ב-18 בספטמבר 1963, ערב ראש השנה תשכ”ד, נפל דבר בישראל: לראשונה התקיים בתחנת “הגל הקל” (רשת ב’) של רדיו "קול ישראל" מצעד הפזמונים השנתי. כן, אחרי שבמשך שנים אחדות התקיימו בעיתונים כ”עולם הקולנוע” ו”מעריב לנוער” סיכומי שנה ומצעדי פזמונים שבועיים, כמעין חיקוי למצעדים הבריטי והאמריקאי, הוחלט לקיים מצעד שנתי.
"עכשיו זה הזמן של ירדנה ארזי": התערוכה 'הביתה' מוקדשת לזמרת הוותיקה
כנס ״נפגשים מחדש״: מופע מוזיקה שנועד לשנות מגמה בשיח הציבורי
כיוון שלא היו יותר מדי שירים עבריים שהיו להיטים באותה עת, הוחלט לקיים מצעד מעורב שכלל פזמונים עבריים ולועזיים. שיר השנה העברי הראשון בהיסטוריה היה “שיר השכונה” של להקת התרנגולים, שזכה בתואר זה עוד בטרם יצא אריך הנגן של הלהקה. הבחירה עוררה סערה, שכן הוא נתפס כמיני, גס ורווי בשפת רחוב שלא הייתה מקובלת עד אז – מה שלא עצר מבעדו להפוך ללהיט ענק. מי שהגישה את המצעד ההיסטורי הייתה רבקה מיכאלי.
המצעד של "הגל הקל" היה בודד במערכה עד 1967, אז הצטרף אליו המצעד השנתי של גלי צה”ל. למעשה, עוד מסוף שנות ה־50 קיימה התחנה הצבאית מצעד פזמונים לועזי (בלבד), ובשנת 1961, כשאיש הרדיו חיים קינן נכנס לתפקיד עורך ומגיש בתחנה, הוא הגה רעיון מהפכני: מצעד פזמונים שישלב גם שירים עבריים.
“ערכתי את המצעד הלועזי ששודר פעם בשבוע וזכה להצלחה גדולה כי גלי צה”ל הייתה אז תחנה של חיילים ושל חבר’ה צעירים, ואחרי שנה בערך, בשנת 1962, הגעתי למפקד גלי צה"ל ואמרתי לו שאני רוצה לערוך גם מצעד פזמונים עברי”, משחזר קינן. “לא היה מצעד כזה בארץ אז. לא היה גם מספיק חומר כי לא יצאו סינגלים לרדיו אז, ולכן הצעתי שהמצעד הזה יתקיים פעם בחודש ולא בכל שבוע, ויכלול עשרה פזמונים, כשמדי חודש נבחר ‘אמן החודש’ ו’שיר החודש’ – וכך היה”.
קינן מציג רישומים ישנים בכתב ידו של אותו מצעד חודשי, שהיה הראשון ברדיו המקומי, כשבין השירים שכבשו את ראש המצעד בחודשים שונים בשנת 62’ היו “דונה דונה” של נחמה הנדל ו”העץ הבודד” של "צמד האלמוגים". בין האמנים שנבחרו בחודשים שונים כאמני החודש היו בני ברמן, שמעון ישראלי ונחמה הנדל. המצעד נשא את השם “מצעד הפזמונים העברי בגלי צה”ל” (בהמשך שונה שמו ל”משלנו”). “לא היה דבר כזה מצעד שנתי עברי בגלי צה”ל ובכלל, וזה התקבל יוצא מהכלל”, מספר קינן. “באותה עת אומנם המאזינים שלחו גלויות והמליצו לנו על שירים, והקראתי את הגלויות, אבל את אמני החודש ושירי החודש אני בחרתי, זה היה חלק מהעבודה שלי בתור עורך לבחור שירים ראויים למצעד. הקהל לא היה יכול להכריע באותה עת. באותה תקופה הפקתי, ערכתי והגשתי את שני המצעדים, העברי והלועזי, ומי שקריינה את הודעות הפתיחה והסיום של המצעדים הייתה דליה הלר”.
עבודת נמלים
כאמור ב־67’ נולד בתחנה הצבאית מצעד הפזמונים העברי השנתי הראשון, אותו ערכה הלר. “זו הייתה עבודת נמלים כי היינו מקבלים טונות של גלויות והיו הרבה נמלים ונמלות טובות שעזרו לי למיין אותן. זו הייתה עבודה קשה”, היא מספרת. “שיר השנה” הראשון שנבחר בגלי צה”ל, שהיה זהה גם ב”גל הקל” היה “גשם בוא” של להקת הנח”ל. הרבה קולות ביקורתיים נשמעו על כך ש”ירושלים של זהב” של נעמי שמר נעדר מהמצעד.
בשנת 1968 החליטו ב”גל הקל”, בעקבות ביקורת, להפסיק את מצעד הפזמונים השבועי והשנתי, אולם הוא חזר כעבור שנה במתכונת משודרגת, כשבדומה לגלי צה”ל, גם תחנה זו בחרה את זמר, זמרת ולהקת השנה. איש התקשורת יגאל רביד, שבשנות ה־80 הגיש את המצעד הלועזי של רשת ג’, נזכר בטקסיות שאפיינה אז את המצעדים: “היה הד עצום סביב המצעד הזה כי היו רק שתי תחנות שהיו עושות משדר מיוחד לקראת זה, ראיונות עם האמנים, ואנחנו הילדים ובני הנוער היינו שולחים גלויות עם האמנים האהובים שלנו ורוצים להשפיע, עוקבים אחרי השירים והאמנים האהובים עלינו וצמודים לרדיו. זה היה חלק בלתי נפרד מהקסם של ראש השנה. היינו יושבים במתח לראות מי האמנים שנבחרו, מקליטים ורושמים את הנתונים במחברת. זה היה אירוע גדול וכל המדינה הייתה צמודה לרדיו וגם המדרגים זכו בפרסים ובמתנות בדמות תקליטים של האמנים האהובים”.
שנת 1970 פתחה את תור הזהב של המצעדים השנתיים, כשדליה הלר עזבה את גלי צה"ל ועברה לערוך את מצעד הפזמונים העברי השבועי והשנתי של “הגל הקל”. “היינו מקבלים אלפי גלויות לכל מצעד שנתי שזו כמות אינטנסיבית וזה באמת היה דובדבן בקצפת”, היא נזכרת. באותה שנה, לתדהמת כולם, זכה במצעד השנתי של “הגל הקל” זמר צעיר, חייל עדיין, בתואר “זמר השנה” – שלמה ארצי, שכמה חודשים לפני כן קנה את תהילתו כשקטף את המקום הראשון בפסטיבל הזמר עם “פתאום עכשיו, פתאום היום” (אהבתיה), שנבחר גם ל”שיר השנה”.
בשנת 1971 זכה השיר “מתוק, מתוק” של להקת פיקוד צפון עם הסולן יגאל בשן בתואר “שיר השנה” בשני המצעדים.
בשנת 1976 נחנכו שידוריה של רשת ג’, ששידרה אז גם מוזיקה לועזית, והמצעד העברי השנתי החל להיות משודר בה (עד היום) תחת השם “מקום בצמרת”. כעבור שנה הוחלט בתחנה, בדומה לגלי צה"ל, על שיר שיושמע בבכורה במצעד, לא מעט הודות להחלטה של הלר. “תמיד חשבנו איך לרענן ולגוון, וחשבתי ששיר מקורי שיושמע בבכורה אצלנו ויבוצע על ידי האמנים המועמדים יכול להיות מתנה נהדרת למאזינים”, מסבירה הלר, שאחראית על אחת הקלאסיקות הגדולות של הזמר העברי – “נאסף תשרי”, שהיא הזמינה במיוחד עבור המצעד. “פניתי לנתן יונתן שיכתוב טקסט למצעד, והוא הביא לי את ‘מת אב ומת אלול’, ואז ביקשתי מצביקה פיק, שהיה מועמד לזכות בפעם הראשונה בתור ‘זמר השנה’, להלחין”, היא משחזרת. “חשבתי שגם אם צביקה לא יזכה בתואר, יהיה לנו שיר יפה. בסוף צביקה גם זכה בתואר וגם ‘נאסף תשרי’ הפך ל’שיר השנה’ במצעד השנתי של 1978”.
היסטוריה ים־תיכונית
בשנת 1982 נכלל לראשונה בהיסטוריה של המצעד השנתי שיר ים־תיכוני – “הפרח בגני” של זהר ארגוב, שהתברג במקום הרביעי. “האמת שעורכי המוזיקה, מרביתם ממוצא אשכנזי, פחות התחברו למוזיקה הים־תיכונית ולכן פחות השמיעו אותה”, מסביר מנחם פרי, שערך את המצעד של רשת ג’ בשנים 1993־1978. “לדעתי זו הייתה טעות כי מוזיקת הקסטות הייתה מאוד פופולרית ונוצר מצב שאמנים כמו חיים משה או זהר ארגוב שזכו לאהדה ולקהל רחב לא היו במצעד, אז מדי פעם היו משתלבים במצעד שירים ים־תיכוניים. אבל במחצית השנייה של שנות ה־90 זה באמת תפס כשאייל גולן ושרית חדד זכו בתארים וחוללו מהפכה”.
“המצעד השנתי הצריך עבודה ארוכה ומפרכת שהחלה כמה חודשים מראש”, מספר יורם רותם, עורך המוזיקה הראשי של גלי צה”ל ומי שערך את המצעד העברי “משלנו” בשנים 1986־1982. “אל תשכח שהמאזינים הם אלה שבחרו את אמני ושירי השנה ולא אנחנו. היינו יושבים זמן רב כדי למיין את הגלויות ולגלות גלויות מפוברקות או כפולות. גם השק”ם היה נותן לנו פרסים כדי לעודד מאזינים לשלוח גלויות, פרסים כמו מערכת סטריאו חדשה או רדיו־טייפ. דאגנו גם שאת המתנות האלה יקבלו החיילים ששלחו גלויות”.
בשנת 1983 להקת תיסלם, שהתפרקה, זכתה בתואר “להקת השנה” והשיר הפופולרי ביותר באותה שנה, “האישה שאיתי” בביצוע דייוויד ברוזה, לא נכלל ברשימת השירים כיוון שהוא מתורגם ולא הולחן על ידי ישראלי (בהתאם למדיניות שגובשה בתחנות החל מראשית שנות ה־70). עם זאת ברוזה הוכתר ל”זמר השנה”.
בשנת 1984 אירע המהפך הגדול ביותר במדינה מאז 1977, כשירדנה ארזי הוכתרה לראשונה ל”זמרת השנה” לאחר ארבע שנים שבהן עפרה חזה החזיקה בתואר. “זה היה טירוף”, נזכר פרי. “אני זוכר שלפני המצעד הגיעו מעריצים מכל מיני מקומות בארץ וצבאו על התחנה, ובשלב מסוים, כדי למנוע התנפלות על ירדנה, אני זוכר שנסעתי לראיין אותה בביתה, כששמרנו בסוד את דבר הראיון והזכייה עד רגע האמת כי ההתעניינות הייתה עצומה. אני חושב שהעובדה שירדנה זכתה בתואר ‘זמרת השנה’ העצימה את ה’תחרות’ בין מעריצי עפרה למעריצי ירדנה, למרות שמדובר ביריבות שיצרו יחצנים ולא הייתה באמת ביניהן. בכל מקרה, מכבשי הלחץ שהופעלו עלינו היו גדולים וגם קח בחשבון שכל אמן טיפח מועדון מעריצים ששלח גלויות, והיה לנו צוות שהפך מיומן בלזהות גלויות מפוברקות והיו המון כאלה”.
בשנת 1987 התחוללה סערה נוספת במצעד השנתי כשהזמר אדם, שהיה חודשים ספורים לפני כן אנונימי לגמרי, כבש את התואר “זמר השנה” והפך לאחד מכוכבי הפופ הגדולים במדינה. “במסגרת שידוריי גם ראיינתי בשטח את הזמרים ומה שהתחולל עם אדם היה באמת יוצא דופן”, נזכר פרי. “כשהוא הגיע למצעד השנתי לקבל את התואר, המשטרה הייתה צריכה להבריח אותו מהאולפן בגלל גדודי המעריצות שחיכו לו. זה היה לא נורמלי”.
ב־1988 החליטו בגלי צה”ל להפסיק את שידורי המצעד השנתי. “שיטת הדירוג אז הייתה גלויות ובשלב מסוים היו נורא מפברקים את הגלויות ואחרי שהיינו ממיינים, מצאנו שכל המצעד מתבסס על משהו כמו 30 גלויות אמת”, מסבירה דלית עופר, אז מנהלת חטיבת המוזיקה בגלי צה"ל ומי שערכה את המצעד השנתי בתחנה בשנים 1981־1980. “הרגשנו שאנחנו משחקים משחק לא ישר שגרר המון תסכול כי אתה לא יכול לעמוד מאחורי דבר כזה שבגלל גלויה מפוברקת תחרוץ גורל של אמן, אז החלטתי לבטל את זה עד שתימצא שיטה יותר הגיונית וזהו”.
אחד המצעדים המפורסמים ביותר, שגרר לא מעט ביקורת נגד רשת ג’, היה ב־1990, בו זכתה סי היימן בתואר “זמרת השנה” ואורי פיינמן, מוסכניק ואנונימי כמעט לחלוטין, זכה בתואר “זמר השנה”, להפתעת כולם. “הרבה אנשים הרימו גבה על הזכייה של אורי, שהוא זמר מצוין, אבל לא היה אז מפורסם כמו שלמה ארצי, אבל הוא זכה והרבה הודות לעבודת יחסי ציבור מבריקה של גברי מזור”, מציין פרי.
באותה שנה גם הודיע יואל רקם, המנהל החדש של חטיבת התוכניות ב"קול ישראל", על שילוב כמות נכבדת יותר של שירים ים־תיכוניים במצעד השבועי והשנתי. “במשך הרבה שנים היו אצלנו שני מצעדים שונים, מצעד לשירים חסידיים ומצעד שירים ים־תיכוניים, שכללו שירים שרובם לא נכללו במצעד ה’רגיל’”, אומר פרי. “בשלב מסוים הוחלט על המגמה המבורכת לשלב כל יצירה ישראלית”.
בשנת 1997 התחוללה מהפכה במצעד השנתי, כשאייל גולן, שהוציא אז את אלבומו “בלעדייך” עם אתניקס, היה לראשון מהז’אנר הים־תיכוני שזכה בתואר זמר השנה. המהפכה הושלמה שנה לאחר מכן, עם זכיית “דמעות” של אייל גולן בתואר “שיר השנה” וזכייתו השנייה בתואר “זמר השנה”. גלגל"צ, שחזרה באותה שנה לשדר את המצעד, חטפה ביקורת על כך שגולן ושרית חדד, שפרצה אז, לא זכו בתואר “זמרי השנה” ויתרה מזאת, ש”יפה שלי” של גולן נבחר בתחנה ל”שיר המקלחת המצטיין”. בשנה לאחר מכן חדד זכתה בתואר “זמרת השנה” והייתה לזמרת הראשונה מהז’אנר הים־תיכוני שזוכה בתואר זה, וגולן זכה, בפעם השלישית, בתואר “זמר השנה”.
במשך שנים רבות שני המצעדים הבולטים היו של רשת ג’ ושל גלגל"צ, אך בשנים האחרונות, עם התפתחות הרשתות החברתיות וריבוי תחנות הרדיו האזוריות, נערך כמעט בכל תחנת רדיו מצעד פזמונים שנתי הבוחר את אמני השנה, כשהשנה יש 16 מדיות שונות המקיימות מצעדים כאלה, וכאן נשאלת השאלה: האם היוקרה של אנשי השנה במוזיקה דומה בימים אלה למה שהייתה בעבר? אורן בראל, מנהל שיווק אסטרטגי ב”הליקון מיוזיק”, המגדיר עצמו כ”ילד מצעדים”, מסביר: “עבור התחנות שיוצרות מצעד שנתי מדובר בהידוק הקשר עם המאזינים הנאמנים ובהתהדרות בכך שהן מקיימות מצעד שנתי שזה נחמד וטוב לחשיפה של התחנה”.
