בבוקר ה-6 באפריל 1938, לגמרי במקרה, גילה המדען האמריקני רוי פלנקט את התרכובת הכימית המכונה פוליטטראפלואורואתן. שם החברה בה עבד רוי, ענקית הכימיקלים דופונט, בחרה לתרכובת שם קליט מעט יותר: "טפלון". החומר, שהתגלה כבעל עמידות יוצאת דופן לטמפרטורות גבוהות ובעל רמת החיכוך הנמוכה ביותר הידועה לאדם באותם ימים - הפכה אותו לשם מוכר בכל בית. לכל אחד מאיתנו יש בארון מחבתות וסירים שמצופים בטפלון, שמאפשרים טיגון ללא שמן ומבלי שאוכל נדבק לכלי הבישול.
"נתניהו הוא החמצה גדולה; יש לו הכל, אבל הוא יהיר וטועה"
הערכות במערכת הביטחון: זה המועד המסתמן שבו הרמטכ"ל יפרוש מתפקידו
יותר מ-55 שנים אחרי, הזמר אייל גולן ממשיך להוכיח שהוא טפלון אנושי. לא משנה כמה פעמים שמו נקשר לחקירות משטרתיות, דיונים משפטיים, הרשעות בעבירות מס, הפגנות בכנסת, תחקירי ענק בעיתונות הכתובה והמשודרת, מאמרי דעה של פובליציסטים חשובים לצד משפיעני רשת חשובים לא פחות - ושום דבר מזה לא נדבק. סיכוי סביר שבזמן שאתם קוראים את השורות האלה אפילו הצלחתם לשכוח ששמו של אייל גולן מופיע בכתב התביעה נגד ישראל בהאג. ככה זה, טפלון.
120 אלף כרטיסים שנמכרו בתוך שעות לארבע הופעות סולד אאוט באצטדיון בלומפילד הם הצהרת כוונות לכל אמן ישראלי, ובטח לאמן עם הרקורד התקשורתי של גולן. לא משנה מה הוא עשה או לא עשה, נראה שיש לאייל גולן "בייס" מספיק גדול של מעריצים ומעריצות שסולחים לו על הכל. העניין חרג מזמן מתחומי האמנות. המעריצים של גולן אוהבים את המוזיקה שלו, אבל זו לא הסיבה שהם נותרים לצדו ומגנים עליו כמעט בחירוף נפש מול כל פרסום שלילי.
אם בוחרים לרגע להתעלם מכל מה שאנחנו יודעים או חושבים שאנחנו יודעים על אייל גולן, אז אפשר וצריך להגיד שהבן אדם מטיל ביצי זהב מוזיקליים. אריק איינשטיין אמר עליו שאפשר לכוון כלים מוזיקליים באמצעות הקול שלו. זו המחמאה הכי יפה שנתן הזמר הכי אהוב שהיה פה. טרילוגיית האלבומים "בלעדייך", "חייל של אהבה" ו"הסתכלי אליי" מסוף שנות ה-90 הם עדיין הסטנדרט הגבוה ביותר שנעשה פה לאלבומי פופ ים תיכוניים, כנראה אי פעם. בדיעבד, זה רק פסיק מהקריירה הענפה של גולן. ובכל זאת, ההערצה כלפי דמותו של גולן חורגת מזמן מתחומי השירה.
מעריצי גולן אוהבים אותו לא רק בגלל המוזיקה, אלא בגלל ההזדהות המוחלטת עם הדימוי שהוא מבקש לייצג. מזרחי, ימני, אוהב הארץ שנרדף על ידי השלטונות והתקשורת, נציג ישראל השנייה שלא מניחים לו גם בזמן מלחמה שמאחדת את כל חלקי העם. הוא מפלגת הליכוד כשמחרימים את יושב הראש שלה, הוא ערוץ 14 כשהאקדמיה לא נותנת פרסים לכתבים שלה, הוא בית"ר ירושלים כשההתאחדות מורידה לה נקודות. הוא או-ג'יי סימפסון, שחצי מארה"ב חגגה את הזיכוי שלו, למרות שכולם ידעו שהוא אשם. ככה זה במלחמת תרבות.
בשירו של גולן "זה אני" (מילים: יוסי גיספן) הוא שר כי הוא לעולם לא יסלח לעצמו, שזה אירוני לאור העובדה שיש מאות אלפי ישראלים שסולחים לו במקומו. כל הפרשיות ששמו נקשר אליהן לא היו יותר ממכה קלה בכנף. הוא עדיין הזמר המושמע בארץ, ומחזיק בתואר "הזמר הלאומי" בטאבו, למרות שאף אחד לא בחר בו לכזה.
בר אלמליח, שמוכר יותר בפסבדונים הפרודי שלו "הפשוטע", תקף בעמודי הסושיאל הפופולריים שלו את מכירת הכרטיסים המוצלחת של גולן, ובחר להתייחס לשתיים מהנשים שהאשימו את גולן בסרסור לכאורה. "חשוב לי לכתוב ל-ט' ו-נ', אני מקווה שאתן בטוב, שאתן לא מרגישות ששכחו אתכן ושלבכן לא נחמץ. אני תמיד אאמין לכן, אף סוללת עורכי דין משומנת לא תשכנע אותי שנערות בנות 15 ו-16 מבתים הרוסים ביקשו שגברים בני 40-50 יעבירו אותן מיד ליד, או המציאו הכול, ולא שפשוט היה קל לעבוד עליהן. אני עדיין מקווה שיום אחד תקבלו הכרה".
המילים של הפשוטע מדויקות. העדויות, התחקירים ואף תמלול החקירות של גולן עצמו מציירים תמונה נוראית של מה שהתחולל באותן שנים בקרבתו של גולן. לא הכל באשמתו, אבל לכל הפחות הרוב כנראה בידיעתו. העובדה ששמו תמיד יוזכר בנשימה אחת עם המקרה הזה הייתה יכולה להיות עונש מספיק גדול, אבל לטפלון כמו גולן זה פשוט לא מפריע. מה יש לו להתרגש מאיזה טור דעה באיזה אתר אינטרנט כשיש לו 120 אלף רוכשי כרטיסים בתוך כמה שעות? בדיוק כמו ביבי שיכול להדוף כל ביקורת עם תוצאות הבחירות (הקודמות), גם גולן בטוח שזה שיש לו קהל, שהולך אחריו באש ובמים (ובעיקר באש) - פוטר אותו מכל חשבון נפש.
זה בעיקר חבל. באסה. מגיע לנו "זמר לאומי" שמאחד את העם יחד עם המנון כמו "עם ישראל חי" בלי שכתם מוסרי ירבוץ על דמותו עד יומו האחרון. אפשר היה לסלוח לו, מזמן, ולהמשיך ליהנות מהמוזיקה שלו. אפשר להפריד בין אמן ויצירה. זה נכון למייקל ג'קסון, לואי סי קיי, ריכרד וגנר וכן, גם לאייל גולן. מזמן אפשר היה לסלוח לו אם רק היה עושה חשבון נפש, לא כזמר של המדינה אלא כאבא לנערה מתבגרת בת 17.
הוא כבר מזמן נמצא בפוזיציה של לערוך חשבון נפש פומבי. גם אם לא ירצה להודות באשמה, או עדיין יכול להתנצל בפני המתלוננות במקום להתעמת איתן, לתרום סכום נאה לעמותות נשים במקום לתקוף אותן, להשתמש בבמה הענקית שיש לו כדי לקדם מודעות לאלימות מגדרית ופגיעות מיניות. במקום זה, הוא יעשה ביבי, יתחפר בפוזיציה שהוא "האדם המוסרי בעולם" ושכולם סתם מחפשים אותו כי הוא כל כך מוצלח. חבל, ההיסטוריה תזכור אותו כאחד מהזמרים הגדולים שהיו פה, אבל תמיד תהיה כוכבית קטנה ליד שמו.