מבחינת שי זורניצר, מהכוכבים הגדולים של שנות ה-90 ומי שזכור לטוב מכיכובו כיוסף במחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת", הכל היה מוכן לקמבק המפואר לאחר דממת הקלטות שארכה כ-20 שנה עד שבאו אירועי "חרבות ברזל" ושיבשו את תוכניותיו. "הכוונה הייתה להתחיל לשחרר חומרים מהאלבום החדש ב-20 באוקטובר ותחילה 'יש אחרת', עם לחן של אבינעם לסרי לשיר לא מוכר של אהוד מנור", הוא מעיד עם הופעת אלבומו השלישי, היפהפה כל כך, "שירים שפגשתי" באיחור של כחמישה חודשים.

"קוקומו סיטי": סרט תפל שמנסה למכור את עצמו בעזרת טרנסג'נדרים
לאחר הפתיחה הרעה בחדשות 13: אייל ברקוביץ' הצליח להתאושש?

"יש אחרת" הוא הפתעת האלבום. "כמי שעבד עם אהוד מנור ומכיר היטב את שיריו, בכלל לא ידעתי שקיים שיר כזה", מודה זורניצר. "את אבינעם לסרי הכרתי כנער בן 16, כשיצא לנו להופיע יחד בבאר-שבע, העיר שבה גדלתי ונשארנו בקשר במשך השנים. כששמע שאני מקליט,  הוא התקשר לומר שיש לו שיר שחשב שיתאים לי. כשהאזנתי לשיר, נשמטה לי הלסת, כי הוא דיבר על משבר הגירושים שעברתי".

אם הזכרנו את אהוד מנור, ספר על הקשר שנוצר ביניכם מן הסתם כשכיכבת במחזמר "יוסף וכתונת הפסים" ואז בהיותך משוחרר צעיר מלהקת הנח"ל מצאת את עצמך מולו, "מוסד" בזמר העברי.

"זה התחיל הרבה לפני אותו מחזמר, כאשר כסולן הלהקה הוא כתב לי את הלהיט 'שש עשרה, שבע עשרה' ומהתחלה היה ברור שיש בינינו דיאלוג פורה. בשיחות שלנו הוא רצה לדעת מה יש לי להגיד ומה מתחולל בתוכי ומהשיחות האלה נבעו השירים. יכולת ההקשבה שלו הדהימה אותי תמיד. ככל שהיה עסוק, הרשים אותי איך הוא מצא את הזמן בשבילי כמי שהיה אז זמר צעיר. אם אני מצטער על משהו, זה שלא הקלטתי אותן שיחות".

כרבים מאוד אחרים, נסחף גם זורניצר במערבולת השבעה באוקטובר. "הייתי בארצות הברית כשזה קרה", הוא משחזר. "שם, הרחק מכאן, תפסה אותי הדאגה לבנות שלי, נעה בת 27 ושירי בת 21. ההימלטות שלהן מזירת ה'נובה' אירעה בעודי איתן על קו הטלפון, אפוף בחרדה להן. כשחזרתי ארצה תוך ארבעה ימים, כמובן שהראש בכלל לא היה במוזיקה".

בכל זאת, יצא האלבום.

"כי הרגשנו שהשירים שבו מחברים אנשים, המוצאים בהם איזו נחמה. בתקופה כזאת, כאשר לבנות שלי נרצחו חברים במסיבה ואחד נחטף לרצועה, זה נראה לי מתאים יותר מאשר להוציא אלבום של שירים אישיים".

בין גרסות הכיסוי שבאלבום כלל זורניצר גם גרסת כיסוי לעצמו, כשהקליט מחדש את "התחייבות", להיט אלבום הביכורים שלו מלפני כ-30 שנה, שבו הלחין את מילותיו של אהוד מנור.

"לאחר שעברתי משבר של פרידה מאשתי, דולי, מי ששרתי לה 'אני אוהב אותך' ב'התחייבות' רציתי להביא את השיר באינטרפטציה שונה וכך להוציא אותו מהמשבצת שבה הוא היה. שיר נוסף מהאלבום הראשון שהיה לי חשוב להקליט היה 'מילה אחת של אהבה', עם לחן שלי ושל עדי רנרט למילים של חוה אלברשטיין, כמי שהופיעה כמספרת ב'יוסף וכתונת הפסים המשגעת".

חוה איננה כותבת לכל אחד.

"כשהמחזמר סיים את המרוץ שלו ואני ניגשתי לעבוד על האלבום הראשון, שאלתי אותה אם יש לה שיר לתת לי. אז היא נתנה לי את 'מילה אחת של אהבה', טקסט מדהים בעיניי. את ההקלטה החדשה של השיר התחלתי בארץ וסיימתי באולפן של אשר פדי בלוס-אנג'לס".

זורניצר בחר לגרסות הכיסוי שבאלבום קשת מגוונת של שירים, החל מ"אני לא יודע איך לומר לך" ומ"שיר ללא שם" מאת שלום חנוך, "אחרי הכל את שיר" מאת שלמה ארצי ו"שוב היא כאן" מאת עלי מוהר ויוני רכטר, עבור בחמישה שירים מאת אהוד מנור, לרבות 'עד סוף הקיץ' ו'עוד', שמנור כתב עם סשה ארגוב וגם "פגישה לאין קץ" עם לחנה של נעמי שמר למילותיו של נתן אלתרמן. "בסך הכל מדובר בשירים שאותם ביצעתי בהזדמנויות שונות בעבר והם נמצאים בפלייליסט האישי שלי", זורניצר מסכם.

אולי יהיו שיאמרו כי הפתעת האלבום היא מתן ההזדמנות לאבי סינגולדה להוכיח את עצמו לא רק כנגן גיטרה מופלא, אלא גם כמפיק מוזיקלי וכמעבד. אחוות הדרומיים?

"משהו כזה. הוא גדל בירוחם ואני - בבאר-שבע ויש בינינו הרבה הבנה, כשתמיד הבחנתי אצלו במשהו שמעבר ליכולת הביצוע המדהימה שלו. במשך שנה נפגשנו באולפן ועשינו עוד ועוד טייקים של השירים עד שיצא לנו מה שרצינו. נהניתי מהתהליך והרגשתי שאני מפיק דברים שאולי חיפשתי הרבה שנים, כ י הייתה סיבה לכך שהפסקתי לשיר במשך זמן רב".

כלומר...

"דווקא אחרי ההצלחה הגדולה של  'יוסף וכתונת הפסים המשגעת' פיתחתי איזה פחד-במה, משהו שהיום יודעים איך לטפל בו, אבל אז היה לי יותר קל לברוח, עם תחושה שהדברים גדולים עלי, אולי גם לא שלטתי בהם".

מזה שנה וחצי נמצא זורניצר על הקו ללוס-אנג'לס, שם מתגוררת משפחתו מצד אביו המנוח ו"ניצלתי את הזמן בלאוורר את הראש בטיולים בצפון מערב ארצות הברית".

ניסית לפתח שם קריירה?

"לא, ממש לא. אין לי אספרציות כאלה. יותר חשוב היה לי לקחת את הזמן ולחשוב איך אני רוצה שהחיים שלי יהיו מעכשיו והלאה. חזרתי להופיע קצת, בתקווה שהאלבום יקרב את הקהל אלי ואוכל להופיע עם חומרים שלי, לא רק עם הקאברים שבאלבום. משהו שפחדתי ממנו בעבר זה משהו שאני מאוד מאוד אוהב לעשות עכשיו".

הגיע הזמן...

"אכן, בגילי המתקדם (רק 56...- י. ב-א) אני מוצא בכך אושר גדול, כשחזרתי להיות זמר על מלא, כי מסתבר שאי אפשר להיות זמר בלי להופיע".

לבסוף, איך אתה רואה כעת מנקודת הזמן הנוכחית את הילדון שכיכב במחזמר של חייך?

"האמת היא שהיום אני אוהב את הילדון הזה ומתייחס אליו בהמון סלחנות, כמי שהיה אז די מבולבל ועדיין לא לגמרי ידע מה רצה מחייו ולא ממש הבין מה בדיוק אהבו בו. ההבנה באה עם איזו בגרות ובשלות".