35 שנים של חברות כנה ויצירה חולק היוצר חמי רודנר עם דן תורן שהלך לעולמו ברביעי האחרון. בראיון מיוחד למעריב סיפר רודנר על הקשר שנרקם בתחילה, על הביצוע המפורסם שלו ל״אימפריות נופלות״, על דירת השותפים התל אביבית והמטונפת שחלקו יחד ובעיקר הצביע על רוחב היריעה בבואו לשרטט דיוקן של אדם כה משמעותי ופורה בחייו.
"אחי, תראה כמה אוהבים אותך": חברו ושותפו של דן תורן נפרד
״כשאני חושב על זה היום, אחרי המוות הפתאומי והמזעזע הזה, אני חושב שאחד הדברים הכי מובהקים מכל הסיפור – זה שדן היה איש של אנשים. זה לא יאומן איזה חיבור עמוק היה לו עם כל כך הרבה אנשים. בהלוויה פגשתי את כל הדור שלנו. הוא היה חלק משמעותי מאד ומעין פרמטר מרכזי לדור הזה״.
כשהלכנו אחורה ודיברנו על הצטלבות דרכי חייהם, סיפר: ״אני לא תל אביבי במקור, ובפעם הראשונה שראיתי אותו הוא היה כבר פרסונה מפורסמת - החתיך מ׳על הברזלים׳ (הפינה המיתולוגית בתוכנית "זהו זה" משנות ה-80). ובאותו זמן, אני לא ידעתי שמוזיקה היא בעצם הדבר שהכי מעניין אותו. אפשר להגיד ברטרוספקטיבה, שהוא היה אחד מהמבשרים של כל הגל הזה שאנחנו חלק ממנו - הרוק הישראלי של שנות ה-90. אני חושב שלהקת ׳שונרא׳ (בהובלתו של תורן) מסוף שנות ה-80 הייתה מהמבשרות של הגל הזה״.
״הכיר בנינו יובל שפריר המפיק המוזיקלי של ׳איפה הילד׳ וחבר של דן. באותה התקופה, ירמי קפלן ואני גרנו בדירה ענקית ומוזנחת בלב תל אביב, ובדירה הזאת תמיד היה חדר לריבאונד – לאנשים שנפרדו מהחברות שלהם. מה שקרה זה שדן היה חי שם מעת לעת, ושם בעצם החלה להירקם חברות אמיתית. בילינו יחד שעות בוערים לפענח את המיסטיקה הזו של הגיטרה והמוזיקה, שעות של שיחות נפש כשאף אחד מאיתנו לא באמת היה אז אמן מפורסם שחתום בחברת תקליטים״.
השיר "אימפריות נופלות לאט" מהאלבום "יורד נמוך" של תורן משנת 1996 נכתב במקור על ידי מאיר גולדברג והולחן על ידי תורן. אך הביצוע הבלתי נשכח של רודנר לצד תורן הגיע לתפוצה רחבה והפך למעין ״ילד משותף״ של השניים: ״באחת ההזדמנויות שבילינו בדירה, דן השמיע לי בפעם הראשונה את השיר ׳אימפריות נופלות לאט׳, ומיותר לציין שהלסת שלי ממש נשמטה. זה שיר שאי אפשר לעמוד בפניו. הדבר הכי משמעותי שקרה זה ששאול מזרחי (הבעלים של מועדון הברבי) – שמע את השיר והגה רעיון להזמין אותי לבצע את השיר לצד דן. ביצעתי את השיר בהופעה והביצוע הזה מאד הצליח. השיר הזה הוא למעשה אחד מהדברים הכי חזקים שמחברים בנינו, מעין מן ילד משותף של שנינו. השיר הזה מקבל ביטוי בעיקר בהפגנות. אני ודן היינו הולכים להפגין בקביעות, ומהמחאה של 2011 ועד עכשיו מצאנו עצמנו נפגשים עם השיר הזה בעיקר בהפגנות״.
את הראיון חתם רודנר במילים מרגשות: ״זה בן אדם שאהבתי אותו אהבת נפש. והיו בו שני דברים מרכזיים שאני מעריץ. הדבר הראשון שהוא לא הפסיק לחפש וליצור - מעבר לזה שהוא היה נורא יצירתי הוא כל הזמן כתב והקליט. לפעמים אפשר לאבד את התשוקה הזו עם השנים - והוא לא, וזה היה מעורר השראה באמת. ודבר השני הוא עד כמה דן היה איש של אנשים. הוא נורא אהב אנשים והקשרים שהוא הצליח לרקום היו אמיתיים ועמוקים. כל זה, לצד האבא המדהים שהיה לילדים שלו״.