שלהי 73’. אז, בימי ההתפכחות שלאחר מלחמת יום הכיפורים, התרוצצתי ברחבי סיני עם חוליות האמנים שירדו דרומה כדי להעלות ללוחמים את המורל. מביניהם מי שהוקף בגילויי הערצה עוצמתיים היה משה הלל, “הצנחן המזמר", כפי שכונה אז, שסחף את לובשי המדים בקולו האדיר בלהיטיו, שאחד מהם, “יעקב התמים" (“אל תירא ישראל"), התקבל על ידם בקילומטר ה־101 ובסואץ כהמנון, לא פחות.
"היא יודעת": צפו באנה זק עושה נינט טייב בפסטיגל
גילה אלמגור תקבל פרס מיוחד בפסטיבל הקולנוע הגאה של תל אביב
“בהופעות איתי, בסיני ולאחר מכן בצפון, משה הלל היה נפלא", מעיד עמיתו דאז, גדי יגיל, מי שהיה באותם ימים הבדרן של המדינה. “אני זוכר אותו מההופעות שלנו כמין פדנט שכזה, שלא אהב שהקהל יעשה לו בלגן בהופעות. אני ושני המלווים שלי, המתופף גבי הרשקוביץ’ והקלידן משה קופרבוים, עשינו לו קולות בתור המקהלה שלו. אחר כך הופענו איתו גם בצפון. אחלה זמר ואחלה בן אדם".
מסכת חייו של הלל, 77, בן למשפחה יוצאת תימן, שנולד בשכונת מחנה יהודה, נפתחה בנסיבות מצערות כשבגיל 9 התייתם מאמו וזמן לא רב אחריה - גם מאביו. “ערב אחד, כשחזרתי מאוחר ממשחק כדורגל, ראיתי המולה, כמות ענקית של אנשים ליד הבית שלי", הוא נזכר. “כששאלתי ילד מה קורה פה, הוא ענה, ‘אמא שלך מתה’ אז שמתי לו ‘כאפה’. ומה קרה? סיפרו לי שבגלל השעה המאוחרת אמי חשבה שחטפו אותי. היא בכתה וצעקה עד שהלכה לעולמה וכשגם אבא הלך, הביאו אותי, בן הזקונים, לקיבוץ מעגן מיכאל, שם חייתי עד מלחמת ששת הימים".
“בקיבוץ שרתי תמיד ולא רק בעברית", הוא מעיד. “הייתי הולך לאולפן שבמשק ולומד מהתלמידים שם שירים לועזיים בכל מיני סגנונות, ובמקביל - מנגן בחצוצרה ובגיטרה, גם רוקד ומדריך ריקודי עם. כמו כן, לצד הלימודים עבדתי במספוא. בצבא שירתי בצנחנים. את הכינוי ‘הצנחן המזמר’ נתנו לי דן בן־אמוץ ואורי זוהר כשהופעתי אצלם ב'חמאם'. אחריי הגיע אותו כינוי גם למאיר אריאל. אני ‘הצנחן המזמר’ המקורי והוא, שאהבתי אותו כבן אדם, התנצל לא פעם. ‘אל תתנצל, הכל בסדר, תהיה בריא’, הייתי אומר לו".
ולהקה צבאית?
“דווקא הייתי אמור להיבחן להן, אבל החלטתי ללכת לקרבי, כפי שחינכו אותי בקיבוץ. אף פעם לא הצטערתי על הוויתור על הלהקה".
“למה להצטער? פייטר, ככה משה!", מצטרפת לשיחתנו שרית, רעייתו מאז 75’, בת למשפחה עכואית יוצאת רומניה, שבעבר הרחוק עסקה בדוגמנות והצנחן שלה מכתיר אותה כ"פרויקט של חיי".
הלל: “שהחבר’ה שלי מהקיבוץ ישרתו בכל מיני יחידות קרביות מובחרות ואני אקפץ על הבמות ב'לה־לה־לה'? - בשום פנים ואופן לא!".
ואחרי כן?
“כשהשתחררתי, נפלתי על המיתון של 66’ והלכתי לעבוד אצל קבלן של שטיחים מקיר אל קיר וטפטים, עבודה שעבדתי בה גם במשכן הכנסת. בערבים התחלתי להתברג להופעות במועדונים ברחוב המסגר. הלך לא רע וכשפרצה מלחמת ששת הימים, אמרתי לעצמי שאם אצא ממנה בשלום, רק אופיע. ככה הגעתי יום אחד למועדון החמאם ביפו עם הגיטרה על הכתף. ‘בחור, מה אתה עושה פה?’, שאל אותי אורי זוהר כשהבחין בי, ואז התחלתי להופיע שם, כשהקהל במועדון השתגע ממני איך ששרתי מלגניה ומין יודל שכזה.
ממש פוצצתי את 'החמאם' והקהל לא הפסיק למחוא כפיים. משם התגלגלתי לגיורא גודיק, איש זהב, שחבל שהסתבך בסוף דרכו. לאחר שהוא שיתף אותי במחזמר ‘במזל דגים’, הוא הקים את שלישיית ‘לימוני הדבש’, כשאיתי אפי וייס ודני מסנג והמנהל המוזיקלי שלנו היה יצחק גרציאני. היינו הרכב חבל על הזמן, אבל לאחר שהקלטנו חמישה שירים נפלאים, נאלצנו להתפרק כשדני חויב בשירות צבאי מקוצר".
ה"לימונים" המצוינים, שבלטו עם השיר “מי ההולך?", אומנם התאדו עד מהרה, אבל הלל קיבל הרבה דבש עם להיט־העל “הנער עם הבנג’ו", ועם ביצועו הנהדר של השיר זכה באותה שנה, 1970, לפריצה בקריירה שלו. “’יש לי שיר חדש שכתבתי, אבל אין לו עדיין מילים’, סיפר לי עמי שביט, זמר שהגיע מקריית אתא לתל אביב", משחזר הלל. “כששמעתי את המנגינה, אמרתי לו שיש לי ידידה טובה מהשכונה שבטח תוכל לכתוב לה מילים. חמש דקות אחרי שפניתי אליה, לתרצה אתר, ושרתי לה את הלחן, היא חזרה אליי בטלפון ואמרה לי, ‘מוישה, תרשום את המילים!’. כך נולד ‘הנער עם הבנג’ו’".
מהלהיט הזה המריא הלל לצמרת. תוך חודשים הוא הוזמן ב־71’ על ידי יוסף בן־ישראל להשתתף בפסטיבל הזמר המזרחי השני שהפיק עם השיר “יעקב התמים" (המוכר כ"אל תירא ישראל"). “לא הכרתי עד אז את מחבר השיר, אביהו מדינה, שבזכות השיר הוא התפרסם", טוען הלל, שדורג עם השיר “רק" במקום השלישי, אבל זכה בלהיט שבנה לו את הקריירה.
כעבור שנה הוא התקדם למקום השני עם “לא הבל היופי", שירם של אילן גולדהירש ויוסי חורי, הידוע כמחצית צמד הפרברים. “אילן גולדהירש היה אז חבר טוב שלי, כמו אח", מעיד הלל, שלשיאו בפסטיבל הגיע עם “חג לי", שוב שיר מבית היוצר של אביהו מדינה. השיר זכה בפסטיבל 76’, אך לא הפך ללהיט־על כקודמיו. מה קרה? "עזוב", מבקש הלל, ששוב לא חזר לפסגות, אך צופי הסרט “קזבלן" זוכרים אותו כמי ששיחק שם את המוהל.
עם גיוון הסגנונות שלו, הלל לא נכלל בגרעין הקשה של הזמר המזרחי ואיכשהו נדחק מהכוכבות, בין השאר עקב היעדרויותיו מהארץ לרגל הופעותיו בחו"ל. התעקשותו להיות האמרגן של עצמו הקשתה עליו. “אצל משה היה הרבה ‘כמעט’", מעירה רעייתו, שרית. הוא פתח וסגר עסקים. בין השאר הוא פתח את הפאב הראשון במתחם הבורסה, עסק בשיווק מכשירים הידראוליים, ומלחמת שלום הגליל הרסה לו עסק לציפוי קירות בפתיתי קוורץ. שמונה שנים הוא עבד ב"איתוראן". וכיום?
כיום מתאושש הלל, אב לשני בנים וסב לשבעה נכדים, בשיקום תל השומר מפציעה שנגרמה לו בנפילה תוך כדי עבודתו בחניון תאגיד השידור. “שנים עסקתי באבטחה", הוא מציין ומבטיח לחזור לשיר.