באפריל 1964 פרסם העיתונאי אורי אבנרי בעיתון "אתגר" מאמר שכותרתו – "תשובה לעמוס קהלת – או הרהורי אנטי כפירה". אבנרי, עוקצני וחד כתער, ביקר את ידידו, המחזאי והמשורר עמוס קינן, שנודע בהתבטאויותיו נגד הכפייה הדתית. 

ראש אמ"ן לשעבר מזהיר: זה מה שיקרה לנו אם נכנס למלחמה בצפון
מקורבו של סינוואר: "אם היה מודע להשלכות - לא היה מבצע את טבח ה-7 באוקטובר"

קינן, התלוצץ כנראה עם עצמו, השתעשע עם הרעיון ובחר לערוץ את אבנרי בדרך מאד ייחודית – שיר. הוא כתב טקסט שזכה לימים לכותרת "שיר סתיו", ואשר נפתח במשפט "כל הנחלים הולכים לים", מילים הלקוחות מתוך פרק א' במגילת קהלת. 

לימים אותו טקסט הולחן על ידי ידידו של קינן המלחין יוחנן זראי, ובוצע בפי אריק לביא כבלדה ג'אזית נוגה (בעיבודו של מרטין מוסקוביץ') בתכנית "שלכם לשעה קלה" ששודרה בקול ישראל. גרסה מיוחדת זו, ששודרה ברדיו, לא התרוממה יותר מדי במצעדי הפזמונים ורק כעבור שנים יצאה לאור באוסף פנינים מ"קול ישראל".

לביא, שתמיד ידע להמציא את עצמו מחדש והיה רוקר יוצא דופן (כן, עוד מימי "שיר הקטר" שהיה חריג בנוף הפזמונים העבריים של סוף שנות ה-50), פנה למוזיקאי דוד קריבושי שעיבד אותו בסגנון פופי עכשווי, עיבוד ממנו זכור כמובן גם סולו הגיטרה המכשף של יצחק (צ'רצ'יל) קלפטר (עוד בזמן שירותו בצוות הווי סיני).

הגרסה המחודשת, שהוקלטה ביוני 1971, העפילה למקום השישי במצעד הפזמונים השבועי של הגל הקל, והפכה לאחד משירי הדגל של לביא. שלוש שנים לאחר מכן נכללה הקלטה זו בתקליטו המצליח של לביא "שיר הוא לא רק מילים" (יצא קצת אחרי מלחמת יום הכיפורים) – והבדיחה הפרטית של קינן על מאמרו של אבנרי – הפכה ללהיט (או כפי שאמרו אז -  "שלאגר").

השבוע נכונה לי, כחוקר ובעיקר כחובב מוזיקה, הפתעה נהדרת כשנחשפה גרסה חדשה ושונה לגמרי של "שיר סתיו" בלחנו של שמוליק קראוס. כן, שמוליק קראוס ז"ל שהשנה ימלאו 11 שנים לפטירתו, הלחין (כך מסתבר) את השיר ואף הקליט בהקלטה ביתית סקיצה לגרסתו, סקיצה שנמצאה השנה אצל המשפחה ויוצאת עכשיו כסינגל. יש בסינגל זה גם מעין סגירת מעגל כי רונה קינן, בתו של עמוס, משתתפת בהקלטה זו יחד עם קותימאן, שהפיק מוזיקלית והפך את הסקיצה הביתית לסינגל רשמי ואיכותי כאילו יצא מתוך קופסת סלילים מאובקת מהסבנטיז.

קשה לרוב להאזין ללחנים לא מוכרים לשיר שמילותיו כל כך מושרשות במנגינה הידועה, אבל מקרה זה חריג בנוף, אולי בשל כישרונו המלודי של קראוס לשרת דרך המנגינה שלו את המילים, אולי ברגש ובקורטוב המלנכוליה שבביצועו, ואולי בשל העובדה שהמשמעות של השיר עדיין מרגשת גם בלחן ובביצוע אחרים. קראוס תמיד ידע לתת פרשנות ייחודית שלו, השזורה בסיפורו ובכאבו האישי, לטקסטים בהם נגע, וזה נכון גם לגבי הלחן הזה. אני משתעשע עם המחשבה שאילו היה משמיע זאת לאריק איינשטיין ולג'וזי כץ בימי החלונות הגבוהים, גם השלישייה הייתה יכולה להקליט זאת, כי ההרמוניות מתאימות. 

מהאזנות בודדות קשה לי להגיד שהלחן הזה נתפס לי בראש יותר מהלחן הצרוב בתודעתי של זראי, אבל אין ספק שהזלתי דמעת התרגשות מלשמוע את הלחן היפהפה והביצוע החם והמוכר של קראוס במנגינה שלא הכרתי, בטקסט שכן הכרתי.

מה שמסקרן אותי לדעת (מניח שאין דרך לענות על שאלה זו) זה האם קראוס השמיע ללביא את לחנו זה? הרי הוא הלחין לו את "אני אשיר לך שיר" הרומנטי (לביא כתב את הטקסט) ולבל נשכח ש"זה קורה", ה-MY WAY בעיניי של הזמר העברי, הולחן ונכתב בידי קראוס (כלומר, נעמי שמר כתבה את הטקסט על פי מנגינתו של קראוס, ואמרה לו שיכתוב שהוא כתב אותו – אבל זה כבר לכתבה אחרת, כמובן) – כך שזה לא בשמיים.

בכל מקרה, לביא סיפר פעם בריאיון ליאיר לפיד ש"שיר סתיו" הוא בעיניו "סיפורה של התקומה" הישראלית ("אני עכשיו מצב קיים ואת היסטוריה מתמשכת"), ובתקופה כל כך כאוטית שעוברת עלינו – מה יותר מתאים משיר תקומה מקומי? כה לחי.