נרקיס השיקה השבוע אלבום שלישי בשם "תשובה?" שקשה לפרק אותו לגורמים (או לצורך העניין לשירים), על אף שכל חלק אינדיבידואלי בפני עצמו, אך האזנה לאלבום בשלמותו מעבירה את המאזין למסע אל נבכי נפשה של היוצרת, אל חוויותיה האישיות והמורכבות שבה.
היא שרה על שיברון לב, בדידות, חרדות, קנאה, שמחה, חוזק וגם חושפת התקפה מינית שחוותה בגיל 5 (בשיר "גן המשחקים"), נושא שמעטות הזמרות שמעזות לגעת בו, ועושה זאת בשיא הרגישות, הכנות והאומץ. השירים באלבום מרכיבים את הפאזל האישיותי של נרקיס וחושף מעין אוטוביוגרפיה מוזיקלית על חייה, מקטנות ועד בגרות, חשבון נפש שהיא עושה עם עצמה ומחליטה לחלוק אותו עם המאזינים.
מבחינה מוזיקלית, האלבום אקלקטי מאד: יש בו פופ, רוק, מוזיקה אתנית ומסולסלת, ובעיקר זמרת נשמה כישרונית ששרה על עצמה ובכך קונה את אמונם של המאזינים (כפי שעשתה באלבומיה הקודמים). היא לא שרה שירים ממוסחרים על הא ודא או על היחסים של בינו לבינה (בשירים הרומנטיים היא מצליחה לזרוע עומק רוחני), ובתקופה כל כך כאוטית ומורכבת, דווקא המורכבות והמלנכוליה שאופפות את האלבום המהול בתקווה ובנחמה – מתאימה ככפפה ליד.
נרקיס ווקאליסטית מצוינת ובהפקה מוזיקלית מגובשת מאד ומלאת אמירה ומתייחסת לא מעט באופן ישיר וגם עקיף למצב בו כולנו שרויים, מחבקת ונותנת מעצמה ומהשקפות עולמה ואמונתה לכל מי שחפץ או זקוק לכך, ובעצם מי לא? שם האלבום מסתיים בסימן שאלה, אבל בתום האזנה לו – מגיעה התשובה. רק צריך להקשיב.
יהונתן מרגי חבק השבוע שיר בינלאומי חדש, "Happy Now?", שיר שנפתח באקפלה מדהימה הנותנת במה הולמת לאיכויותיו הקוליות ומתפתחת לבלדת RNB מרגשת ועוצמתית שמוציאה ממנו את המיטב, כוללת לחן קליט מאד וטקסט נוגע. אחד הדברים הטובים שהוציא עד כה, לטעמי.
אם נניח לרגע בצד את כישרונו כשחקן, עוז זהבי הוא קודם כל מוזיקאי (משהו שבער בו מילדות כנצר לשושלת מוזיקלית), ו"ארמונות מחול" החדש שלו הוא ההוכחה לכך. הפעם הוא בחר בלדת רוק אישית מאד שחושפת זמר עם קול מצוין, חף ממניירות מיותרות ושר ברגש ובכנות את נשמתו.
סולו הגיטרה של סינגולדה בהמשך השיר וההפקה המוזיקלית המאד מיוחדת של גל פדה משרתת היטב את השיר ומעצימה את הביצוע שחולק כבוד לטקסט המצוין שכתבו שירלי בייטל נתיב וזהבי (שגם הלחין).
עם קול בינוני ומטה הוציא השבוע רואי אדם, "האח של", את השיר החדש "וודקה ראשן" שכתבו עבורו אודיה אזולאי ואחיו גל אדם, בלדת פופ על ההיא שלא סופרת את ההוא, והוא סובל בלעדיה. לשיר יש פוטנציאל, הוא מותאם לקהל הצעיר (דהיינו בני נוער) ומתאים לו בוייב, גם מבחינת הטקסט הקיטשי וגם מבחינת הלחן וההפקה, אבל עם ביצוע חצי קלאץ' וזיופים צורמים לאוזן אי אפשר באמת ליהנות ממנו. חבל.