיק טוב.